הרווח כולו שלהם: מי סובל ומי מרוויח מהדפסת הכסף והאינפלציה?

הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מתגורר בארה"ב ומנהל קרן השקעות במטבעות קריפטוגרפיים. כותב הספר A Brief History of Money, ומקליט הפודקאסט KanAmerica.com בטוויטר @ChananSteinhart

ריצ'ארד קנטיליון נולד בשנת 1680 באירלנד. בגיל צעיר עבר לצרפת ושם הפך לבנקאי. הוא היה מעורב ב"בועת המיסיסיפי" (1718-1720) אשר רוששה את מעמד האצולה בצרפת והביאה את הכתר אל פי פחת. הוא נרצח בגיל 54 זמן קצר לאחר מכן. כעשרים שנה לאחר מותו התפרסמה יצירתו "מסה כללית על טבעו של המסחר", שנחשבת בעיני רבים לכתיבה הכלכלית הראשונה בהיסטוריה. משום שכתב בצרפתית קנטליון ויצירותיו נשכחו והוגים מאוחרים יותר, כמו אדם סמית שכתב באנגלית, זכו לתהילה, ורק בסוף המאה ה-19 נתגלו קנטיליון ורעיונותיו מחדש.

● שבוע דרמטי בשווקים: ריבית ואינפלציה בארה"ב, ומה צפוי במדד בישראל? 
● בג'יי. פי מורגן בחנו את תחזית "סוף העולם". והמסקנות מפתיעות
● הכלכלן הבכיר: "כשהריביות עולות הסדקים במערכת הפיננסית מתחילים להיחשף"

קנטיליון היה הראשון שהבין את התפקיד המרכזי של הכסף וכמותו בכלכלה. לאחר שעקב אחרי הגידול בכמות הכסף והזהב באירופה, תוצאה של הגילוי והשוד של דרום-אמריקה, הוא הבחין שהגידול הזה בכמות הכסף מעלה את המחירים, אם כי לא באופן אחיד וסימולטני, הוא דאג לציין.

הוא הצביע על כך שכאשר הכסף החדש שהגיע מהטריטוריות בדרום-אמריקה נכנס לשוק, מחירם של המוצרים הנרכשים על ידי כורי הזהב יעלו קודם, ורק אחר כך, שעה שהכסף זורם דרך הכלכלה, יעלו שאר המחירים. משום כך, הסביר, בעלי הכסף החדש נהנים מהאפשרות לרכוש מוצרים ורכוש במחיר הישן, בזמן שהשוק עדיין לא עדכן את מחיריו לכמות הכסף החדשה בו. לתופעה הזו של העברת כוח קנייה ועושר למקורבים, בזמן או במיקום, לנקודת כניסת כסף חדש לשוק, קוראים "אפקט הקנטיליון".

אפקט הקנטיליון במובן המקיף המתמשך והרחב ביותר של המושג הוא מה שעבר על המשק האמריקאי והעולמי כולו, ב-35 השנים האחרונות. הוא הותיר את הצעירים, את מעמד הפועלים ומעמד הביניים עניים יותר, שעה שהוא העשיר ללא שיעור את העשירון, המאיון והאלפיון העליון. הדפסה הכסף המסיבית מאז 2020 רק החריפה את התופעה.

בשנים 2020-2021, ה-1% העליון באמריקה התעשר ביותר מ-6.5 טריליון דולר, בעוד שכל אחוזון ב-90% התחתונים התעשר בממוצע ב-13 מיליארד בלבד, יחס של 1:500 - שיא חדש במגמה מתמשכת.

מאז שנת 2010 ועד סוף 2021 נוצרו באמריקה כ-40 טריליון דולר חדשים. כסף זה דחף, בין השאר, את מדד ה-S&P 500 לעלייה של יותר מפי 4.4 ואת מדד הנאסד"ק ליותר מפי 10 מאז 2009. עושר מניות זה הלך במובהק ל-10% העשירים באמריקה אשר החזיקו 89% משוק המניות, כך על פי דו"ח של הפדרל ריזרב משנת 2021.

צמח גם שכרם של המנהלים בחברות הציבוריות. בשנת 2021 היחס בין שכר המנכ"ל ושכר העובד הממוצע בארגון בארה"ב הגיעו לשיא של 1:399. זאת לעומת יחס של 1:20 בשנת 1965.

קרקע פורייה - חוב הבנקים

מאז כינון ארצות הברית, עם הפסקה קצרה בתקופת מלחמת האזרחים (1861-1865), הגביל החוק באמריקה את כמות הכסף שניתן לייצר. בשנת 1890 קבע החוק, חובת גיבוי בזהב בשיעור של 40% מכמות הכסף במחזור. לאחר שהסתיימה מלחמת העולם השנייה, עודכן הסך ל-25%.

בשנת 1968 לבקשת הנשיא ג'ונסון חוקק הקונגרס חוק שביטל חובה זו, ושוב לא היתה שום מגבלה פיזית על ייצור הכסף. ב-1981 לאחר שנבלמה האינפלציה של שנות השבעים החלה הריבית הבסיסית של הפד לרדת מ-19% עד שנעצרה ב-2008 על 0%.

