רשתות השיווק הקפיצו את מחירי הכלים החד-פעמיים הרבה מעל לשיעורי המס

בנק ישראל פרסם היום (א') מחקר על השפעת מיסוי הכלים החד-פעמיים על מחיריהם. בדרך-כלל עליית מס מתחלקת בין היצרנים לצרכנים, אך כאן - לא רק שהמס הושת במלואו על הצרכנים, אלא שהמחירים עלו מעל ומעבר למס. בעוד המס העלה את מחירי המוצרים החד-פעמיים מפלסטיק ב-13 שקל לק"ג (מתוכם 2 שקל לק"ג בתוספת מע"מ), המחירים עלו בפועל ב-22 שקל לק"ג.

● ההתייקרות בתנובה נכנסה לתוקף: אלה הקמעונאיות שסירבו להעלאות המחירים
● להפעיל את כל החושים: כך נראה עיצוב הסופרמרקטים בעידן החדש  
● האם המסים על שתייה מתוקה וכלים חד-פעמיים לא פגעו בצריכתם? 

על-פי בנק ישראל, "העלייה בפועל של המחיר מעל ומעבר לחבות המס תומכת באפשרות לכך שהשוק אינו פועל בתחרות משוכללת בגלל מבנה צד ההיצע של השוק או משום שהמידע העומד לרשות הצרכנים אינו מלא". כלומר, יש כאן התנהגות יוצאת דופן של השוק, שאינה מאפיינת שוק משוכלל "קלאסי".

איפה עומד הפער? על-פי בנק ישראל, כמעט ואין הבדל בין מותגים שונים של כלים חד-פעמיים, מה שמעיד על כך שבעיני הצרכנים אין הבדלים מהותיים בין המותגים השונים. אך לעומת זאת, ההבדלים בין הרשתות השונות גדולים מאוד: גם כשמנכים את שתי התצפיות הקיצוניות ביותר, מתקבל פער של עד 15 שקל לק"ג בין רשתות שונות. כלומר, המס גולגל בשיעורים שונים מאוד בין הרשתות, והצרכנים עדיין לא למדו איפה ההתייקרות באמת נובעת רק מהמס - ומי ניצלה את המס כדי להביא להתייקרות נוספת.

ללא הבדלים בין חילונים לחרדים

החלוקה בין הרשתות אינה קשורה להיותה של רשת מסוימת מופנית למגזר החרדי או לא, והמשתנה הזה בבדיקה של בנק ישראל הציג מובהקות סטטיסטית חלשה יחסית. כך גם לגבי שיוך לרשתות גדולות, גודל האוכלוסייה ביישוב והשכר הממוצע בו. בנק ישראל זיהה את השונות הגדולה בין הרשתות, אך לא הצליח לעמוד על המקור להבדלים ביניהן באף אחד מהפרמטרים שבחר לבדוק.

על-פי בנק ישראל, "העלאת עודפת של המחיר לאחר הטלת מסים דומים היא תופעה מוכרת בעולם. במקרה הנוכחי, נראה כי הקושי של הצרכן לזהות את ההעלאה הנגזרת מהמס - קושי הנובע מכך שהמס נקבע על בסיס המשקל, שאותו קשה לצרכן להעריך - הקל על ההעלאה העודפת של המחיר. ייתכן כי עליית מחירי חומרי הגלם בעולם וההאצה בשיעור האינפלציה שנרשמה באותה עת הקלו אף הם על העלאת המחירים".

כלומר, בבנק ישראל משערים כי המחירים בעולם ממילא התייקרו, והרשתות "העמיסו" אינפלציה שממילא הייתה מתרחשת - דווקא על יום עליית המס. זאת כדי להטיל את האשמה בעליית המחירים במס, ולא בהחלטה של הרשת הספציפית - למרות שזו בדיוק הייתה החלטה של רשת ספציפית על בסיס שיקולים נוספים מעבר למס. עם זאת, שווה לציין כי מוצרי פלסטיק אחרים שעליהם לא הוטל מס, כמו ניילון נצמד וחבילת שקיות אשפה, לא הושפעו כלל מהטלת המס החדש.

לתוצאות אלה יש השלכות מעניינות על מדיניות המס וכיצד היה ראוי לעשות אותו. מצד אחד, עליית המחיר העודפת עשויה להיתפס דווקא כתוצאה חיובית - הרי המטרה של המס מלכתחילה הייתה לייקר את המוצרים כדי להפחית את צריכתם, כך שעלייה עודפת יכולה להתפרש גם כהצלחה מעל ומעבר של המדיניות. מצד שני, בנק ישראל לא כלל במחקר שאלות על כמות הצריכה, כך שלא ידוע האם עליית המחיר השיגה את מטרתה.

עם זאת, עליית המחיר גם מכבידה על משקי הבית ומציגה את המס ככבד בהרבה ממה שהוא באמת. בנק ישראל משערים כי אחת הסיבות לכך היא הצורה שבה הוטל המס - כשקלים אבסולוטיים לכל ק"ג פלסטיק, מה שאמור לייצג את הזיהום, ולא כאחוז מהמחיר. על-פי בנק ישראל, "קביעת המס כאחוז מהמחיר לצרכן הייתה מקלה על הצרכנים להשוות בינו לבין עליית המחיר בפועל. עם זאת, היא עלולה לפגוע במידת ההתאמה של המס לתכליתו (הפחתת כמות הפלסטיק מטעמי איכות הסביבה), משום שהקשר בין גובה המס לבין משקל הפלסטיק שבמוצר הדוק פחות".

לכן, בנק ישראל מציע פתרון שנועד לעורר את מודעות הצרכנים לגובה המס האמיתי: לציין על כל אריזה באופן בולט את משקלה - וכתוצאה מכך את המס המוטל עליה. כך הצרכנים יוכלו לקשר בין עליית המחיר למס, ולהבחין בין עליית מחיר שנובעת ממנו לבין עליית מחיר שנובעת מבחירה של הרשתות לייקר את המוצר באותה הזדמנות.