התנהלות הפרקליטות בתחום האכיפה הכלכלית פסולה

הכותב הוא הסנגור הצבאי הראשי לשעבר בצה"ל, בעל משרד העוסק במשפט פלילי ובתיקי צווארון לבן

ביום חמישי האחרון פורסם הדוח השנתי של פרקליטות המדינה. קריאה בדוח נותנת תמונת רחבה של מדיניות התביעה וניתוב המאמצים מצידה בהפעלת האכיפה הפלילית. מקום מצומצם הוקצה בדוח לפרק "האכיפה הכלכלית". הנתונים בדוח מצדיקים להתעכב ולהעלות תהיות, וגם חששות, ביחס למדיניות הפרקליטות.

המספרים בדוח מספרים את הסיפור כולו. בשנת 2021 נתפס מחשודים רכוש בגובה של 926 מיליון שקל. הכוונה ל"נתפס" היא הוחרם והוחזק באופן זמני עד לסיום התיק ולהחלטה הסופית בעניינם של החשודים.

מתוך כלל הרכוש שנתפס, ביקשה הפרקליטות בשנת 2021 לחלט, בסוף הליכים, רק כמחצית משווי זה - 478 מיליון שקל. בשנים קודמות, אגב, הרכוש שנתפס היה בשווי הגבוה גם פי ארבעה מזה שחילוטו התבקש לבסוף.

שלילת רכוש

ומה המידה שבה קיבל בית המשפט את בקשת הפרקליטות לחילוט מתוך התפוסים? את זאת לא נדע, כיוון שהדוח נמנע מלחשוף נתון קריטי זה. מה שמצוין בדוח, ללא פילוח, הוא רק מה שהפרקליטות מכנה סך "שלילת רכוש מהעבריינים", כשלתבשיל שבסיר הושלכו בערבוביה גם רכוש שחולט, גם קנסות וגם שומות (אזרחיות) של התפוסים בתיק.

האיפול מצד הפרקליטות ביחס להיקף של שיעור החילוט מתוך כלל התפיסות בחקירה פסול בתכלית. שהרי ברור שהסמכויות שהוקנו לרשויות האכיפה בתפיסת רכוש לא נועדו לתכליות של מימוש קנסות או שומות מס - אלא דווקא לחילוט.

לא ניתן כמובן למעט מחשיבותו של החילוט ככלי משמעותי ב"סל הכלים" של הלחימה בעבריינות. ברור שהחילוט מאפשר למדינה להתמודד באופן אפקטיבי עם התמריץ הכלכלי שעומד בבסיס העבירות. אלא שהחילוט הוא רק האקדח שנשלף בסוף המערכה השלישית, עם ההרשעה. הבעייתיות היא דווקא במערכה הראשונה, בתפיסת רכוש ביום ה"פרוץ" של החקירה, כאשר רשויות החקירה תופסות רכוש "ככל אשר יעלה המזלג" ממי שעודם נהנים מחזקת החפות. הניסיון העגום מלמד כי גופי החקירה תופסים רכוש באופן מקסימליסטי, ללא ריסון ולא פעם בלא הצדקה עניינית.

כמה סימלי ששבוע בדיוק קודם לפרסום דוח הפרקליטות ניתן פסק דינו של השופט יוסף אלרון בבית המשפט העליון (ע"פ 5316/22 מדינת ישראל נ' פרנקו) שמהדהד נקודה זו ממש. מדובר בפסק דין ביחס לצו תפיסה בפרשה פלילית-כלכלית הנוגעת לחברת אלבר ולבעלי תפקידים בה. בית המשפט העליון קיבל אומנם את בקשת המדינה לצו תפיסה זמני, אך השמיע ביקורת חריפה ביותר על הפרקליטות ועל "שיטת מצליח" מצידה בהקשרי תפיסות זמניות.

שפה מאופקת

ניכר שהשופט אלרון מתאמץ לנקוט שפה מאופקת, אך הביקורת מצידו חריפה, והוא מכנה את עמדת המדינה "מרחיקת לכת עד מאוד", ומציין כי הוא רואה "קושי מיוחד בעמדת המדינה".

בית המשפט ראה להציג בפני הפרקליטות תמרור אזהרה - לא רק ביחס לפגיעה הכלכלית הלא מידתית מתפיסה בהיקף לא מוצדק; אלא גם - ובכך עיקר - שעמדה דרקונית של התביעה ביחס להיקף תפיסה זמנית מנאשם "יש בה כדי להרתיעו מפני המשך עמידה על חפותו", כך שהפעלה לא מוצדקת של הכלי עלולה לגרום "לא הרתעה מפני ביצוע עבירות, אלא הרתעה מפני המשך ניהול הליך פלילי".

וכאשר בשבוע שעבר (16.11.22), בכנס בנושא אתגרים באכיפה כלכלית, אמר ראש זרוע חקירות כלכליות בלהב 433 כי הממונים על האכיפה הכלכלית קבעו למשטרה יעד לשנת 2022 של תפיסת רכוש בהיקף של מיליארד שקל - יעד גבוה יותר מכפי שהיה בשנת 2021 - מה היינו אומרים אם היה נקבע יעד מספרי של כך וכך הרשעות ושנות מאסר לנאשמים?

חייבים לזכור שתפיסת רכוש באכיפה כלכלית היא כלי חשוב, אבל רק כלי ולא יעד, וחשוב מאוד לבקר את הכלי כדי להימנע מעיוות דין - וחלילה מהרשעות שווא.