הכותב הוא מנהל אקדמי של מרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים באוניברסיטת רייכמן
פסקת ההתגברות אמורה לאפשר למחוקק "להתגבר" על מגבלות חוקתיות ולחוקק חוקים שבית המשפט קבע או עשוי לקבוע שאינם חוקתיים. לאחרונה נשמעות כל מיני השוואות למדינות אחרות במטרה להצדיק את המהלך. כדאי להעמיד דברים על דיוקם.
● פסקת ההתגברות היא צעד ראשון להחזרת האיזון בין הרשויות במדינת ישראל | ד"ר שוקי שגב, דעה
"גם בהולנד אין ביקורת שיפוטית והיא עדיין דמוקרטית": ההשוואה להולנד מחוררת כמו גבינה הולנדית. אכן, חוקת הולנד קובעת כי בית המשפט לא יכול לפסול חוקים של הפרלמנט. אך היא גם דורשת משופטים שלא ליישם חקיקה כשזו סותרת אמנות בינלאומיות או החלטות מחייבות של מוסדות בינלאומיים, כך שבתי משפט הולנדים מעמידים לבחינה מחמירה פעולות של הרשות המבצעת וחקיקה של הפרלמנט מול זכויות יסוד.
הולנד כפופה לדיני האיחוד האירופי ולבית המשפט האירופי לזכויות אדם שקיבל, עד לשנת 2019, 165 פסיקות בעניין הולנד, מתוכן ב־95 מקרים נקבעו הפרות של זכויות אדם. האם אלה המבקשים לאמץ מודל הולנדי היו מאמצים את כל המודל?
השוואה מוזרה
"צריך לאמץ את המודל הבריטי בו אין לבית המשפט סמכות לפסול חוקים": גם ההשוואה לבריטניה מוזרה. הפרלמנט שם מורכב משני בתים וכולל מערכת איזונים ובלמים כמו השעיית חקיקה וועדה מיוחדת לזכויות אדם, שתפקידה לבחון הלימתן של הצעות חוק עם הוראות האמנה האירופית לזכויות אדם. אומנם, בבריטניה העליון לא מוסמך לבטל חוקים אלא רק להצהיר על אי־התאמתם עם האמנה האירופית לזכויות אדם, אך המחוקק ציית למרביתן המוחלטת של ההצהרות ושינה חוקים הסותרים את הכרזת בית המשפט.
"גם בקנדה ובפינלנד יש פסקת התגברות": אכן, גם בקנדה ובפינלנד קיימים מנגנונים של התגברות, אך ההשוואה מטעה. בקנדה, לא נועד מנגנון ההתגברות לתת למחוקק הפדרלי את המילה האחרונה, אלא לשכך את התנגדות הפרובינציות לכינונה של מגילת זכויות מלאה.
ואכן, מאז חקיקת הצ'רטר הקנדי ב־1982 לא השתמש הפרלמנט הפדרלי במנגנון ההתגברות, אלא רק הפרלמנטים של הפרובינציות. בנוסף, פסקת ההתגברות לא חלה על כל מגילת הזכויות אלא מחריגה זכויות מסוימות כמו הזכות לבחור ולהיבחר או איסור אפליית נשים ובני האומות הראשונות. בפינלנד, מנגנון ההתגברות מחייב המתנה עד אחרי הבחירות הבאות ואישור ב־2/3 או רוב גבוה מאוד של 5/6. זה כמו שנדרוש רוב של 100 חברי כנסת מתוך 120.
ריסון קריטי
ברוב המוחלט של המדינות בעולם (כ־85%), יש ביקורת שיפוטית. בחוקות חדשות שנכתבות בשנים האחרונות, לא יעלה על הדעת לא לשלב מנגנוני ביקורת שיפוטית חזקים. גם במדינות הבודדות בהן אין ביקורת שיפוטית חזקה, אין זה אומר שסמכות המחוקק אינה מרוסנת, שכן יש חלופות אחרות המרסנות את המחוקק, שלא אחת הן חזקות פי כמה מביקורת שיפוטית.
אין באף מדינה דמוקרטית הסדר שמאפשר למחוקק להתגבר באופן גורף על כל הזכויות בלי מנגנונים אחרים, פוליטיים, חוקתיים או שיפוטיים, המבטיחים הגנה על זכויות אדם וריסון הרשות המחוקקת.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.