מה קרה לשלושה אנשי חינוך שחשקו במשרה בהייטק

הכותבת היא מומחית לשוק העבודה

בשנה האחרונה פגשתי מספר אנשי חינוך שחושקים מאוד בהייטק, בהם 3 צעירים סביב גיל ה-30 שכבר הפכו כל אבן בניסיון לחדור לתחום. אחד עדין מנסה בכל כוחו להבקיע את החומה, משכתב קורות-חיים (בתשלום) בפעם שנייה, אך בינתיים לא הגיע לאף ראיון. השני נואש מחיפוש תפקיד שלא מצריך הכשרה, והוא בדרך לקורס SOC (ניתוח אירוע סייבר). השלישי הצליח לעבור לסטארט-אפ, אבל הוא מאוד לא מרוצה. 

● איך נשיאת העליון מרוויחה יותר מרה"מ ולמה בכירי המדינה בדרך להעלאת שכר? 
● לא רוצים לחזור לעבוד מהמשרד? תראו את הסקר הזה לבוס שלכם 
● מפוטרי ההייטק לא מתפשרים על השכר גם במחיר של אבטלה 
● מהם מקצועות המוח, ומדוע הם לא הדרך לתפקידים בהנהלה הבכירה? 

כסף הוא מצפן מסוכן

המשותף לשלושתם - הבחירה המקורית שלהם בחינוך הייתה מהסיבות הנכונות. הם הגיעו לתחום מטעמים אידאולוגיים, מתוך רצון להפוך לאנשי מקצוע מובילים ולחולל שינוי. הם למדו בתוכניות חינוך מיוחדות במוסדות אקדמיים מובילים, וכבר במהלך הלימודים השתלבו בעבודה. אף אחד מהם איננו מורה בבית ספר, והם בחרו במסגרות חינוך מאתגרות במיוחד (אוכלוסיות שוליים וכו'), כאשר אחד מהם כבר שותף להתוויית מדיניות.

תשאלו למה לעזוב תחום שכה קרוב לליבם? כמובן, כסף. השלושה בטוחים שבהייטק הם יצליחו להכפיל את שכרם, אם לא יותר, אבל לא לוקחים בחשבון שהייטק לא ממש מחכה להם. חברות הייטק לא זקוקות לאנשי חינוך, אלא לבעלי ידע בעולמות תוכן שונים לגמרי, לכן רוב ניסיונות ההסבה כושלים.

אז כיצד איש החינוך שלנו בכל זאת הצליח להיכנס להייטק? אז זהו, שהוא לא באמת הצליח. הוא נכנס לחברה קטנה וכושלת, בקושי Look-A-Like הייטק, שמנסה למצב עצמה כטכנולוגית כדי להגדיל אטרקטיביות מול לקוחות פוטנציאליים מחד ועובדים מאידך.

והשכר? הוא אפילו לא קרוב לשכר בהייטק. הוא התפשר על שכר נמוך כדי לדחוף "רגל בדלת" ההייטק, בלי להבין שזו דלת לשום מקום. התפקיד הבלתי מוגדר שלו - סוג של כלבויניק שעושה קצת מכל דבר - לא מקנה ניסיון שניתן לתרגמו לאיזשהו מקצוע בהייטק, או בכלל. והכי גרוע, הוא מאוד לא אוהב את העבודה ולא מוצא בה שום עניין.

מתקשים לשרוד לאורך זמן

והוא לא היחיד. גם מי שעברו קורסי הכשרה ייעודיים לעבודה בהייטק והצליחו להיכנס לתעשייה, מתקשים להישאר שם לאורך שנים, למרות השכר. בשלב כזה או אחר רבים מהם נוטשים את ההייטק מבחירה, והאמת שאפשר להבין אותם. כמה שנים אפשר לעבוד בעבודה שלא מתאימה לך רק בגלל שהשכר גבוה יותר? לזה תוסיפו את עומסי העבודה בהייטק, ובפרט בסטארט-אפים, שלא מתאימים לאנשי העולם החדש המקדשים את הפנאי. ואם תשאלו אותי, סיכוי גבוה שגם איש החינוך שבחר בSOC לא ישרוד במקצוע, מה גם שהוא לא הולך לעבוד בחברת סטארט-אפ מדליקה, אלא במרכז בקרה כלשהו הנותן שירותי אבטחת מידע, או כגולגולת באיזה בנק.

בקיצור, כשמדובר באנשי חינוך שבחרו בתחום מטעמים אידאולוגיים, כנראה שהשכר לבדו לא מספיק כדי השאיר אותם בהייטק. ובאשר למי שבחרו בחינוך בעיקר מטעמי נוחות, יציבות וקביעות, ופחות מטעמי שליחות, גם להם אין מה לחפש בהייטק. הם יתקשו מאוד להתמודד עם שעות העבודה המטורפות, התנודתיות, חוסר היציבות ופיטורים שייאלצו אותם לחפש עבודה כל פעם מחדש.

לא על התלוש לבדו

ואם נחזור לשכר, ממש לא מומלץ להסתכל רק על השורה האחרונה בתלוש. מאוד כדאי לחשב את המחיר לשעת עבודה שירוויחו בהייטק, שכנראה איננו גבוה משמעותית ממחיר שעת עבודה של מורה (שהרי לא מדובר במורים שעשו הסבה לתפקיד של מתכנת-על בשכר של 50 אלף בחודש).

יתרה מכך, אם מחשבים את סך ההכנסה בטווח הארוך, לגמרי לא בטוח שמורה שעבר להייטק יכניס בטווח הארוך יותר ממורה שמובטחת לו קביעות עד הפנסיה, עם שכר צמוד וותק.

אבל יש גם בשורה טובה: אנשי חינוך שייצאו להרפתקה בהייטק תמיד יכולים לחזור אחורה מבלי לשלם על כך. הקריירה שלהם ארוכה מאוד, והיא יכולה להכיל הרבה יותר טעויות מאשר עובדים במגזר העסקי, שעבורם כל ניסיון להסבה מקצועית עלול לעלות ביוקר - כלכלית ומקצועית.

זכרו - קריירה זה הפוך ממה שחשבתם.