רוצים להבריא את מערכת החינוך? הפרטה ותחרות זו הדרך

הכותב הוא כלכלן מאקרו, לשעבר הממונה על התקציבים במשרד האוצר

עתה, בשוך הקרבות בין האוצר לארגוני המורים, כשגם ההכרזות הלוחמניות של שני הצדדים נדמו, ראוי להתבונן בשקט בנעשה במערכת החינוך ולנסות להפיק לקחים ממה שקורה ולא קורה בה. כשלא שומעים יותר את ההצהרות הדרמטיות של שרת החינוך, כשראשי הרשויות המקומיות התפנו לנושאים אחרים וכך גם ערוצי התקשורת וארגוני ההורים למיניהם, אפשר להתפנות וללמוד מהניסיון שעברנו.

לפי מרכז המחקר והמידע של הכנסת מספטמבר אשתקד, למשרד החינוך התקציב הגבוה מכלל משרדי הממשלה. הגידול הניכר של התקציב נובע באופן חלקי מהגידול הטבעי במספר התלמידים ובעיקר מיישומן של הרפורמות השונות במערכת החינוך. בעשור האחרון תקציב המשרד גדל ב־88%, בעוד שמספר התלמידים גדל בתקופה זו ב־23% בלבד.

כמו בכל בחינה כלכלית, התוצאה הסופית נקבעת ע"פ ההשוואה בין התשומות לתפוקה. ההצדקה להשקעת התשומות, בין אם הן השקעות על פני שנים או הוצאות שוטפות, תלויה בתוצאות שהתקבלו מהשקעת התשומות. לרוב, בהיעדר מדדי תפוקה אבסולוטיים, נהוג להשתמש במדדים יחסיים המשווים תפוקות דומות בקרב אוכלוסיות רלבנטיות אחרות.

מוסד שורש קבע באוגוסט אשתקד על סמך מחקר של פרופ' דן בן־דוד כי "רמת הידע הממוצעת של ילדי ישראל במתימטיקה, מדע וקריאה נמצאת מתחת לכל המדינות המפותחות - כשדוברי הערבית הישראליים נמצאים מתחת ל־90% מהמדינות המוסלמיות שנבחנו במבחן ה־PISA האחרון. פערי הידע בתחומי היסוד גבוהים בהרבה מאשר בכל שאר המדינות המפותחות. כך גם שיעור התלמידים הנכשלים - אלה שאינם מגיעים לרמת הידע המינימלית שהציב ה־OECD - בישראל גבוה במידה ניכרת מאשר בכל מדינה מפותחת. לבסוף, שיעור התלמידים המצטיינים בישראל נמצא מתחת למרבית המדינות המפותחות. בפועל, תמונת המצב של מערכת החינוך בישראל חמורה הרבה יותר כי התוצאות הנ"ל התקבלו ללא השתתפות מרבית הילדים החרדים, שאינם לומדים את החומר - בניגוד למה שמקובל בשאר העולם המפותח - ואינם משתתפים במבחנים".

יותר שעות

מוסד שורש הביא בפרסום זה גם השוואה בין מספר שעות לימוד בישראל לעומת 29 ארצות נבחרות שנערכה ע"י פרופ' בן דוד. במחקר נמצא שמערכת החינוך בישראל מעניקה לתלמידיה יותר שעות לימוד מרוב המדינות במדגם אך בכל ארצות המדגם יש הישגים גבוהים מההישגים של התלמידים בישראל.

בשנותיה הראשונות היתה המדינה מעורבת באופן פעיל בכל תחומי הפעילות הכלכלית והחברתית ברמה כמעט קומוניסטית. מכסות ייצור הוקצו בחקלאות, רישיונות יבוא ויצוא בתחומי המסחר, מגבלות יבוא ורישיונות ייצור בתעשייה, שוק ההון היה קטן ומולאם, רוב הבנקים היו ממשלתיים, מטבע החוץ היה בפיקוח והמגזר הציבורי האפיל בגודלו ובחשיבותו על המגזר העסקי הפרטי.

גם אם המעורבות הממשלתית הגבוהה בניהול הכלכלה בשנות המדינה הראשונות היתה נכונה לאותם ימים, עם השנים השכילו קברניטי המדינה להפנים, לא תמיד בקלות או בדרכי נועם, שעליהם להרפות מאחיזתה החונקת של המדינה את ניהול המשק, ולא לנהוג כאמא־מגוננת שלא משלימה עם התבגרות ילדיה. האם אפשר לחשוב כיום על ישראל ללא הפרטת הבנקים או ביטול מרבית מכסות הייצור?

יתרון יחסי

האם ניתן להעלות על הדעת שהממשלה תהיה מעורבת באספקה שוטפת של מוצרי תעשייה, ביגוד, מזון ותקשורת? האם תיתכן כיום מעורבות ממשלתית ישירה בהקמת מפעלי תעשיה? האם ייתכן כיום שהממשלה תקבע את מחירי הסוכר, מוצרי החלב והגבינות? האם ייתכן כיום שעובדי מדינה יעסקו בסלילת כבישים ובנהיגת קטרי רכבת?

ונחזור למערכת החינוך. המערכת נשארה אי־שם בשנות ה־50 של המאה הקודמת. מערכת זו חייבת להתקדם עם הזמן, להתחדש ולעבור הפרטה. שינויים אלה יביאו לתחרות בין מוסדות הוראה, שיצטרכו להציג את היתרון היחסי של כל אחד מהם ברמת ההוראה, ברמת השירות ומחירו, ברמת החוויה לתלמיד וברמת הישגי הלימודים שלו. החינוך הפרטי יהיה מסובסד ע"י המדינה שתפקידה העיקרי יהיה לקיים רגולציה על תכני הלימוד, רישוי מורים ומנהלים וקיום תנאי לימוד בסיסיים כמו רמת צפיפות בכיתות, איבזור כיתות ויצירת תנאי לימוד כגון מיזוג אויר ותשתיות נדרשות אחרות. במצב זה, שר האוצר לא יצטרך להתערב בשכר המורים שייקבע בשוק החופשי. לכל היותר, יהיה איגוד מורים שעימו ינהלו מוסדות ההוראה מו"מ על שכר, כפי שנהוג עם רופאים ונהגי אוטובוסים. הממשלה לא תהיה שם. כמובן שהצעה זו נוגעת רק למי שסבור שמערכת החינוך של ישראל היא כישלון כלכלי אדיר שתוצאותיו יכולות להיות הרות אסון לעתיד המדינה ולצביונה כמדינה מפותחת ומתקדמת.