"שלמה אליהו מקבל אנרגיה ממלחמות": מאחורי הקלעים של הטלטלה בחברת הביטוח מגדל

א' הוא מנהל בכיר במשק. באחד הסיבובים האחרונים של חילופי הנהלה בחברת הביטוח מגדל, הציעו לו להתמודד על אחד התפקידים הבכירים בחברה. ההצעה לא התקדמה לכלל מימוש בסופו של דבר, אבל מה שמעניין בסיפור הזה, הוא שא', על אף שהיו לו אלטרנטיבות, הביע נכונות להיכנס לתפקיד במגדל, אם וכאשר, וזאת למרות שידוע לכל, שבעל הבית, שלמה אליהו, לא ממש מאפשר למנהלים שלו לעבוד. מן הידועות, שהמנכ"לים והיו"רים במגדל, לא מאריכים ימים בתפקיד, מהסיבה הפשוטה שהם פשוט לא מצליחים להסתדר עם אליהו. למעשה, בעשור מאז רכש את השליטה בחברה, התחלפו בה שבעה מנכ"לים ושבעה יו"רים. רק בארבע השנים האחרונות, היו שם שלושה מנכ"לים ושלושה יו"רים. מרביתם עזבו בטריקת דלת, תוך שהם מטיחים טענות בדבר ממשל תאגידי לקוי.

● קטאר מציגה: פסק זמן אחרון לפני יום הדין
● הצוות שמאחורי המהפך של שדה התעופה הכי שנוא בניו-יורק
● הבכירים עוזבים, אז למה החוסכים לא ממהרים? רשת הביטחון המפתיעה של שלמה אליהו | ניתוח

כמו גם האחרונים שעשו זאת, בשבוע שעבר: המנכ"ל, שגיא יוגב, והיו"ר, יפתח רון-טל, שבמכתבי ההתפטרות שלהם, חשפו עוד טפח ממה שכבר נשמע מוכר לעייפה: סביבת עבודה בעייתית שלא מאפשרת ניהול מיטבי ומונעת אפשרות לקידום צעדים; התנהלות שאינה תואמת כללי ממשל תאגידי תקין; והגבלת עצמאותה של ההנהלה.

 שגיא יוגב, מנכ''ל מגדל ביטוח / צילום: גל חרמוני

ההתנהלות הבעייתית במגדל והתערבות יתר של אליהו בעבודת ההנהלה ידועה זה שנים. למרות זאת, גם יוגב וגם רון-טל לא סירבו להצטרף לשורות מגדל, הראשון כמנכ"ל, השני כיו"ר. גם א', מתחילת הכתבה, מודה שלו זה היה מגיע לידי כך, הרי שלא היה אומר לא. הוא מודה, שהעובדה שיש בחברה תחלופה גבוהה של מנהלים, באופן בלתי סביר, מעט הרתיעה אותו, אך מצד שני יש גם מספיק סיבות טובות למה לקחת את התפקיד: ראשית, הוא אומר, הייתה לו היכרות עם אליהו, והוא האמין שיוכל להסתדר איתו. שנית, הוא ממשיך, מדובר באתגר ענק: החברה, האחראית על ניהול הפנסיות של שליש מהאזרחים, הייתה מובילת שוק אך ממוקמת היום במקום האחרון מבחינת שווי מבין חברות הביטוח הגדולות - כך שמכאן אפשר רק לעלות. "לקחת את מגדל זה אתגר עצום", אומר א', "בכל מקום שנוגעים בו בחברה, מתחת לכל אבן שהופכים, יש מה לעשות".

