קו המשווה | פרשנות

"המנוולים שילמו את המחיר": הכורדים על הכוונת בארבע ארצות במזרח התיכון

זה מצב עניינים אולי חסר תקדים בתולדותיו של עם, שהמעצמות לא מצאו בשבילו מקום על מפת המזרח התיכון • הבגידה הגדולה בכורדים התרחשה לפני 100 שנה • איראן וטורקיה חוזרות ומראות שהריסת התנועה הלאומית הכורדית מוסיפה להיות יעד מרכזי

מחאה בגרמניה נגד הפצצת הכורדים בסוריה על ידי הטורקים, השבוע / צילום: Reuters, Hannes P Albert
מחאה בגרמניה נגד הפצצת הכורדים בסוריה על ידי הטורקים, השבוע / צילום: Reuters, Hannes P Albert

איראן וטורקיה חוזרות עכשיו אל תחביב רב ימים: הן יורות בכורדים. "יורות" הוא איפיון כללי מאוד. הן שולחות מטוסים ומל"טים, הן משגרות טילים ומפגיזות; איראן מודיעה שהרגה 24 "טרוריסטים", וטורקיה מודיעה על 14 כורדים מתים; נשיא טורקיה מבטיח לשלוח כוחות יבשה. ארה"ב מגנה את איראן בלשון קשה, ואת טורקיה בלשון רפה.

כך מצאה את עצמה צעירה בת 28 במרכז הקריסה הפיננסית שמטלטלת את העולם 
הדילמה הכלכלית של הימין בבריטניה ובארה"ב: לנהל פנקסים או לנהל מהפכות | פרשנות

שתיהן, איראן וטורקיה, עושות כן בשם מלחמתן בטרור. הטרוריסטים של איראן הם מורדי/מורדות החיג'אב, שמחאתם גדולת־הממדים נגד משטרת המוסר מעמידה את הרפובליקה האיסלאמית על סף מהפכה; הטרוריסטים של טורקיה הם אלה המוחזקים אחראים לפיצוץ הקטלני במרכז איסטנבול בשבוע שעבר.

מאז ספטמבר, משמרות המהפכה של איראן תוקפים בסיסים של 'המפלגה הכורדית הדמוקרטית של איראן' (KDPI) בתוך עיראק. הצבא הטורקי הגביר בימים האחרונים את התקפותיו על בסיסים של 'מפלגת הפועלים הכורדית' (PKK) ושל בעלי בריתה בתוך סוריה ועיראק. "יום הדין!", צייץ משרד ההגנה הטורקי ביום ו'. "המנוולים שילמו את המחיר!" הציוץ כלל צילום של מטוס קרב טורקי ממריא מבסיסו, כנראה בדרך להרוג מנוולים כורדיים.

המנוולים מיהרו להבטיח תגובה הולמת, ואף פגעו בשיירת משטרה סמוך לגבול טורקיה־סוריה. הנשיא טאייפ ארדואן הודיע בנאום לאומה, שבעקבות התקפות האוויר והארטילריה "תבוא, אינשאללה, גם פעולת קרקע".

"טרוריסטים כורדיים" נגד החיג'אב

המשטר האיראני יוצא מגדרו להעניק צביון "בדלני" כורדי להתקוממות האזרחית, כדי להצדיק את הדיכוי. השבוע היו דיווחים על שיירות צבאיות עמוסות הנכנסות אל העיר הכורדית מאהאבאד, בצפון מערב איראן, סמוך לגבול עיראק. הדים של שימוש בנשק כבד נשמעים בסרטי וידאו, הנפוצים במדיה החברתית. השלטונות מציגים את מסע הדיכוי הזה כמכוון נגד "קבוצות טרור בדלניות".

מאהסה אמיני, שרציחתה בידי משטרת המוסר בספטמבר הציתה את תנועת המחאה, אומנם הייתה כורדית. המחאות הראשונות על רציחתה אומנם התעוררו בערים כורדיות. בדלנים כורדיים אומנם פעילים באזורי הגבול. אבל המהירות שבה המחאות התפשטו על פני שאר חלקי איראן מפקיעה כל זהות מקומית ואזורית. לא כורדים הם אלה שהעלו באש בשבוע שעבר את הבית שבו נולד האייאטוללה חומייני, מייסד הרפבוליקה האסלאמית.

מגמות בדלניות כורדיות באיראן קיימות לפחות מאז אמצע המאה שעברה. במשך שנה אחת, 1946, אפילו התקיימה רפובליקה כורדית, שנודעה גם כ"רפובליקה של מאהאבאד". איפשר אותה הכיבוש הסובייטי קצר הימים של צפון איראן בזמן מלחמת העולם השנייה. הכורדים לא רצו אז עצמאות, אלא אוטונומיה, אבל דרישותיהם כללו מעמד בכורה ללשון הכורדית ומינוי של כורדים בלבד לכהונות פוליטיות ומינהליות. זה הספיק למשטר השאה. מיד לאחר נסיגת הסובייטים, האיראנים דיכאו באכזריות את הרפובליקה, ותלו את האיש שעמד בראשה.

כמה מאות מתומכי הרפובליקה הצליחו לצעוד ברגל אל אזרבייג'ן הסובייטית. בראשם עמד מוסטפא אל ברזאני, שלימים הנהיג את המרד הכורדי בעיראק. אם המרד הראשון היה פרו־סובייטי, הנה המרד השני היה פרו־מערבי, ואפילו נתמך זמן מה בידי איראן, ללמדנו שהכורדים התקשו למצוא בעלי ברית קבועים. ההיסטוריה שלהם עשירה בבגידות ודלה בידידויות אמת.