שני אלו ביחד יצרו את הקרקע עליה הנביטו הבנקים חוב עצום שגדל מ-5.8 טריליון ב-1982 למעל 92 טריליון דולר היום (חוב כל הסקטורים במשק). חוב זה זרם לוול סטריט ומשם דרכה הלאה למשק, מה שהתבטא מיד בשכר עובדי ענף זה.

מאז תחילת שנות השמונים גדל שכר עובדי הפיננסים בניו יורק בהשוואה לשכר עובדי הסקטור הפרטי האחרים בעיר פי 2.5; בשנת 2021 עמד בונוס סוף השנה הממוצע ששולם לעובדי תעשיית הכסף בניו יורק על סך של 257,500 דולר כך על פי החשב של מדינת ניו יורק. היה זה גידול של פי 2.5 בניכוי האינפלציה מאז שנת 1982, ובערך פי ארבעה משכר משק הבית החציוני באמריקה.

אך אין מקום בו אפקט הקנטיליון היה כה נרחב ומורגש כמו שוק הנדל"ן. השקעה בנדל"ן זוכה כדבר שבשגרה למינוף גבוה, הרבה יותר מכל מוצרי השקעה אחרים. המינוף הזה הביא לטנגו בלתי נגמר בין המערכת הבנקאית ומערכת הנדל"ן, ודחף מעלה את מחירי הנדל"ן, שקצב הייצור שלו תמיד נופל ממהירות יצירת האשראי עבורו. שוק הנדל"ן לא רק זוכה למינוף גבוה הוא גם מקבל הגנות ממשלתיות והטבות מס ששום פעילות עסקית או השקעתית אחרת לא מקבלים.

אלו כוללות ערבויות מדינה למלווים, והזרמה ישירה של כסף, כ-2.6 טריליון דולר שהודפס על ידי הפדרל ריזרב והועבר ישירות לשוק המשכנתאות. כ-12 מ-92 טריליון דולר מהחוב הינו חוב משקי הבית למשכנתאות - שווה לערך לגידול של פי 11 מאז 1982.

זמינות האשראי ועיתוי קבלתו היו בעשורים האחרונים הגורם מספר אחת לצבירת עושר בקרב משקי הבית הממוצעים.

  

הבומרים נהנים יותר מכל היתר

ממש כמו בתיאורו של קנטיליון, הבומרס שזכו לכסף החדש, בדמות אשראי לדיור, הצליחו לקנות בתים לפני שהמבוע המתמשך של הכסף הזה הטיס את מחירם לשמים. הבומר החציוני הגיע לגיל 35 בשנת 1990. אם הבומר החציוני היה יכול לקבל באותה השנה משכנתא של 80% לרכישת הבית החציוני, הרי שעד 2021 הערך החדש של הבית הזה היה יותר מפי שניים מכל תשלומי המשכנתא והריבית עבורו.

אם הבומר שלנו רכש את הבית ב-90% אשראי בסן פרנסיסקו הרי שלאחר תשלום הריבית והחזר המשכנתא, הוא נותר ב-2021 עם כמעט מיליון דולר רווח. בנסיבות אלו לא יפלא כי מחקר המבוסס על נתוני הפד שפורסם ב-2021 על ידי ארגון חברות הבנייה, מצא שבית המגורים היה הנכס הגדול ביותר במאזן של משקי הבית בארה"ב והיווה כרבע מכלל נכסיהם. זאת, לעומת 15% מההון שנשמר לפרישה.

סך עושר הנדל"ן למגורים, על פי מחקר שערכה חברת הנדל"ן רדפין בהתבסס על נתונים מהפדרל ריזרב, הגיע ב-2021 לשיא של 43.4 טריליון דולר, גידול של 33 טריליון משנת 1994, ו-23 טריליון משנת 2004. כשלושה רבעים מעושר זה התרכזו, ולא במקרה, בקרב שכבות הגיל שמעל 55 (כ-73% מהעושר) ובקרב המשפחות בעלי ההכנסה הגבוהה (71% מהעושר).

בשיטה בה האשראי הוא כסף, והכסף הוא האשראי, נגישות לאשראי לא רק יצרה פערי עושר לדורות, אלא גם העמיקה את פערי העושר בין קבוצות האוכלוסייה השונות, ובמיוחד אלה בין השחורים והלבנים בארה"ב.

על פי דוח של הפדרל ריזרב מ-2019 למשפחות לבנות, יש עושר חציוני של 188,200 דולר והון ממוצע של 983,400 דולר. בקרב משפחות שחורות, לעומת זאת, העושר החציוני עומד על 24,100 דולר וממוצע של 142,500 דולר. לזמינות האשראי יש חלק מרכזי בפער זה.

"פער העושר בין לבנים ושחורים באמריקה מתרחב. למשפחות שחורות יש בממוצע עשירית העושר מאשר למשפחות לבנות", מסבירה היועצת הפיננסית, טומקה פיורסל. לדבריה, לזמינות האשראי יש חלק גדול בפער זה, "שכן המשפחות השחורות מתקשות מאוד לקבל את האשראי הנדרש לרכישת מקום מגורים".