 יפתח רון-טל / צילום: יוסי וייס חברת החשמל

גם עכשיו, מן הסתם, למרות שבתוך ימים ספורים עזבו את החברה גם מנכ"ל וגם יו"ר, שלשניהם סיפור דומה, הזהה לסיפור של חלק מקודמיהם, סביר להניח שלא יקשה על החברה לאתר מנכ"ל ויו"ר חדשים. בורסת השמות כבר החלה לפעול, כפי שפורסם בגלובס השבוע. ונשאלת השאלה, איך, למרות הכל, זה לא מרתיע אחרים מלבוא. "יש את אשליית האופטימיות", מסביר גורם שהתפתה בעצמו להצטרף לחברה בשלב כלשהו, "זה כמו 'דרך המוות' (כביש צר ותלול בבוליביה, שמדי שנה גובה את חייהם של 200-300 אנשים - ה"מ ור"ו). כולם יודעים שלא יוצאים משם חיים, ובכל זאת מנסים, מתוך שכנוע עצמי שלהם זה לא יקרה".

מעבר לאופטימיות ולמחשבה שיצליחו היכן שכולם נכשלו, ד"ר הילה דותן דיקשטיין, מומחית למו"מ עסקי וחברת סגל בכירה בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, מציעה זווית נוספת: "אם מנהלים מגיעים לתפקיד בידיעה שזמנם שם קצוב, כנראה יש להם אינטרס. הם רוצים להשתייך לארגון שיקדם את המוניטין שלהם, להרוויח את היכולת להגיד 'היינו פה'. הם נהנים מהמוניטין הזמני וגם יוצאים נשכרים מהתקופה הזאת - הם מתנסים בחברה, לומדים מההנהלה, זה יעזור להם בצעד הבא בקריירה. זו החלטה אסטרטגית לחלוטין".

  

רמי פנחס, מנהל תחום שינוי ומנהיגות בחברת הייעוץ למשאבי אנוש AKT, מציע ניתוח המסביר כי "מבלי להתייחס למגדל ספציפית, יש מנהלים שונאי סיכון, שלא יתקרבו לסוגים כאלה של ארגונים, ויש לעומתם כאלה שזה מדליק אותם". פנחס מזהה ארבעה מאפיינים בקרב אלה שכן מוכנים לקחת על עצמם את האתגר: "הראשון, אמונה ביכולת שלהם להצליח במקום שאחרים לא הצליחו. לפעמים זה ביטחון עצמי חיובי ולפעמים יוהרה. השני, טעות בקריאת המציאות הארגונית, שגורמת להם לחשוב שיצליחו להתמודד עם האתגר. שלישי, הצעה שאי אפשר לסרב לה, שמי שהציע הצליח לגעת בנקודות הנכונות שידברו למנהל. והרביעי הוא היעדר אלטרנטיבות. הם כמובן לא יגידו את זה בקול רם, אך לפעמים זו הסיבה".

על דבר אחד שניהם מסכימים: הקושי ידוע לכולם, ואם ייכשלו, המוניטין שלהם לא ייפגע. "פה לא יגידו עליהם שהם הבעיה, אלא שהוא הבעיה".

יש גם ציפייה, מנתח גורם בשוק ההון, ש"סוף סוף ילמדו שם את הלקח". אלא שהמציאות טופחת על פניהם של מי שמתמנים פעם אחר פעם, וכנראה שבגיל של אליהו, 87, אנשים כבר לא משתנים. אם יהיה שינוי, הוא כנראה לא יבוא מהצד של אליהו, אלא מהצד של רשות שוק ההון, שכבר איימה על אליהו כי תשנה את היתר השליטה שלו. לפי דיווח של מגדל אחזקות לבורסה, במכתב שכותרתו "התמשכות חוסר היציבות בדירקטוריון והנהלת מגדל חברה לביטוח" נכתב, כי הממונה על רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון שוקל לעשות שימוש בסמכויות הנתונות לו, כולל שינוי היתר השליטה ש"עשוי להתייחס גם להיבטים הנוגעים לגרעין השליטה והיקפו". לעמדת הממונה, "הכשלים והליקויים המאפיינים את הממשל התאגידי של מגדל ביטוח מזה תקופה", לצד התחלופה הרבה בצמרת, "מעצימים את חוסר היציבות הניהולית המשמעותי בחברה".