מפת המזרח התיכון הייתה יכולה להשתנות

לא היו מפסידים גדולים במזרח התיכון במאה השנה האחרונות יותר מן הכורדים. הם החמיצו את שעון ההיסטוריה. בשעה שמעצמות אירופה חילקו ביניהן את המזרח התיכון בסוף מלחמת העולם הראשונה, שרטטו מפות והמציאו ארצות, הכורדים הופקרו. הם מצאו את עצמם מתחלקים בין טורקיה, עיראק, סוריה ופרס/איראן. שלוש מן הארבע אפילו לא היו קיימות בתור שכאלה עד לפני 100 שנה.

במרוצת מאה השנה האלה, לא פעם המכנה המשותף העיקרי של ארבע הארצות הנ"ל היה רדיפה משותפת של הכורדים. הפעם היחידה שבה כורדים קיבלו זכויות לאומיות כלשהן באה בצל תבוסתו של משטר, לא בזכות נדיבותו. זה קרה בעיראק לאחר מלחמת כוויית, ב־1991. אוטונומיה כורדית התהוותה אז בחסות אמריקאית. בשיאה היא הרחיבה את שלטונה לאזורים מאוכלסים בערבים, בצפון עיראק, כולל העיר כירכוך, ואפילו השתעשעה בכוונה לכונן מדינה עצמאית. שלוש רודפות כורדים ישנות מיהרו לעשות יד אחת כדי לסכל את תוכניותיה.

הסמכת המלה "עצמאות" ל"כורדים" הילכה אימים על ערבים, על טורקים ועל איראנים. המפה מסבירה מדוע. אילו כל האזורים המיושבים בכורדים, אולי 30 מיליון בני אדם, היו מצורפים ליחידה גיאוגרפית אחת, מלב אנאטוליה עד הדרך היורדת למפרץ הפרסי, הגיאוגרפיה והפוליטיקה של המזרח התיכון היו משתנות באופן דרמטי. טורקיה הייתה מאבדת חצי משטחה וחצי מאוכלוסייתה. איראן הייתה מאבדת את הרצף הגיאוגרפי אל שאר המזרח התיכון. עיראק וסוריה היו מאבדות חלק ניכר של שטחן ושל אוצרות הנפט שלהן.

לפני 100 שנה, מדינה כורדית הייתה סבירה לא פחות ממדינה 'עיראקית', או 'לבנונית'. אבל במרוצת השנים סבירותה פחתה והלכה, והכורדים התחילו להיתפס כאיום על יציבות ועל סטטוס קוו. הם לא תמיד כלכלו את מעשיהם בתבונה, והקימו אויבים לא תמיד הכרחיים. אבל הם היו רוב הזמן קורבנות של נסיבות ושל זדון, ללא בעלי ברית של ממש. ולשם הם חוזרים.

ארדואן מכין חגיגת יום הולדת

בשבועות האחרונים, שתי ארצות מושבם הגדולות של הכורדים נזכרות, במידה ששכחו, כי חיסול התנועה הלאומית הכורדית מוסיף להיות יעד מרכזי של מדיניותם. מבשרת רעות במיוחד בשביל הכורדים היא הסמכת עניינם לצורכי הפנים של המשטרים בטורקיה ובאיראן. טורקיה עומדת עכשיו בסימן הבחירות הממשמשות ובאות לנשיאות ולפרלמנט בחודש יוני. הסקרים רחוקים מלצייר תמונה מוסכמת, אבל לפחות חלקם מראים הפרשים זעומים בין מפלגת השלטון למתנגדיה. טאייפ ארדואן משתמש בימים האלה בכל האמצעים הנתונים לו כדי להבטיח את נצחונו.

הוא רוצה להיות שם בשנה הבאה ובשנה שאחריה, כדי לציין שני יובלים רבי משמעות: הקמת הרפובליקה וביטול החליפות. מוטב לזכור שב־1920, שלוש שנים לפני כינון הרפובליקה, המעצמות המנצחות של מלחמת העולם הראשונה גמרו אומר לבתר את טורקיה. הן התכוונו לכווץ אותה למערב אנאטוליה. את מקומה עמדו לתפוס מדינה ארמנית גדולה ואוטונומיה כורדית. הייתה אפילו התחייבות בכתב, שהכורדים יקבלו עצמאות מלאה "בתוך שנה" מהקמת האוטונומיה. אבל אף אחת מן החותמות הזרות לא התכוונה ברצינות.

עניין אחד שהכורדים לא הצליחו ליצור הוא אחדות חוצה גבולות. זה אולי יעד לא ריאלי בהתחשב בהבדלים השבטיים והלשוניים. הכורדים אינם עשויים מיקשה אחת. אבל סיבה נוספת הייתה שהכורדים מעולם לא היו על הכוונת בעת ובעונה אחת. זו כנראה הפעם הראשונה בתולדותיהם שכורדים בטורקיה, באיראן, בסוריה ובעיראק נמצאים תחת התקפה בו־זמנית.

הגיאוגרפיה שלהם מסבירה מה קטנים הם סיכוייהם בעימות צבאי, בלי מוצא לים, בלי גבולות עם ארצות ידידותיות. התקווה היחידה שלהם היא לשינויים פנימיים בכל אחת מארצות מושבם, שיכוננו אולי מבנה פדרלי, עם אוטונומיה נדיבה לכורדים. הסיכוי לזה הוא אולי גדול יותר מזה של ניצחון צבאי, אבל כנראה רק במקצת. זכויות במזרח התיכון לא נועדו לכורדים. 

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny.globes
ציוצים (באנגלית) ב- twitter.com/YoavKarny