מיהי הסופרת שנידו אותה מהתרבות הישראלית בגלל עמדותיה הפוליטיות?

המשורר, הסופר והעורך רן יגיל חוזר אל ארון הספרים היהודי, העברי והישראלי 

נעמי פרנקל (2009-1918) היא הסופרת הגדולה שלנו, על אף שנשכחה מלב הקוראים. סגנונית היא השתייכה ל"דור הפלמ"ח". השוני בין "דור הפלמ"ח" לבין "דור המדינה" שירש אותו נעוץ, בין השאר, בהבדל שבין "גיבור" ל"אנטי־גיבור". אליק, אורי והמלכים ינאי ודוד של משה שמיר הם דמויות מורכבות לא פחות מהטיפוסים האינדיבידואליסטים המאכלסים את "ארצות התן" של עמוס עוז. ב"דור הפלמ"ח" הגיבורים מתנצחים עם החיים ועומדים מול השאלות הגדולות. לשיטתם, החיים קצרים מדי כדי שנהיה נעבּכים אנטי־גיבורים.

טרילוגיית שאול ויוהנה

 הוצאה: עם עובד/ספרית פועלים
ז'אנר: טרילוגיה (רומן בן 3 חלקים)
ספרים:
1. "בתי אבות" (1956)
2. "מות האב" (1962)
3. "בנים" (1967)
פרסים: פרס אושיסקין ופרס רופין

 שאול ויוהאנה/ נעמי פרנקל

"דור הפלמ"ח" הילך בגדולות. די אם נזכיר יצירות כ"מלך בשר ודם" של משה שמיר, "ימי צקלג" של ס. יזהר, או הטרילוגיה "צבת בצבת" של שלמה ניצן. הטרילוגיה שכתבה נעמי פרנקל, יצירה בת שלושה רומנים בשם "שאול ויוהאנה" (עם עובד/ספרית פועלים) על אף שאיננה עוסקת בפלמ"ח ובארץ ישראל, אלא בשקיעה של יהדות גרמניה ועליית הנאצים, אף היא שייכת למשפחת היצירות של דור הפלמ"ח. בשלושת הרומנים יש אפיות רחבה, לשון עשירה ודחוסה, תיאורים פרטניים וגיבורים המבקשים לעשות מעשים ולתהות על שינוי העולם.

החלק הראשון של היצירה: שקיעת יהדות גרמניה

הטרילוגיה נקראת "שאול ויוהאנה", אבל היא לא מתחילה בהם. כיאה לספרות אֶפּית היא מתחילה במשפחותיהם באירופה ובמכריהם השונים, יהודים ונוצרים, הרבה לפני בגרותם של השניים. החלק הראשון נקרא "בתי אבות" ומתמקד במשפחת לוי, משפחתה של יוהאנה. על פני 1,500 עמודים, פרנקל מצליחה להחיות שקיעת תרבות וסיום תקופה, בטווח השנים המצומצם של 1933-1930. היא רוצה להראות לנו כמה העולם החיצוני נזיל. מה שנראה בטוח הוא רק לכאורה בטוח. בתי אבות יהודיים, המושרשים לעומק באדמת גרמניה מדורי־דורות, ולצידם יהודים מהגרים ממזרח אירופה שהתאזרחו במערב, אוטוטו ימצאו את עצמם מחוץ לחברה, שבה קצוות של לאומנים קיצוניים וקומוניסטים אדוקים נאבקים על הבכורה. לבסוף גם תבוא הכליה וההשמדה.