הבטחות על מפיות

תילי תילים של מילים נכתבו כבר על אליהו, שהחל את דרכו כנער שליח בחברת מגדל, המשיך כסוכן ביטוח והקים לפני 55 שנה את חברת הביטוח אליהו. ב־2012, בגיל 77, רכש תמורת 3.54 מיליארד שקל את השליטה במגדל, אז חברת הביטוח הגדולה בשוק, מידי ג'נרלי האיטלקית.

לאורך 10 שנות שליטתו של אליהו במגדל, כאמור, עברה בה שורה ארוכה של מנהלים. אם לוקחים בחשבון שבעה מנכ"לים ושבעה יו"רים, הרי שמדובר על תקופת כהונה ממוצעת של פחות משנה וחצי. מי לא עבר שם?! המנכ"ל הראשון יונל כהן, כיהן עוד מתקופת ג'נרלי ועזב בחלוף שנה מאז עברה השליטה לאליהו. הפרסומים דיברו על כך שהוא לא אהב את ההתערבות של אליהו בניהול הקבוצה. החליף אותו עופר אליהו המנוח, בנו של אליהו, שהחזיק מעמד תקופה ארוכה - למעלה מארבע שנים, עד שהוזז על ידי אביו. אליהו ביקש להביא לתפקיד את מיכל עבאדי־בויאנג'ו, לשעבר החשבת הכללית באוצר, אך המו"מ ביניהם התפוצץ ואחרי אליהו הבן מונה דורון ספיר. הוא כיהן שנה והוזז על ידי היו"ר דאז, ניר גלעד. במקומו מונה רן עוז, שעזב לאחר התקוטטות עם היו"ר דאז, מוטי רוזן, שהובילה להדחתו של האחרון. לפני פחות משנה, מונה שגיא יוגב למנכ"ל, עד להתפטרותו בשבוע שעבר. (משלימים את השביעייה ענת לוין וערן צ'רנינסקי, שהיו מנכ"לים של מגדל אחזקות, החברה האם של חברת הביטוח - ה"מ ור"ו). את כיסא היו"ר תפסו, לפי הסדר: אהרון פוגל, עודד שריג, עמוס ספיר, יוחנן דנינו, ניר גלעד, מוטי רוזן, והאחרון - רון-טל, שכאמור התפטר גם הוא.

 אהרון פוגל - יו''ר דרקטוריון נס טכנולוגיות / צילום: איל יצהר

לא אחד ולא שניים מהשמות הללו קיבלו מאליהו טרם כניסתם לתפקיד הבטחות חקוקות בכתב ידו, על גבי מפית או דף נייר: ממשל תאגידי, תוכניות קדימה, התחייבות לאי התערבות. מהר מאוד הם נוכחו לדעת, שהבטחות לחוד ומציאות לחוד. חלק מהמנהלים, בניסיונם לתאם ציפיות ולמסגר את ההתנהלות, אף קיבלו נספח לחוזה שמגדיר במדויק מה מוטת השליטה שלהם, מה מוטת השליטה של הדירקטוריון וכמה עצמאות תהיה להם. אלא שמהר מאוד הם מגלים, שעד לפני רגע אולי היו בגדר בחירה מצויינת, אך לפתע הם לא מבינים מהחיים שלהם בביטוח, וזה לא משנה אם היו בעולם הביטוח שנה או שנתיים, או 20 שנה.

 רוזן מוטי / צילום: תמר מצפי

מבחינת שלמה אליהו, אף אחד לא מבין בביטוח, חוץ ממנו. תקצר היריעה מלמנות את כל אותם אנשים שאליהו הטיח בהם שהם "לא מבינים בביטוח". אז אליהו אולי מבין, אבל בעיקר את עולם הביטוח של פעם, ולזה המודרני הוא מתחבר הרבה פחות. "מבחינתו", יודע לספר גורם שהיה במגדל, "עולם הביטוח הוא עולם שבו הסוכנים הם מאכערים שמוכרים לוקשים ללקוחות. לכן, כשבא מנכ"ל שרוצה לקדם נושאים, שלמה מחליף אותו. הוא מונע מרגשי נחיתות, מזה שלא מעריכים אותו. לכן, הוא בכל פעם מפעיל לחץ ישירות או דרך הדירקטוריון".

