קערה עתיקה נמכרה במפתיע במיליון דולר. מה קרה כשרשות המסים דרשה נתח?

במשך שנים עמדה קערת זכוכית רומית עתיקה מהמאה הרביעית או החמישית בסלון ביתו של סלבה יבדייב. את הקערה הוא רכש בשנת 2003 בתל אביב ב-28 אלף שקל, ולא היה לו מושג עד כמה היא נדירה ומה גילה. לבסוף, לאחר שגילה כי יש לו אוצר על המדף בסלון, הוא מכר את הקערה למוזיאון קורנינג בניו יורק ב-1.35 מיליון דולר, שם הקערה מוצגת כיום. 

● יש לכם חשבון בחו"ל? רשות המסים בעקבותיכם: "מאות קיבלו מכתבים"
● השתמשו במחסן למגורים וביקשו פטור ממס כשמכרו אותו. מה קבע בית המשפט? 
● שני שותפים מכרו דירה ב-10 מיליון שקל - וזכאים לפטור מלא ממס
● השר לשעבר ניצח את רשות המסים: ישלם מס מופחת על הדירה במגדל בתל אביב

יבדייב חגג, אבל החגיגה צוננה מעט כשהתברר כי גם רשות המסים רוצה לקחת חלק ברווחים, ודרשה ממנו לשם מס הכנסה בגובה 50% על הרווח שהפיק ממכירת הקערה, כיוון שעשה "עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי".

השבוע סגר בית המשפט המחוזי בתל אביב את הגולל על המחלוקת וקבע כי יבדייב לא צריך לשלם מס, ואף חייב את רשות המסים בהוצאות של 40 אלף שקל. 

הקערה הונחה בסלון

הכול התחיל ברכישה של יבדייב בתל אביב, ב-2003, כשהיה רווק בן 31 וגר יחד עם אחיו בדירה שכורה. הוא למד מינהל עסקים ובשנת 2002 ייסד חברה בשם Webswap ומָשך ממנה משכורת צנועה. לא היו לו השכלה או ניסיון בתחום העתיקות, הארכיאולוגיה או הזכוכית.

ליבדייב היה חבר בשם מקסים שיק, שהתעניין באיסוף מטבעות עתיקים, ולימים, בשנת 2007, הפך לסוחר עתיקות. ביולי 2003 הלכו יבדייב ומקסים יחד לביתו של חובב עתיקות ברמת אביב, כדי לעניין אותו ברכישת פריטים כלשהם, אבל דווקא יבדייב התעניין בעצמו בחפצים שהיו בביתו של חובב העתיקות: הקערה שתעמוד בעתיד בלב המחלוקת בינו לבין רשות המסים, שהיו בה סימני סדקים ושבר, וצנצנת זכוכית שגם היא נראתה עתיקה.

חובב העתיקות לא ידע לזהות את תקופות או מקומות היצירה של שני הכלים, אך יבדייב, שהתלהב מיופיה של הקערה וסמך על כך שאם מכּרו מקסים הביא אותו לאוסף של חובב העתיקות, אז הדברים שם הם אכן עתיקים ואותנטיים - החליט לרכוש את הקערה בסכום בו נקב חובב העתיקות: 28 אלף שקל. 

הקערה הונחה בסלון ביתו של יבדייב עד לשנת 2011, כשמונה שנים, ולאחר שנישא לבת זוגו ויקטוריה, הוצגה הקערה לאורך כל השנים בסלון ביתם על גבי מדף. 

הקערה לא בוטחה מעולם על-ידי יבדייב בביטוח מפני נזק, אובדן או גניבה. בשנת 2011 המדף בסלון הדירה והחפצים המונחים עליו נפלו מן הקיר. הצנצנת נשברה לשברים קטנים, ואילו הקערה נשברה לשניים. יבדייב העיד בבית המשפט כי הוא עצמו הדביק את הקערה בדבק ביתי רגיל ("סופּר-גלוּ"), כשאת הצנצנת לא ניתן היה לתקן, והשברים שלה נשמרו בבית. 

השווי האמיתי התגלה

בשלב זה החליט יבדייב למכור את הקערה, ופנה לשם כך לחברו מקסים, שהיה כבר סוחר עתיקות מוסמך, אך זה לא ידע לתמחר את הקערה ולזהות את מקורה, ועל כן העביר את הטיפול במכירה לסוחר עתיקות אחר הפועל מלונדון, מתוך כוונה שהקערה תועמד למכירה בלונדון.

