ירושלים צונחת לתחתית: רשימת הערים העשירות והעניות של ישראל נחשפת

היום (ד') התפרסם המדד החברתי-כלכלי של הלמ"ס לשנת 2019, המדרג רשויות המקומיות ואת האזורים הסטטיסטיים בתוכן לפי רמתן החברתית-כלכלית ומציב אותן באשכולות. אשכול 1 הוא הנמוך ביותר, ואשכול 10 הוא הגבוה ביותר. המדד מתפרסם פעם בשנתיים, ומתייחס לנתונים מלפני 3 שנים.

● הבעיות שמסתתרות מאחורי הנתונים שמשפיעים על מדיניות הממשלה | פרויקט מיוחד 
● מיתון בדרך? הצמיחה בישראל צפויה להיחתך ביותר מחצי ב-2023 
● המשכנתה חונקת והאבטלה עולה? זו לא תופעת לוואי אלא המטרה של בנק ישראל | פרשנות

לדירוג יש משמעות אדירה עבור התושבים - לרשות מקומית שנמצאת בדירוג נמוך הפעוטונים יהיו מסובסדים, בתי הספר והגנים מקבלים סיוע בהסעות, הזנה וסייעות, העירייה זוכה ל"מענק איזון" מהמדינה היישר לקופתה, והתושבים זכאים להשתתפות בתוכניות רבות של משרד הרווחה. כך שלמעשה, דירוג נמוך מיטיב עם התושבים ודירוג גבוה פוגע בהם.

השינוי הבולט ביותר במדד הנוכחי הוא ההידרדרות של ירושלים, בירת ישראל והעיר הגדולה ביותר, מאשכול 3 לאשכול 2. במדד הקודם (2017) ירושלים עלתה מאשכול 2 לאשכול 3, ובמדד שלפניו (2015) היא ירדה מאשכול 3 לאשכול 2 כמו היום. בדירוג 2015 ראש העיר דאז ניר ברקת חגג את ההידרדרות של ירושלים והכריז ש"זה שינוי דרמטי שיביא לחיסכון של אלפי שקלים בשנה למשפחות הירושלמיות הצעירות". בדירוג 2017, לעומת זאת, ראש העיר הנוכחי משה ליאון חגג דווקא את העלייה בכך ש"זוהי בשורה ענקית לעיר ירושלים שעוד צפויה לטפס עוד במדד ולהפוך לעיר המובילה בישראל". אך בדירוג הנוכחי, כאמור, ירושלים דווקא הידרדרה בחזרה לאשכול 2.

שאר הערים הגדולות בישראל שומרות על מיקומן: תל אביב ורמת גן באשכול 8, חיפה, ראשל"צ ופתח תקווה באשכול 7, ובאר שבע באשכול ה-5. מודיעין נשארת באשכול 9, והרצליה אף היא באשכול 8

סביון מדורגת במקום הגבוה ביותר. מי בתחתית?

שינויים בולטים נוספים במדד היא העלייה של אשדוד ורמלה במדד, שתיהן מאשכול 4 לאשכול 5. נס ציונה לעומת זאת ירדה מאשכול 9 לאשכול 8, וקרית ביאליק ירדה מאשכול 7 לאשכול 6. דימונה עלתה מאשכול 4 לאשכול 5. הרשות המדורגת במקום הגבוה ביותר היא סביון, ואחריה כפר שמריהו ולהבים. הרשות המדורגות במקום הנמוך ביותר היא המועצה האזורית נווה מדבר, ומעליה ערערה בנגב ותל שבע - כולן בדואיות.

מבחינת המגזרים בחברה הישראלית, הרשויות הערביות והדרוזיות נשארות במקום נמוך יחסית, אך מטפסות: סכנין ובאקה אלגרבייה עלו מאשכול 3 לאשכול 4. טירה, כפר קרא ודלית אלכרמל עלו מאשכול 4 לאשכול 5. הערים החרדיות נשארות במיקומן הנמוך: בני ברק באשכול 2, מודיעין עילית וביתר עילית באשכול 1 הנמוך ביותר. כך גם בישובים הבדואים: רהט, כסייפה וחורה נשארו כולן באשכול 1. וכאמור, הרשויות המדורגות במקומות הנמוכים ביותר הן בדואיות.

כפי שפורסם בעבר ב"חורים בנתונים" בגלובס, המדד מחושב באמצעות נוסחה מורכבת שכוללת 14 קריטריונים שנמדדים על ידי 6 גופים שונים. הקריטריונים כוללים נתונים דמוגרפיים, כמו הגיל החציוני, כמות הילדים והקשישים ושיעור המשפחות מרובות הילדים; מאפייני השכלה כמו ממוצע שנות הלימוד ואחוז בעלי תואר אקדמי, וכמובן נתונים כלכליים פשוטים כמו ההשתתפות בשוק העבודה, כלי רכב למשפחה, ימי שהיה בחו"ל, וכמובן - הכנסה לנפש. מורכבות המדד היא אחת הסיבות לעיכוב הגדול בפרסום תוצאות המדד, ולכך שהוא מפורסם רק אחת לשנתיים. זה לא חייב להיות כך: מחקר שפורסם ב-2018 בכתב העת "הרבעון לכלכלה" של האגודה הישראלית לכלכלה בדק מה יקרה אם הישובים ידורגו לפי המדד הפשוט ביותר, של הכנסה לנפש. התוצאה המדהימה היא שהמדד שמכיל רק קריטריון אחד היה זהה ב-98% למדד שדורש שיתוף פעולה בין 6 גופים ממשלתיים תחת ניצוח הלמ"ס.

תגובת עיריית ירושלים: "דוח הלמ"ס המשקף את מצבן של הערים, בשנת 2019 חשוב מאין כמוהו ומשמש כלי חשוב בבואנו לטפל בעיר. מדובר בדוח מקצועי. יחד עם זאת חשוב להבין את הדוח ולקרוא אותו באופן רלוונטי ולא להסתפק בכותרות שאינן מייצגות את הדברים כהוויתם. כך שהלכה למעשה, הדוח אינו משקף את החיים הכלכליים והחברתיים של ירושלים כהוויתם.

"הדבר נובע מהרכבה הדמוגרפי של ירושלים, שהוא ייחודי ושונה מערים אחרות, וכולל קבוצות אוכלוסיה גדולות במיוחד, המנהלות אורח חיים ייחודי וסגנון חיים שונה. הכללתן (כמתחייב) של קבוצות אלה, במסגרת הדו"ח, ויצירת ממוצע שמשקף את כלל הדו"ח, מטות את הדו"ח בקיצוניות כלפי מטה, ועל כן הדוח אינו משקף את עובדות החיים ואת המצב של הקבוצות האחרות. ירושלים נמצאת בעיצומו של תהליך פריחה וצמיחה שלא היה כמוהו עשרות שנים. את תוצאות התהליך המהפכני יהיה ניתן לראות בדוחות של השנים הבאות".