מבחינת אליהו, העולם, ובפרט חברת ביטוח, מתנהל עם פתקים וצעטלך: אז לאחד הוא מתחייב על גבי מפית, ולשני על גבי דף נייר. מדי ערב, יודעים לספר אנשים המכירים אותו היטב, הוא עושה סיכום יומי בכתב יד קטן וצפוף, על גבי פתקים קטנים.

אפשר לגחך על חוסר החיבור שלו לעולם החדש, אך כל מי שמכיר אותו, יודע לומר שבגילו המתקדם, הוא "חד ומפוקס, והלוואי על כולנו בגיל הזה". יש אנשים שצריכים מלחמות כדי להרגיש בחיים, מספרים מכרים שלדבריהם הדרמות המלוות את מגדל "מטעינות בו אנרגיה. הוא מקבל אנרגיה ממלחמות, זה אחד הדברים שמניעים אותו. יש לו בשביל מה לקום בבוקר".

"הוא בנאדם מאוד דעתן, וככל שהוא מתבגר זה נעשה יותר קיצוני", אומר גורם בכיר בשוק ההון. "הוא מסוג האנשים שלא יודעים להרפות, שהיו רגילים לנהל ולעשות לבד ולתת הנחיות לאחרים. אין עוד דוגמאות לאנשים שהגיעו מהמקום שממנו הוא הגיע, וצברו הישגים כאלה. הצד השני של זה, שהוא מבחינתו יודע מה נכון ולא פתוח לשמוע דברים חדשים. אלה אנשים שלא מבינים שהגבינה זזה להם. הוא יושב על חברה שפועלת בענף שעובר שינויים דרמטיים. חברות הביטוח היום מרוויחות בעיקר מהעובדה שהן מנהלות נכסים, והוא לא מבין את הנכס הזה היום. כל העניין של האונליין, שכל חברות הביטוח עושות היום, זה משהו שזר לו. הוא מכיר את העבודה עם הסוכנים ולא מבין איך אפשר לנהל את זה בלי סוכנים. כשבאים מנכ"לים דעתניים, שרוצים לעשות מה שנדרש, באופן טבעי יש לו מה לומר ומגיעים לחיכוכים. אני יכול להבין את התסכול שלו. זו החברה שהוא בעל שליטה יחיד בה, והיא לא מתנהלת לפי מה שהוא חושב שנכון לעשות. רשות שוק ההון כל הזמן מצרה את צעדיו והוא רק רוצה להיות הרבה יותר מעורב. אני יכול להגיד באחריות, שאחרים לא מעורבים פחות ממנו, רק הם עושים את זה חכם, לא נכנסים לעימותים עם רשות שוק ההון.

"ובסוף, הוא כנראה בנוי למלחמות האלה. זה הופך אותו לרלבנטי. כמה אנשים יש בגיל הזה שתמונתם מופיעה כל יום בעיתון?! הוא עשוי מחומרים אחרים וכנראה שזה מה שנדרש כדי להגיע לאן שהוא הגיע. זה חלק מהחבילה. הוא איש קשה, אבל אין עוד אחד שהגיע לכאלה הישגים מכלום".

כרטיס צהוב מהרגולטור

ואכן, לאורך השנים, אליהו ניהל מלחמות לא רק בתוך הבית, אלא גם התקוטטות מתמדת מול רשות שוק ההון, שנדרשה לשים לו גבולות שוב ושוב. הרבה כאבי ראש להרבה אנשים הוא עשה שם. לאורך השנים, הרשות העלתה את מדרג הסנקציות נגדו. "ההתמודדות מול נמשכת שנים ארוכות", אומר גורם מתחום הרגולציה. "אי אפשר לשים עליו גרזן מהיום הראשון. לא עושים את הדברים האלה מיד".