מקסים (בעוד הקערה בחזקתו) קיבל מרשות העתיקות אישור להוציא את הקערה מחוץ לישראל, יחד עם פריט אחר השייך לו. הפריט התגלגל עוד זמן מה בין הצדדים למכירה, אבל אז התברר שוויו האמיתי: לאחר בדיקה של מומחה לזכוכית עתיקה המתגורר בארה"ב שעמד בקשר עם מוזיאון קורנינג, התברר כי מדובר בחפץ נדיר ששוויו עשוי להיות בין מיליון ל-1.5 מיליון דולר.

בשלב זה נכנסה לתמונה מנהלת מוזיאון קורנינג מניו יורק, אשר הגיעה ללונדון לרגל מכירה פומבית של עתיקות, ולאחר שהמוזיאון השתכנע בחוקיות ההחזקה בקערה, הוא הציע לרכוש את הקערה.

ביוני 2012 המוזיאון שילם 1.35 מיליון דולר לחברה האנגלית שתיווכה במכירה, וחברה זו העבירה לידי יבדייב סך של 1,215,000 דולר (לאחר הפחתה של 10% מהתמורה כעמלה). יבדייב העניק גם לחברו מקסים סכום של 3,000 דולר בגין מאמציו.

יבדייב דיווח לפקיד שומה תל אביב על הרכישה, ההחזקה והמכירה של הקערה, ובמקביל, בעקבות פרסומים על רכישת החפץ יקר-הערך על-ידי קורנינג מידי תושב ישראל, רשות העתיקות פתחה בחקירה על-מנת לקבוע האם הקערה הוצאה מישראל כדין, אך החקירה נסגרה ללא נקיטת צעדים כלשהם. 

"עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי"? 

כחובב מכוניות, יבדייב אוסף דגמים (מודלים) של מכוניות שהוא מחזיק בביתו או במשרדו. וחשוב יותר לענייננו, בבעלותו אוסף של טבעות מתכת עתיקות. במקביל, לאורך השנים, פיתח יבדייב תחביב חדש: איסוף מטבעות נדירים. בין השנים 2012-2010 הוא רכש כ-60 מטבעות בכ-2.68 מיליון שקל. שווי האוסף נאמד בשנת 2017 בסכום של 15.92 מיליון דולר. האוסף הוחזק בכספת בלונדון, ללא תוספת או גריעה, במשך למעלה מעשור.

כשפקיד השומה דרש מידבייב מס עבור מכירת הקערה כעסק, הפקיד נאחז בעובדת קיום אוסף הטבעות העתיקות כדי לתמוך בעמדתו שידבייב עוסק בסחר בעתיקות - אך ללא הועיל.

השופט הארי קירש דחה את עמדת פקיד שומה תל אביב 3, לפיה הרווח שהפיק יבדייב ממכירת הקערה חייב במס הכנסה כ"עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי", לפי מדרגות מס שמגיעים עד כ-50%. עוד נדחתה טענת פקיד השומה כי הופק רווח הון החייב במס, בשיעור של 25% מן הרווח כ"נכס" שמכירתו נתונה למיסוי רווח הון.

בית המשפט קיבל את המצג לפיו הקערה עמדה בסלון ביתו של יבדייב, הוחזקה לשימושו האישי ולא הייתה בבחינת "נכס" שהופק ממנו רווח הון. השופט קירש קבע "כי (א) מכירת הקערה לא הייתה בבחינת עסקת אקראי בעלת אופי מסחרי, וכי (ב) הקערה הייתה בבחינת מיטלטלין המוחזקים לשימוש אישי . אי לכך, הרווח שנצמח למערער ממכירת הקערה איננו חייב במס לפי פקודת מס הכנסה". 

מקור ההתעשרות - במישור ההוני ולא הפירותי

עוד הוסיף השופט לסיכום: "התרשמתי כי עמדת המשיב (פקיד השומה, א' ל"ו) בתיק זה נגזרה מהשקפה לפיה כל התעשרות כספית ראויה להיות ממוסה לפי הפקודה, וזאת כדי להגשים עקרונות חשובים של צדק אופקי וצדק אנכי. דומה כי בעיני המשיב תוצאה של היעדר מיסוי במקרה דנן היא מקוממת ובלתי צודקת, לנוכח התוספת הממשית לעושרו של המערער (יבדייב, א' ל"ו).

"דא עקא, עליי לשפוט את המקרה ולהכריע בין עמדות הצדדים על-פי הדין המצוי, ודין זה מושתת, גם היום, על תורת המקורות. כאן קבענו כי מקור ההתעשרות הוא במישור ההוני, ולא במישור הפירותי, אולם לאור הגדרת המונח 'נכס' והחריג לה, אין בסיס חוקי לחייב במס את הרווח שנבע ממכירת הקערה". 

בתיק ייצגו עורכי הדין הילה תירוש ואלעד רן ממשרד רן-תירוש ושות ועו"ד שגיא גרשגורן.