עם כל הכבוד לאידיאלים: הפוליטיקה הקטנה עלולה לנצח גם את סמוטריץ'

בצלאל סמוטריץ' מגיע למשרד האוצר כשהוא רוכב על הקרדיט הקצר שלו מקיץ 2019 כשר תחבורה - ובעיקר על קידום פרויקט "נתיב פלוס" מנתניה לתל אביב. מדובר בתוכנית שהוא לא הגה, שנזקקה בסה"כ לכמה דליים של צבע, שלא באמת שינתה סדרי עולם אפילו למי שנוסע מדי יום מהשרון לתל אביב ובחזרה, אבל בהחלט חשפה אומץ נדיר כל כך של פוליטיקאי.

פוליטיקאי כזה שמוכן לקבל החלטה שתקים עליו זעקות שבר מצד תושבים שהזיזו להם את הגבינה, שהיה ברור שתייצר בלגן ועומס ומחאות לטווח הקצר, אבל חשובה כל כך לטווח הארוך ולהזזת המחוג מהרכב הפרטי לתחבורה ציבורית בישראל הצפופה. לא בכדי ישראל כ"ץ, קודמו לתפקיד, לא העז לשלוף את התוכנית הטריוויאלית הזו ממעמקי מהמגירה.

● בכירה בנתיבי איילון מגלה: כך מתעכבים פרויקטים בגלל פוליטיקה
● השחמט של נתניהו: זרוע העבודה תמורת שקט 

סמוטריץ' גם הוכיח כשר תחבורה ענייניות והעמקה. ראשית, כשלא מיהר לערוף ראשים והשאיר את קרן טרנר בתפקיד המנכ"לית - למרות שהיא לא שייכת למעגל הקרוב אליו. וגם מעבר לכך, ברצון לשקוע בתוך סוגיות מורכבות וסיזיפיות בענייני תחבורה, שרוב השרים מעדיפים להביט בהן לכל היותר ממעוף הציפור, ומסתפקים בהכרזות על תוכניות חומש גרנדיוזיות או על מזגנים ברכבות.

האידיאלים לא יעמדו במבחן הפוליטיקה

ואף על פי כן, חשוב לזכור ששם, כשר תחבורה, הוא לא באמת הכאיב לסקטור ששלח אותו לפוליטיקה. אם כבר, לאנשיו הוא מיהר להבטיח בזמנו תחנת רכבת בצומת תפוח ושדרוג הכבישים לכל גבעה וגבעה. כעת, כשר אוצר, הוא יהיה חייב לקבוע בין השאר את גודל פרוסת העוגה שמקבל כל מגזר, מה שהופך למשימה מאתגרת וסבוכה במיוחד כשהוא מגיע ממפלגה שקרויה במפורש על שמו של מגזר מאוד מצומצם.

כי עם כל הכבוד לאידיאלים ולרוממות הממלכתיות של אנשי הכיפה הסרוגה, מדובר לפני הכל בפוליטיקה. כל מי שמחכה לשר האוצר סמוטריץ' הימני הליברל, זה של פורום קהלת שהבטיח להילחם בכל הכוח בוועדים ובמכסים, צריך גם להביא בחשבון את נפלאות הפוליטיקה, שייבאה הפעם את מודל הרוטציה המגונה למשרד האוצר.

כשיו"ר מפלגת "הציונות הדתית" הסקטוריאלית אמור להעביר את המקל ואת המפתח לקופה הציבורית ליו"ר מפלגת ש"ס, זו שהמציאה מזמן את הדאגה לסקטור מסוים, מותר בהחלט לחשוש שהשניים ימהרו לסגור עניינים ב-4 עיניים. שמור לי ואשמור לך.

ועוד לפני חששות מבהילים כאלו, מודל הרוטציה חייב להזכיר לנו שהשרים החדשים כנראה לא ממש משוכנעים שהממשלה "ההומוגנית הזו" תאריך ימיה. האופק של שר האוצר הטרי הוא במקרה הטוב לשנתיים, מה שלא באמת יאפשר לו לצלול לתהליכי עומק נחוצים אבל מאוד ארוכי טווח.

ובמציאות הכלכלית הנוכחית, נוכח סערות כלכליות אדירות בארץ ובעולם, התפקיד של שר האוצר חשוב וקשה שבעתיים. האטה במשק וסימני אבטלה, אינפלציה שחורגת מהיעד, ריבית שמקשה על משקי הבית, דרישות שכר מוצדקות של המגזר הציבורי שמסיים 3 שנות הקפאה וכן הלאה, מבטיחים כי הדרישה להפר את האיזון התקציבי ולהעמיק את האוברדראפט של כולנו תהיה יומיומית. לכל זה צריך גם לצרף אינספור הבטחות פופוליסטיות של שרי ממשלה שישמחו להאשים את שר האוצר שלא מחלק פה כספים לכל נזקק.