נראה, כי בכל זאת היו מספר אירועים שמבחינת רשות שוק ההון היו בגדר קו פרשת מים. אחד מהם היה האירוע שהביא להתפטרותו של שריג, לשעבר הממונה על הביטוח, מתפקיד יו"ר מגדל ביטוח ב-2018. ההתפטרות הגיעה לאחר שאליהו פעל להקמת ועדת פיקוח, או כפי שכונתה, "מטבחון" - של חברי דירקטוריון חברת ההחזקות, יחד עם עוד שני דירקטורים חיצוניים בחברת הביטוח - אברהם ביגר ורונית בודו (המשמשת גם כיום כדח"צית). ה"מטבחון" של אליהו נועד לפקח על הנהלת מגדל ביטוח, ובכך התכוון אליהו לעקוף את שריג ואת המנכ"ל באותה עת, דורון ספיר. שריג, עם התפטרותו, התריע על ליקויים בממשל התאגידי בחברה ואמר, כי קיווה שיחולו שינויים במגדל ביטוח ובהתנהלותה, אך אלו לא קרו בשל מבנה הבעלות והממשל התאגידי הנגזר ממנו.

 שריג עודד / צילום: עינת לברון

האירועים המצטברים, הביאו את הממונה על שוק ההון דאז, משה ברקת, להורות לאליהו לפני כשנתיים, לוותר על מקומו באחד משני הדירקטוריונים: זה של חברת הביטוח או זה של חברת ההחזקות. אליהו בחר לוותר על הביטוח, והמשיך לשמש כיו"ר מגדל אחזקות.

למרות זאת, גורמים רגולטוריים סבורים, שהפרדה בין אליהו לביטוח מתקיימת. הראייה מבחינתם היא העובדה שהמנכ"ל המתפטר, יוגב, נבחר נגד דעתו של אליהו - כפשרה בין מועמדו של אליהו, רונן אגסי, משנה למנכל לאומי וראש החטיבה העסקית, ומועמדו של רון-טל, ידין ענתבי, משנה למנכ"ל וראש בנקאות בינלאומית בהפועלים. "מה יותר מזה? שממנים מנכ"ל מעל הראש שלו?! המבחן הכי אובייקטיבי זה מבחן התוצאה, ובמבחן התוצאה לא מונה המנכ"ל שהוא רצה אותו".

מהלך נוסף שיש הרואים בו אינדיקציה להשלמתו של אליהו עם המגבלות הרגולטוריות החלות עליו, הוא התפטרותו מתפקיד יו"ר מגדל אחזקות, בראשית השנה, ופינוי התפקיד לטובת שופט בית המשפט העליון בדימוס חנן מלצר. לא רק זאת: בלית ברירה הוא נאלץ להסכים לתוכניתו של מלצר לקדם תוכנית אסטרטגית במגדל, בליווייה של חברת הייעוץ הבינלאומית BCG. "הוא לא היה מאושר מזה", יודעים גורמים לספר, "אך הוא הבין שאין לו ברירה".

 חנן מלצר / צילום: רפי קוץ

אלא שמה שנראה כתחילתה של רגיעה התפוצץ באוגוסט האחרון, כשהתברר כי אליהו פועל לכך שכהונתו של רון-טל כיו"ר לא תוארך. עד כדי כך שרשות שוק ההון נאלצה להזהירו, כי התחלופה תפגע ביציבות החברה.

באירוע האחרון - התפטרות כפולה של מנכ"ל ויו"ר, בסמיכות זמנים כזו, כששניהם חוזרים על אותן הטענות בדבר ממשל תאגידי לקוי - נראה כי נחצו כל הקווים. הדבר הביא את מ"מ הממונה, עמית גל, להקצין את הטון ולאיים על אליהו כי ישנה את היתר השליטה שלו במגדל. "זה כרטיס צהוב בוהק הפעם", אומר גורם בכיר בענף הביטוח. "הוא אומר לו בעצם: אם לא תיקח צעד אחורה, לא תשאיר לי ברירה. זו עדיין לא שבירת כלים מצד הממונה, אבל אין ספק שהטון עכשיו חריף יותר מאשר בעבר" .

