קובץ הסיפורים שיכיר לכם את יעקב שבתאי, מגדולי הסופרים הישראליים

המשורר, הסופר והעורך רן יגיל חוזר אל ארון הספרים היהודי, העברי והישראלי

הסופר יעקב שבתאי (1981-1934) שמת בדמי ימיו, היה רגע נדיר בספרות הישראלית. הוא היה מעין סופר ציר, שהשפעתו נעה קדימה ואחורה: על סופרים לפניו כמו אברהם ב. יהושע ועל סופרים אחריו דוגמת יהודית קציר ודרור בורשטיין.

● המשורר האלמוני שמאחורי אחד הלהיטים היפים במוזיקה הישראלית
● השיר האהוב בשירי האהבה הישראליים: "עטור מצחך" של אברהם חלפי
● הסופר העברי הנשכח שהמציא את דמות הצבר בתרבות הישראלית 

שבתאי פיתח כתיבה ייחודית: משפטים טפלים הנצמדים למשפט העיקרי, שבמקום לתאר, הם מקדמים עלילה. כך יצר, בדומה למרסל פרוסט בספרות הצרפתית ולג'יימס ג'ויס בספרות האנגלית, משפטים ארוכים עלילתיים. רק כדי לסבר את האוזן, הרומן הנודע שלו "זכרון דברים" (סימן קריאה/הקיבוץ המאוחד, 1977) הוא בן פסקה אחת.

בסיפורי שבתאי יש ממד סמלי, ובמקרים נדירים אפילו מופשט, אבל הרומנים שלו נטורליסטיים במהותם. הם כביכול כתובים בזרם תודעה, אבל זו תודעה של חברה ולא של גיבור יחיד.

הדוד פרץ ממריא | יעקב שבתאי

עורך: מנחם פרי
הוצאה: ספרי סימן קריאה/הקיבוץ המאוחד
מספר עמודים: 234
שנת הוצאה מורחבת: 1985

 עטיפת הספר ''הדוד פרץ ממריא''

במה עוסק "הדוד פרץ ממריא"?

שבתאי החל את דרכו הספרותית כמחזאי וכפזמונאי, ורק בשלב מאוחר יחסית הגיע לפרוזה. הוא פרסם את סיפוריו הקצרים בבמות שונות מ־1966 ועד 1971, ואף זכה בתחרות הסיפור הקצר של כתב העת המרכזי דאז "קשת" בעריכת אהרן אמיר.

ב־1972, לפני יובל שנים, הוציא לאור את קובץ הסיפורים "הדוד פרץ ממריא" (ספרית פועלים) שכלל 13 סיפורים - כל אחד יהלום מלוטש. ב־1985, ארבע שנים לאחר מותו, אלמנתו, עדנה שבתאי, והעורך שלו פרופ' מנחם פרי, הוציאו מהדורה מורחבת של הספר בלוויית סיפורים שלא נכללו במהדורה הראשונה.

הסיפורים מתארים את תל אביב של ימי המנדט ומתמקדים - דבר שעוד יפתח שבתאי בשני הרומנים שלו "זכרון דברים" ו"סוף דבר" - בחברה הפועלית־עירונית היורדת מגדולתה.

היחסים של הגיבור הילד עם סביבתו

הקובץ מתחיל ומתמקד בנקודת מבטו של ילד המגלה בהדרגה את האהבה והמוות, ומבין דבר־מה על מצבו בעולם כיחיד, ובעיקר על בני משפחתו. בסיפור "אדושֵׁם", סיפור ילדות נדיר ברגישותו הפותח את הקובץ, מתאר הילד את הפחד שלו מפני בר המצווה - שהוא גם הפחד מאלוהים, מהלא נודע ומההתבגרות.

הילד המתבגר חי בין שתי דוֹגמוֹת נוקשות: עולם הסבים והסבתות שהיו אדוקים, ועולם האבות והאימהות הסוציאליסטיים שהיו אדוקים לא פחות בדתם החדשה. הוא לחוץ בין שתי תפיסות העולם ולבסוף בוחר לא בזאת ולא בזאת, אלא באיזו אינדיבידואליות קיצונית של "אני הרוצה להשתחרר מהשתיים".

