האיחוד האירופי הטיל מס פחמן שעשוי לגרוע הכנסות עתק מקופת ישראל

בתום משא ומתן מרתוני בין הפרלמנט האירופי למדינות החברות באיחוד, הוסכם השבוע על מנגנון ראשון מסוגו להטלת "מס פחמן" ברמה האירופית על מוצרים וסחורות עתירי־אנרגיה שייובאו לגוש הכלכלי מעתה והלאה. מדינות ויצרנים מחוץ לאירופה כבר האשימו את הגוש במדיניות מכסים ותעריפים הנוגדת את כללי השוק החופשי, אך קברניטי האיחוד הודיעו כי הרפורמה דרושה על מנת להפחית פליטות גזי חממה באופן גלובלי, ולעמוד ביעדים השאפתניים של הגוש עצמו בתחום.

● המכרז הרביעי לקבלת רישיונות לחיפוש גז טבעי במימי ישראל יוצא לדרך 
● מדינות מערביות מייצרות חשמל מאנרגיה גרעינית. לאן יוביל משבר הגז? 
● החששות מפני מיתון לא שככו: נעילה אדומה בניו יורק בהובלת ענקיות הטכנולוגיה 

החוק החדש, הנקרא CBAM (Carbon Border Adjustment Mechanism, מנגנון התאמת פחמן בגבול) נועד "ליישר את מגרש המשחקים הגלובלי" עליו פועלים יצרני סחורות ומוצרים עתירי־פחמן כמו אלומיניום, צמנט, פלדה, ברזל, דשנים, מימן ועוד. כיום, בתוך גבולות האיחוד האירופי, אמורים חלק מהיצרנים של מוצרים אלה לשלם "מס פחמן" על כל פליטת טון של פחמן דו־חמצני. זהו תמריץ שלילי שנועד להפחית את הפליטות בגוש באופן דרסטי. כעת, לפי החוק החדש, יתווסף בשנים הקרובות תעריף חדש למחיר הסחורה הזהה המגיעה מחוץ לאיחוד, ממדינות שלא אימצו את ההתחייבויות של האיחוד האירופי.

במידה רבה, זהו ניסיון להשתמש בכוחו הכלכלי של האיחוד האירופי - הגוש השלישי בגודלו בעולם מבחינת תמ"ג - כדי להתחיל ולהכניס שיקולים של הפחתת פחמן דו־חמצני לייצור הגלובלי. האיחוד האירופי מקווה כי באמצעות החקיקה, יצרניות המייצאות לשטחו יפעלו כדי להפחית את הפליטות במהלך הייצור.

במקביל, האיחוד מנסה למנוע תופעה שכבר התרחשה בעשורים האחרונים של "דליפת פחמן" - נדידת הייצור והשימוש באנרגיה מזהמת ממנו למדינות ללא רגולציה, מה שלא מפחית את הפליטות באופן גלובלי, אלא רק משנה את מיקומן הגיאוגרפי.

החוק עוד ממתין לאישור סופי של הפרלמנט האירופי וראשי האיחוד והוא ייכנס לתוקף באופן הדרגתי. כמו כן, מחיר התעריפים יהיה נמוך בהתחלה, עד שישתווה בהדרגה למחיר לטון פליטת פחמן דו־חמצני שמשלמות החברות האירופיות. האיחוד גם התחייב להפסיק בהדרגה את הסובסידיות הקיימות למגזרים מסוימים (ויתור על מס הפחמן), שמטרתן למנוע פשיטת רגל של תחומי ייצור משמעותיים בשטחו בגלל אובדן יתרון תחרותי.

החוק החדש הוא חלק מה"גרין ניו דיל" עליו הכריז האיחוד האירופי כבר ב־2019. ההתחייבות כוללת הפחתה של 55% מפליטות הפחמן עד 2030, ואפס פליטות עד שנת 2050. בשנה הבאה תחל תקופת מעבר של שלוש שנים, בה יצרניות המייצאות למדינות האיחוד האירופי יצטרכו ככל הנראה לספק רק דיווח על פליטות פחמן דו־חמצני במהלך הייצור. המיסוי בפועל צפוי להתחיל רק ב־2026.

המדינות הראשונות להיפגע: ארה"ב והודו

ההשפעה של החוק על סוגיות ייצור ואנרגיה צפויה להיות משמעותית, ולכן הוא כבר מעורר מחלוקת. פיטר ליזה, אחד מחברי הפרלמנט האירופי שהשתתפו במו"מ, אמר לרויטרס כי מדובר ב"חוק האקלים המשמעותי ביותר שאי פעם נחקק באירופה, ויש מי שיגידו בעולם כולו". מבקריו, בעיקר ממדינות כמו ארה"ב, הודו ויצרניות אחרות, אומרים שהוא מהווה "הטלת מכסים" פרוטקציוניסטית שנועדה להגן על התעשייה המקומית האירופית ולפגוע בתחרות על ידי הצבת סטנדרטים לא־מציאותיים.

לשם השוואה, כאשר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הטיל מכסים "אד־הוק" על פלדה ואלומיניום מהאיחוד האירופי, פנתה בריסל לארגון הסחר העולמי (WTO). אחד ההבדלים המרכזיים בין הצעדים, הוא שטראמפ נימק את המהלך בשם "ביטחון לאומי", ואילו האיחוד האירופי עושה זאת כעת בשם איכות הסביבה.

ארה"ב תלך בעקבות אירופה?

בארה"ב, ממשל ביידן הנוכחי גם הודיע כי הוא שוקל לאמץ חקיקה דומה, שתטיל מכסים ותעריפים על מתכות המיובאות למדינה. ייתכן שהיוזמה לחקיקה תזכה לתאוצה מחודשת, כעת אחרי ההסכמה האירופית. בתוך האיחוד האירופי, איגוד יצרני המתכות אמר כי על המוסדות למצוא דרך להמשיך את הסובסידיות ליצרניות, "משום שעלינו להמשיך להיות תחרותיים. המגזר שלנו אינו יכול להרשות לעצמו עוד אובדן הכנסות, בנוסף למשבר האנרגיה הנוכחי".

חלק גדול מהמשא ומתן היה סביב הסובסידיות הניתנות כעת לתעשייה האירופית, ומה יהיה עתידן אחרי יישום המנגנון. שוק הפחמן האירופי - הצורך לשלם בעבור פליטות מזהמות - מתנהל בעיקר במסגרת תוכנית הסחר בפליטות פחמן. האיחוד התחייב במסגרת החוק החדש ליעד שאפתני יותר של הפחתת 62% מפליטות גזי החממה במגזרים הכלולים בה עד 2030 (לעומת 42% עד כה), וכן להרחיב אותה גם לתחום התעופה והתחבורה הימית. במקביל, הוא התחייב לצמצום ההחרגות הניתנות לתחומים מסוימים (קניית זכויות פליטה ללא עלות בתעשיות מסוימות). האיחוד גם יקים "קרן פיצוי" בשווי 65 מיליארד אירו למי שייפגעו מהמהלך.