"זה רגע האמת של רשות שוק ההון", אומרים בשוק. "אם הרשות תעשה עכשיו משהו דרסטי, אפשר לסגור את הבאסטה. יש להם הרבה כלים להתמודד עם זה. הרי מה שמעניין את הרשות זו היציבות של הגופים המפוקחים. הם יצטרכו להחליט האם חוסר היציבות פוגע בהתנהלות החברה ובלקוחותיה".

 עמית גל, מ''מ הממונה על הביטוח / צילום: דוברות רשות שוק ההון

לפי הדיווח של מגדל אחזקות לבורסה, הממונה שוקל להורות על מינוי יו"ר הדירקטוריון של מגדל ביטוח לתקופה של 3 שנים, לכל הפחות; הגדלת שיעורם של הדירקטורים הבלתי תלויים בדירקטוריון; קביעת מגבלות על חלוקת דיבידנדים; קידום ביסוס הפרדה מבנית בין חברת האחזקות והחברה הבת מגדל ביטוח, שתכלול מגבלות על העברת מידע; וכן עיגון נוהל בנושא תקשורת גורמי המפתח במגדל ביטוח מול בעלי השליטה. אפשרות נוספת שעומדת בפני הממונה היא מינוי נאמן שינהל את החברה.

"הוא בעייתי כמו כל בעלים"

אלא שבאותה מידה שיש מי שחושב שהרשות הייתה רכה מדי עם אליהו, יש מי שחושבים בדיוק ההיפך: שאליהו לא מתנהג באופן שונה מבעלי שליטה אחרים. רק שהם "עושים את זה יותר באלגנטיות. ולרשות נוח 'להתלבש' עליו כי קל לחבוט בו, כי הוא טיפוס צבעוני. עושים לו עוול גדול בכך שמשתלחים בו. התמונה בפועל הרבה יותר מורכבת. בעלי שליטה אחרים נוהגים ממש כמוהו ומעורבים בחברות שלהם ואין פוצה פה ומצפצף", אומרים גורמים המקורבים לנושא.

אז איך אפשר להסביר את התחלופה הלא סבירה של המנהלים במגדל?
"כל אחד עם הסיפור שלו. אבל הפעילו כלפי שלמה אליהו אלימות רגולטורית, ברקת נכנס בו ב-180 קמ"ש. הוא בעייתי כמו כל בעלים. לא פחות, ולא יותר. בסוף בסוף הוא מחזיק 64% בחברה, וגם ברקת הבין את זה. זה שונה מבעל שליטה שמחזיק 25%. אי אפשר גם בכל פעם לדבר על העבר. צריך להתחיל את הספירה מאז המועד שהוא הורחק מחברת הביטוח".

מפריע לו שהוא כבר לא יו"ר הדירקטוריון?
"זה מאוד מפריע לו. בחברות אחרות בעל השליטה הוא גם יו"ר הדירקטוריון. הוא מרגיש שנעשה לו עוול. נכון שהוא איש לא פשוט, אבל אם יודעים לעבוד איתו נכון, הוא לא מפריע. הוא בנאדם שבנה את עצמו. הוא הגשים חלום. כבעל שליטה שמחזיק במרבית המניות מותר לו הכל, במסגרות הממשל התאגידי, להציע מדיניות וכו', ולכן כן נכון לקיים איתו דיאלוג כבעל שליטה. במקומות שבהם הוא רצה לעשות דברים מעבר לחלקו כבעל שליטה, צריך להעמיד אותו במקום. אני לא ראיתי שכשהציבו לו גבולות, הוא ניסה לחצות אותם. מה שכן, הוא לא התאים את עצמו לשינויים של עולם הביטוח המודרני, וזה בא לידי ביטוי בקונספציות מוטעות. אפשר להגיד שהוא לא צריך להיות מעורב, אבל אם הוא בעל המניות העיקרי, אז יש לו סיי. הוא לא נכנס לשיקול הדעת של הניהול השוטף, אלא זה יותר בא לביטוי ברעיונות שהוא מעלה".