גיבורו הצעיר של שבתאי לא קרוב לאביו כי הוא נוקשה. גם עם אימו יש לו יחסים של ריחוק. את הסבא הדתי המפחיד הוא אינו סובל. רק לסבתא האדוקה והרכה יש לו חיבה יתרה, והוא מתאר לעילא את הסתלקותה מהעולם.

גיבורי המשנה: הדודים האהובים

אבל הוא אוהב מאוד את הדודים. אלה דמויות צבעוניות שאפשר להפליג איתם בדמיונות. הדודים מספיק מרוחקים ומרשימים ואין עמם יחסים טעונים כמו עם ההורים. הדבר מתבטא בסיפורים וברומן "זכרון דברים". אלה לא חייבים כמובן להיות דודים ביולוגיים, כי כל ידיד משפחה בכוורת העירונית יכול להיקרא דוד.

הדוד שמואל, בסיפור הנושא את שמו, הוא מין מר־פטנטים, ממציא המצאות מוזרות; הדוד פרץ, בסיפור הנושא את שם הקובץ, הוא קומוניסט אדוק שבמקום לתקן את העולם ולדבוק במהפכה נקרע בין אהובתו לבין אשתו מבלי להכריע, וכל מה שנותר לו הוא לעמוד על גג הבית, ולהביט אל־על כלפי השמיים הריקים בכעס.

ומעל לכולם הדוד פִּינֶק המופלא, רב־נוכל קסום ובעל־חלויימעס שרצה להקים קרקס בארץ ישראל והסתבך בחובות וביחסים עם ארבע נשים אהובות בסיפור הסאטירי "נמר חברבורות פרטי ומטיל אימה". סיפור זה הומחז על ידי שבתאי, כשאת פינק גילמו שני היוסִים הגדולים של התיאטרון: בתחילה יוסי ידין בתיאטרון חיפה ואחר כך יוסי בנאי בהבימה.

שבתאי מאפיין את גיבורי הדודים בטכניקה ספרותית ייחודית. זהו האינוונטר: בכל פעם, למשל, שהוא מתאר את הדוד פינק, הוא תמיד יצמיד לו מעין רשימה נלווית שתכיל חפצים השייכים לו; או רצף פעולות או מחשבות המאפיינות אותו.

המודל הגברי שנולד מתוך הסיפורת של שבתאי

הגברים הרגישים והאינדיבידואליסטים שבאו מהגולה מרתקים את המספר של שבתאי, הנער המתבגר, הקרוב לצד הנשי שבו. אך הגיבור גם לא יכול לוותר על גבריותו בתוך חברה שוביניסטית־מיליטריסטית ישראלית.

כך נולד בספריו של שבתאי מודל גברי אינדיבידואליסטי, רגיש ומתלבט, אגואיסט ומפונק, הנע־בין־נשים. הגברים נעים בין הנשים לא רק בגלל היותם שטופי תאווה ורודפי שמלות. הם רוצים להיות תלויים בהן, כי יש בהם פן חבוי המחפש את תמיכת האֵם והאחות, כבשיר "הכניסיני תחת כנפך" של חיים נחמן ביאליק עליו גדלו. המודל הגברי הזה מצא דרכו אל הקולנוע בדמותו של אריק איינשטיין בסרט "עיניים גדולות" של אורי זוהר, ששבתאי כתב לו את התסריט.

המגילה הנפלאה שכתב הסופר לסבא שלי

ובנימה אישית: שבתאי הכיר את סבי, משה חורגל, שחקן "המטאטא" ו"הקאמרי". סבי אף שיחק במחזה של שבתאי "כתר בראש", מחזה סאטירי על דוד המלך בסוף ימיו. במלאת 75 לסבי ערכו לו האמנים מסיבה. שבתאי טרח וכתב מגילה על קלף, בחרוזים, בה שזר את כל התפקידים שעשה סבי. זה היה ב־1976. סבי שהבין שמדובר בברכה נדירה, מִסגר את המגילה ותלה אותה בסלון הקטן בביתו. אלא שעם מותו ומות סבתי האהובה פרומה, ממש כבסיפור קצר של שבתאי, נעלמה לה אותה מגילה מופלאה עם פינוי הדירה בדמֵי מפתח, ואני חולם למוצאה עד היום.