באוצר חוששים מהדרישות הקואליציוניות ונערכים להידוק תקציבי

בהיעדר תקציב מדינה מאושר, כפי שצפוי להיות המצב במחצית הראשונה של 2023, מכינים במשרד האוצר תקציב אלטרנטיבי, המכונה "תקציב צל". במקרה בו לא עובר תקציב בזמן והמדינה נאלצת להתנהל תחת תקציב המשכי, שמסגרת ההוצאה הממשלתית בו נמוכה משמעותית ממצב בו היה עובר תקציב מסודר, באוצר מעדכנים את המלצותיהם לתוכניות העבודה של משרדי הממשלה. 

● הבטחות הבחירות יחכו: באוצר נערכים לעבוד עם תקציב המשכי עד יוני | בלעדי
● מיתון בדרך? הצמיחה בישראל צפויה להיחתך ביותר מחצי ב-2023 
● רשות המסים בעקבות הכספים מעבר לים: שלחה מכתבי אזהרה ל-220 ישראלים עם חשבונות לא מדווחים בחו"ל 

גובה התקציב ההמשכי צפוי לעמוד על 460 מיליארד שקל לשנה - בין 10 ל־15 מיליארד שקל פחות מהסכום שהיה מורה הנומרטור בימים כתיקונם. המשמעות היא שבאוצר יצטרכו לבנות תוכניות עבודה מקוצצות מול משרדי הממשלה השונים. תקציב הצל, אותו בונים באגף תקציבים בשיתוף החשכ"ל, יפרט את היקפי התוכניות השונות של הממשלה, כלומר: מאיזה תוכניות קיימות צריך לקצץ, כדי להתכנס תחת יעדי ההוצאה החדשים.

ה"טריק" המסוכן של משרדי הממשלה

אבל למשרדי הממשלה יש כבר "טריק" בשרוול. כדי להמשיך את פעילותם ולהימנע מצמצומים קשים, משרדי הממשלה נוהגים להעביר תקציב רטרואקטיבית. כלומר, המשרדים חורגים מהתקציב שלהם, מתוך תקווה לכסות את החוב כשיאושר תקציב מדינה. אלא ששיטה זו טומנת בחובה סיכון: בתרחיש קיצון שבו התקציב לא יאושר במשך יותר משנה, משרדי הממשלה לא יוכלו לכסות על הבור התקציבי בדיעבד. למעשה, תרחיש כזה כבר התממש ב-2020, שעברה כולה ללא תקציב. אז, הוציא בית המשפט צו שמבטל את העברת הכספים הרטרואקטיבית משנה לשנה, באופן שימנע מהממשלה לנהוג כך שוב.

באוצר מודאגים מדרישות הקואליציה

באוצר מתבוננים בימים אלה בדאגה על הנעשה בזירה הפוליטית. כבר עתה ברור שעם השבעת הממשלה, יחלו לזרום לאוצר דרישות תקציביות נרחבות, גם כאלה שבאוצר מתנגדים להם היסטורית כמו הגדלת הקצבאות לאברכים. באוצר אולי לא אוהבים חלק מתוכניות הממשלה הנכנסת, אבל בשלב זה מנועים הפקידים המקצועיים מלהניף דגל אדום. הסיבה: לפי הנוהל, מעורבות אנשי האוצר, ועובדי מדינה בכלל, במשא-ומתן הקואליציוני, מותרת רק כתגובה על פנייה יזומה מאחת המפלגות.

ראשי המפלגות כמובן לא ממהרים לשתף את משרד האוצר בכוונותיהם. הפוליטיקאים יודעים שפנייה לאוצר בנוגע לדרישות הקואליציוניות שקולה לשאלת "קיטבג". הרי, יחסי הכוחות הטבעיים הם שהמפלגות מנסות לקבל כמה שיותר כסף למטרותיהן - והאוצר שואף לפזר כמה שפחות ולשמור על הקופה הציבורית.

הממונה על התקציבים באוצר, יוגב גרדוס, ישמש כאיש הקשר של משרד האוצר בכל הנוגע ל"שאלות תקציביות ובשאלות של רפורמות כלכליות מבניות" מצד המפלגות. בנוסף, לפי הנוהל, גרדוס ושאר נציגי משרדי הממשלה, "יימנעו מלהעלות ביוזמתם הצעות לצדדים במשא-ומתן הקואליציוני, בנוגע לנושאים שלא נשאלו לגביהם".

מדובר בנוהל חדש יחסית שנקבע באפריל 2019, סביב מערכת הבחירות הראשונה בפלונטר הפוליטי של השנים האחרונות. ההנחיות נולדו כהפקת לקחי עבר, שבהם נרשמה מעורבות לא בריאה בין הדרג המקצועי לדרג הפוליטי סביב הקמת ממשלות חדשות. קודם לכן לא היה קיים נוהל מסודר בנושא.

הסכמים קואליציוניים לא חורצים תקציבים

קיים כמובן היגיון בהפרדת הכוחות בין הצד הפוליטי לצד המקצועי, שנתמכת על ידי הגורמים המשפטיים. הסכם קואליציוני מבטא מחויבות של מפלגות אחת לשנייה וכל אחת לציבור הבוחרים שלה, אבל לא מדובר במסמך מחייב של ממש, אלא הצהרת כוונות. אומנם רבים מסעיפי ההסכמים הקואליציוניים מתממשים, אבל לא כל הדרישות של החברות בממשלה מצליחות לצלוח את המעבר מהבטחות למציאות.

לדוגמה, נניח שיגיעו להסכמה על הכפלת הקצבאות לתלמידי ישיבות. כרגע, הפוליטיקאים יכולים לסכם על כך ביניהם, מבלי לשקף מידע על עלות המהלך, אבל לבסוף הם ייאלצו לנחות על קרקע המציאות. במיוחד, כשבפתח תקופה ארוכה, בת כחצי שנה לפחות, של תקציב המשכי ומגבלות תקציביות שייכבלו את ידי השרים החדשים.

יתרה מכך, במסגרת המענה לפניות המפלגות סביב המשא-ומתן הקואליציוני, על אנשי המקצוע "להימנע מחיווי דעה משפטית אודות חוקיות המהלכים הנדונים". רק בתרחישים "בלתי חוקיים-בעליל" הם יוכלו לעלות על בריקדות ו"לעדכן את היועץ המשפטי לממשלה או את איש הקשר שמונה מטעמו, במקרים חריגים שבהם עולה חשש שבמשא-ומתן נדון מהלך הכרוך באי חוקיות מובהקת".