כדי לשרוד, חברות ההייטק צריכות להמציא את עצמן מחדש

הכותבת היא מנכ"לית ובעלים של חברת הטכנולוגיה CodeValue

חברות הסטארט־אפ במצוקה, והנתונים חייבים להדליק נורת אזהרה. לפי דוח שפורסם לאחרונה על ידי IVC ולאומי־טק, היקף גיוסי ההון בקרב סטארט־אפים ישראליים ב־2022 נמוך בכ־30% מהתקופה המקבילה ב־2021. לפי דוח חדש של SNPI, מכון המחקר של Startup Nation Central. ב־2021 נפתחו בישראל כ־400 חברות סטארט־אפ, בהשוואה ל־1,030 חברות חדשות ב־2016. הירידה בהיקף גיוסי ההון, שזהו הדלק והחמצן של חברות בשלב קדם־הכנסות, מחייבת את חברות הסטארט־אפ לחשוב מחדש על מודל פעילותן.

לכל סטארט־אפ יש פתיל שהולך ומתקצר. ככל שלחברה יש יותר יתרת מזומנים כך הפתיל ארוך יותר, אך ככל שהחברה גדולה וכבדה הוא מתכלה מהר יותר. יש חברות רבות שחרדות לגורלן ומחפשות איך לשרוד.

הקרקע נשמטה לחברות

חברות הסטארט־אפ בישראל התנהלו בעשור האחרון לפי מודל של "לצמוח הכי מהר ובכל מחיר". לפי העיקרון זה, גיוסי ההון משמשים להתרחבות לעוד שווקים בעוד תחומים. שווי החברה מתנפח, ואז מגייסים שוב כסף לפי שווי גבוה יותר, וחוזר חלילה. על כך התבססה התוכנית העסקית של חברות סטארט־אפ. כך התפתחה תרבות היוניקורנים, שהתהדרו בשווי של מיליארד דולר ומעלה אך לא תמיד היה לכך כיסוי בהכנסות או ביתרת מזומנים לאורך זמן. זוהי גישה עסקית מסוכנת, עם מידה לא מבוטלת של "מינוף".

כל עוד השוק צומח, הכסף זול וקרנות ההון־סיכון משתפות פעולה, אפשר להמשיך ולגדול עוד ועוד. ואולם, הקונספט הזה יצר חברות גדולות ולא יעילות עם עלויות תפעוליות גבוהות. ברגע שסביבת המקרו השתנתה לרעה, והחברות לא יכלו לגייס הון כדי לממן את הפעילות השוטפת, הקרקע נשמטה מתחת לרגליהן והן נאלצו לחשב מסלול מחדש, לפטר חלק מהעובדים או לסגור את החברה.

כדי לשרוד, חברות סטארט־אפ צריכות לאמץ גישה אחרת ולהתנהל בצורה צנועה וסבלנית יותר, מבחינת תכנון ההוצאות ומבחינת היעדים העסקיים. טיבם של חידושים טכנולוגיים הוא שיש להם יישומים אפשריים רבים. חברה שמפתחת חיישן תרמי, למשל, יכולה להתאים אותו לשוק הרכב, לשוק הצבאי או ליישומים רפואיים. בתנאים הנוכחיים, חשוב שהחברות יחשבו לעומק, על בסיס מחקר ייסודי, מה השוק הנכון עבורן, עם פוטנציאל ההכנסות הגבוה ביותר ולהתמקד בו. ראיתי יותר מדי חברות שפתחו יותר מדי סניפים, ניסו לחדור ליותר מדי שווקים, השקיעו ביותר מדי מיזמי מו"פ, וקרסו.

דרך נוספת להאט את קצב שריפת הפתיל היא "התייעלות תפעולית". מושג זה שמור בדרך כלל לארגונים גדולים ומבוססים, עם הרבה "שומן", אבל בתנאים הנוכחיים זהו צו השעה עבור סטארט־אפים קטנים. אתם מכירים את ההוצאות שלכם ויודעים איפה אפשר לקצץ. מניסיוני בתחום הענן, אני ממליצה לבדוק את תשתיות הענן. במקרים רבים ישנו בתחום זה בזבוז סמוי שניתן לעשות בו אופטימיזציה.

זכות הקיום בעתיד

עוד אופציה היא לאמץ מודל מו"פ "היברידי" יותר. המו"פ הוא זכות הקיום והעתיד של כל חברת סטארט־אפ. ואולם, כשהיצע העובדים מוגבל, ועלויות השכר של מפתח בכיר מרקיעות לשמיים, עלויות המו"פ יכולות להכריע חברה עוד לפני השלמת המוצר. במקום להסתמך על צוות מו"פ פנימי, ניתן לקדם את תהליכי הפיתוח במתכונת של מיקור חוץ, כלומר על ידי שילוב צוותי פיתוח עם צוות מצומצם יותר של החברה מה שמאפשר גמישות וערך מוסף מקצועי.

מודל הזה מאפשר לחברות לעמוד בדרישות הפיתוח בעלות תפעולית אטרקטיבית וגמישה, וזה יכול להיות כל ההבדל בין פריצה לקריסה. אנחנו, למשל, ב־CodeValue מספקים צוותי פיתוח לא רק לחברות גדולות, אלא גם לחברות המתקשות לגייס כוח־אדם הדרוש או כאלה הזקוקות לארכיטקטים מנוסים ואין ביכולתן להחזיק את אותה מצבת עובדים לאורך זמן.

לסיום, ישנה סבירות כי תקום כאן ממשלה יציבה יחסית לכמה שנים. עבור תעשיית ההייטק, והכלכלה בכלל, ללא קשר לעמדה הפוליטית, אלו חדשות טובות. המדינה אינה אמורה להציל את חברות הסטארט־אפ, אך היא בהחלט יכולה ורוצה לסייע לתמוך בהן דרך מענקים ויוזמות של רשות החדשנות.