השאלה הנשאלת כעת, היא האם הדרמות האלה כבר הגיעו לתיקי החוסכים. ברשות שוק ההון חושבים שזה עדיין לא קרה, ולכן עדיין לא נלקח היתר השליטה. אך היד על הדופק, וברגע שיחשבו שם שהדברים הגיעו לידי כך, התגובה תחריף מן הסתם.

בסביבת החברה, מבהירים שזה לגמרי לא שם: "ברור שהאירועים האלה פוגעים בבעלי המניות, אבל לא בחוסכים. זה לא שהוא לוקח את החברה למקומות פסיכיים. ומה היה קורה אם היו נותנים לו למנות את המנכ"ל שהוא רוצה?! הרי זה לא שהוא הציע מנכ"ל בלי כישורים. לדעתי, אפשר היה ללכת לקראתו בעניין הזה, במקום לעלות על מסלול התרסקות. לא נתנו לו את המנכ"ל שלו, אז הוא השתולל. בסוף הוא בעלים של 64%. אסור לשכוח את זה".

מגדל איבדה את הבכורה בשווי, אבל לא נרשמה בריחת נכסים

ב-29 באוקטובר 2012 לפני עשר שנים, שילם שלמה אליהו כ-3.54 מיליארד שקל עבור רכישת השליטה במגדל (רכש כ-69% מהמניות). העסקה שיקפה אז למגדל שווי חברה של כ-5.1 מיליארד שקל, חברת הביטוח עם השווי הגדול בישראל דאז. עשור חלף ומגדל נסחרת כיום בשווי של פחות מ-4.4 מיליארד שקל, הנמוך ביותר מבין חמש חברות הביטוח הגדולות, כשהחזקותיו של אליהו מסתכמות ב-64% השווים 2.8 מיליארד שקל "בלבד".

מהבחינה הזו אין ספק שהגדרת המהלך שביצע אליהו היא לא הצלחה. הוא אומנם רשם רווחים מדיבידנדים שמשך לאורך השנים (בשנים האחרונות נאסר עליו למשוך דיבידנדים מחברת הביטוח בשל ההתערבות הערה במתרחש בה) וממכירת חלק מהמניות, אך אליהו ציפה להרבה יותר כשקנה את השליטה מידי ג'נרלי האיטלקית.

ועדיין, מגדל מחזיקה בסך הנכסים הגדול בענף הביטוח והחיסכון בארץ וזה עומד על כ-320 מיליארד שקל. אומנם מדובר בירידה בהיקף הנכסים בשל התשואות השליליות בשוקי ההון מתחילת השנה, ובאובדן כספים למתחרים בהיקף של כ-400 מיליון שקל מנכסי הפנסיה והגמל בשנה האחרונה, אך נראה כי הכאוס הניהולי מאז ההשתלטות של אליהו על החברה טרם תורגם לבריחת נכסים. היא עודנה שולטת בענף ביטוח המנהלים עם כשליש מהנכסים בענף (כ-140 מיליארד שקל מתוך 434 המנוהלים) ובענף הפנסיה מנהלת כ-100 מיליארד שקל נוספים.

ההחזקות המשמעותיות שלה בענפי החיסכון והתיק הגדול שלה בענף ביטוח החיים הפכו את התלות של מגדל בשוקי ההון לקריטית. בשנה כמו 2022 שמתאפיינת בירידות חדות התלות הזו, יחד עם עדכון לוחות התמותה בשל התארכות תוחלת החיים שחייבה את החברה להפריש מאות מיליוני שקלים כדי לעמוד בהתחייבויות הביטוחיות, תורגמה מיידית לתוצאות הכספיות של מגדל והחברה רשמה ברבעון השני של השנה הפסד של כמיליארד שקל על הנייר (ההפרשות עדיין נשמרות אצלה).