ניתוח של חברת הנדל"ן רדפין תומך בתיאור זה. בעלות על בית מגורים עומד אצל האפרו-אמריקאים על 44%, לעומת 73.7% בקרב משפחות לבנות. היעדר זמינות האשראי משפיע גם על עסקים קטנים שבבעלות מיעוטים. על פי דו"ח של המינהל לעסקים קטנים של הממשלה הפדרלית, מיעוטים הם כ-40% מאוכלוסיית ארה"ב אך רק 20% מבעלי העסקים, ולא כי הם אינם רוצים. בדוח על זמינות האשראי לעסקים קטנים, שהוצג לקונגרס על ידי הפדרל ריזרב ב-2017, נמצא כי שיעור הדחיות של בקשות האשראי של בעלי עסקים שחורים היה כפול מזה של בעלי עסקים לבנים.

בשעה שהכסף המודפס מייצר בארה"ב אינפלציה בשיעור של 635% מאז 1971, ומאפשר לייצא לסין את הבסיס התעשייתי של אמריקה ואת משרותיהם של מעמד העובדים ומעמד הביניים, הוא גם דחק מעלה את מחירי הנכסים בארה"ב בשל האינפלציה. כך קרה שמאה דולר שהושקעו בשנת 1971 במדד ה-S&P 500 (דיוודינדים מושקעים) הפכו בסוף 2021 ל-20,780 דולר, קרי פי 207, בעוד התמ"ג גדל פי 24 והשכר החציוני של משק הבית פי 7 בלבד. בניכוי האינפלציה, מדד המניות עלה פי 29, התמ"ג פי 3.4 ושכר משק הבית החציוני ב-4% בלבד.

מפרסומי הפדרל ריזרב עולה כי הדפסת הכסף הזו הגדילה את חלקו של האלפיון העליון בעושר הלאומי ב-50%, בעוד עושרם של ה-50% התחתונים התכווץ ב-26.3%. כאשר מסתכלים על מצבם של 400 האנשים העשירים באמריקה התמונה אפילו דרמטית יותר. בשנת 1982 כל ה-400 ברשימת "פורבס" היו שווים ביחד כ-210 מיליארד דולר, בשווי דולר של 2020. העושר הממוצע של כל אחד מ-400 האנשים שברשימה עמד על 600 מיליון דולר. בשנת 2020 נדרשו 2.1 מיליארד דולר רק בכדי להיכנס לרשימה והממוצע עמד על 8 מיליארד - פי 13 לאחר התאמה למדד.

אפקט קנטיליון על סטרואידים

אפקט הקנטיליון על סטרואידים, שהחל עם הנעת מכונת ייצור הכסף בשנות השבעים של המאה שעברה, עלה למעמדות העובדים והבינוניים כ-50 טריליון דולר. על פי המחקר של מכון ראנד, אם מבנה חלוקת ההכנסות שהתקיים בין השנים 1947 ל-1975 היה נשמר גם בין 1975 ל-2020 הכנסותיהם ועושרם של ה-90% התחתונים באמריקה היו גדולים בכ-50 טריליון דולר.

על פי המחקר בין 1947 ל-1974 גדלו ההכנסות בכל השכבות בשיעור דומה לגידול בתמ"ג. כך נבנה מעמד הביניים האמריקאי, הגדול והפורח מעולם. אך משהו נסתר מהעין התרחש בשנות השבעים. מאז פתאום כל הצמיחה והגידול בתוצר זרמו איכשהו ל-10%, ובמיוחד למאיון העליון והאלפיון העליון. התהליך הזה החריף עם העלייה בהדפסות מאז 2010 ובמיוחד עם קפיצת המדרגה משנת 2020.

אפקט הקנטיליון שהחריף מאז 2010 הביא את פערי העושר היום לרמתם בשנות העשרים של המאה שעברה, ואזהרתו של הכלכלן הבריטי, ג'ון מיינרד קיינס, מאותם ימים הינה איפוא שרירה וקיימת גם לימינו: "לנין אמר כי הדרך הטובה ביותר להרוס את השיטה הקפיטליסטית היא על ידי הריסת המטבע שלה… ובשעה שהתהליך מרושש רבים הוא דווקא מעשיר מעטים. המחזה של חלוקה שרירותית של העושר גם פוגעת בביטחון בהגינות שיטת חלוקת העושר… לנין לחלוטין צדק. אין דרך חשאית ובטוחה יותר להרוס את בסיס החברה מאשר להרוס את הכסף. התהליך הזה מאגד את כל כוחות הכלכלה לצד ההרס, והוא עושה את זה בדרך שאפילו אדם אחד ממיליון אינו יכול להרגיש".

עתה נותר לראות האם אזהרה זו תצלצל באוזני הפד שעה שהוא מתייסר ונלחץ על ידי השווקים והפוליטיקאים המייחלים ומבקשים בנואשות "שינוי כיוון עכשיו".