שר האוצר יהיה חייב בתוך כל אלה להפנות את מרבית ההוצאות לאפיקים שיכולים לתרום להגדלת העוגה - השקעה בתשתיות, בחינוך, בבריאות וכו'. אך כל המשרדים האחרים יתבעו ממנו לקבל כספים שיקשטו את העוגה הדלה בסוכריות שלא תורמות דבר - הקפאת משכנתאות, חלוקת תלושים, ביטול אגרות, סבסוד דירות יקרות וכן הלאה.

מה סמוטריץ' של 2017 היה אומר?

מה חושב סמוטריץ' על המשרד אליו הוא מגיע? במרץ 2017, לפני מעט יותר מחמש שנים, בחר חבר הכנסת סמוטריץ' לנצל ישיבה שגרתית במיוחד של ועדת הכספים, כדי לצאת בקול תרועה רמה נגד יחסי הכוח הלא בריאים, להבנתו, בין משרד האוצר בראשות השר משה כחלון, ובראש ובראשונה בין פקידי אגף תקציבים במשרד, לבין חברי הכנסת.

סמוטריץ', חבר ועדת הכספים, החליט שהגיע השעה לשבור את הכלים. הצעה לסדר היום שהגיש ליו"ר, משה גפני, כללה מכתב חתום על ידי עשרה חברי ועדה (בתוספת הבהרה ש"לא היה אחד שנתבקש לחתום ולא חתם"), הדורשים שלא להעלות לדיון שום הצעה שמגיעה ממשרד האוצר. "אנחנו מבקשים להוציא את החברים ל'שיעור שמש' ולפזר את הדיון", בישר סמוטריץ' לאורחים המופתעים. "שני הסעיפים הבאים בסדר היום הם הצעות חוק של משרד האוצר, ואנחנו חושבים שלא יהיה מן הראוי לדון בהם".

הדיון אכן פוזר, ויו"ר הוועדה גפני ציין כי "לאגף התקציבים יש גם את הסמכויות שיש לו, אבל לנו יש גם את הסמכויות שיש לנו. צריך שזה יהיה מסודר ונורמלי. עברו את הקווים האדומים של מערכת יחסים כפי שצריכה להיות במשטר כמו שלנו. יש את הרשות המבצעת, יש את הרשות המחוקקת והמפקחת. עברו את הגבולות בעניין הזה וזה ברור לגמרי".

"שכחו שם מי הריבון", אמר סמוטריץ' בכנסת, "לא יכול להיות מצב שבו ועדת הכספים מתפקדת באופן סלקטיבי - דברים שמשרד האוצר רוצה קורים, דברים שמשרד האוצר פחות רוצה לא קורים. אז או שהכול עובד או שהכול לא עובד. ועדת הכספים לא יכולה להיות חותמת גומי ולא יכולה להיות קרקס, על זה יש הסכמה בין כל החברים.

"נדמה לי שהנוהל שאנחנו מתעקשים עליו כרגע - לוודא שאנחנו יודעים מאין בא הכסף, לאן הוא הולך, מה הייתה ההיסטוריה, מה ההצדקה, איך הוא הולך להיות מחולק - הוא הכי טריוויאלי בעולם, אין בו שום דבר לא הגיוני".

גם כשאנשי משרד המשפטים התחננו לקדם החלטות בוועדה, חרף החרם שהוביל סמוטריץ', הוא ענה להם ש"יש בסמוך למשרד המשפטים יחידה שקוראים לה 'היועץ המשפטי לממשלה'. יכול להיות שהיא יכולה להנחות את אגף התקציבים - כשהיא רוצה היא עושה את זה - לשתף פעולה עם הדמוקרטיה ועם הריבון ועם ועדת הכספים של הכנסת, ולא לעשות דין לעצמו".

גם הוא יתאהב בעמדת הכוח והשררה

כעת, כשהוא יתיישב בעצמו על כסא שר האוצר, יהיה מעניין לראות עד כמה סמוטריץ' ינסה להיוועץ בכנסת או לכל הפחות עם שרי הממשלה האחרים. האם ישתנה אותו מודל ישן ומוכר, שדי מהר חזר כבר אז למנהגו ושימר את הכוח והשליטה של משרד האוצר ופקידיו.

בסופו של יום, עם כל הכבוד שיש לו לכנסת (נניח), סביר להניח שגם הוא יתאהב בעמדת הכח והשררה. הסיבה היחידה שהוא שש ליטול את תפקיד שר האוצר - למרות התקדים הפוליטי העגום של כל השרים שהיו שם לפניו, היא העובדה שבעל המאה הוא בעל הדעה. מי שיושב על הקופה הציבורית שולט בכנסת ובמדיניות הממשלה. את זה סמוטריץ' עצמו אמר.