● היכרות עם יצירת המופת הלא ידועה של ש"י עגנון, מגדולי הסופרים העבריים
● קובץ הסיפורים שיכיר לכם את יעקב שבתאי, מגדולי הסופרים הישראליים
● הסופר העברי הנשכח שהמציא את דמות הצבר בתרבות הישראלית

החלק השני של היצירה: הרצון לעלות לישראל

פרנקל היא סופרת חברתית, פחות מעניינת אותה תודעת־הדמות ויותר ההקשר הסוציולוגי: היא מתארת לעילא את ההכרה הלאומית הציונית העולה בקרב חוגי הנוער היהודי בגרמניה. ועם זאת, היא אינה מוותרת על עומק הדמויות שלה. על השואה קשה לכתוב מבלי לגלוש לפלקטיות. נדרש רגש מאופק, קבע פרופ' גבריאל מוקד במאמר על הטרילוגיה. פרנקל, בדומה לסופר קאמרי של סיפורים קצרים ונובלות כאהרן אפלפלד, שהעדיף לכתוב על הלפנֵי והאחרֵי של השואה כדי לבטא את השקיעה והכאב, עושה כמותו במרחבים האפיים. היא פורטת שלוש שנים לפני בוא היטלר לפרטי פרטים, בלי לגלוש לסטטיות סיפורית המאפיינת יצירות אפיות מוכרות יותר מאותה תקופה כ"ימי צקלג" של ס. יזהר.

גדול־מבקרי הספרות שלנו, פרופ' ברוך קורצווייל, לא אהב את יומרנות דור הפלמ"ח והתקוטט בעיתונות עם סופרים בולטים מהדור. אבל את הטרילוגיה של נעמי פרנקל אהב, אולי כי הזכירה לו את ביתו שאבד. על החלק השני של הטרילוגיה, המעביר אותנו מ"בתי אבות" ל"מות האב", כך הוא נקרא, כתב: "נפתחו לפני הקורא אופקים רחבים משום שהוא נעשה שותף לאירועים על רקע היסטורי בעל משמעות עולמית... העיר ברלין על שכבותיה ונדבכיה הרבגוניים היא מרכז העלילה... ומכל פינה של היריעה האפית הרחבה מובילים חוטים למרכז. ב'שאול ויוהאנה' נפרצה חומת הפרובינציאליות שאיימה להחניק שנים רבות את הסיפור הישראלי, ורק מתוך זווית הראות של המציאות הישראלית ומתוך הזדהות מוחלטת עמה, הצליח השחזור של המציאות האירופית הגרמנית. גדולה מזו - ארץ ישראל היא המטרה, הפתרון, הנקודה האידאית והגיאומטרית של רומן גלותי זה". צדק קורצווייל, אפשר לומר שהעיר ברלין היא גיבורה ברומן. העוגן הוא האפיקה שתוביל מאירופה לישראל. החלק השלישי אחרי "מות האב" ייקרא אפוא "בנים".

הספר ששימש השראה לשיר "כמו צמח בר"

מה תעשה סופרת שכזאת אחרי ששיקעה עצמה ביצירה אפית כזאת? נראה כי הספרים הבאים של פרנקל הושפעו מ"דור המדינה" בסיפורת ובעיקר מעמוס עוז בספריו הראשונים: "ארצות התן", "מקום אחר" ו"מיכאל שלי". היא כתבה שני רומני־קיבוץ מעולים, בסגנון שונה מזה של הטרילוגיה, עם הרבה יותר פסיכולוגיזם של הדמויות, בשם "דּוֹדִי וְרֵעִי" (עם עובד, 1973) ו"צמח־בר" (עם עובד, 1981). הרומן הראשון, המגולל את סיפורה של בת קיבוץ בזמן מלחמת ההתשה הנקרעת בין אהבתה לבעלה לחברו הטוב, הפך לדרמת טלוויזיה בבימויו של עמק פרי. היא שודרה בערוץ הראשון ב־1975, ומתוכה זכור השיר "כמו צמח בר", שכתבה רחל שפירא, הלחין נחום היימן וביצעה באופן יוצא מגדר הרגיל חוה אלברשטיין. נראה שהסרט והשיר נגעו בנימי נפשה של פרנקל, כי לרומן ההמשך ל"דודי ורעי" קראה "צמח־בר", בו היא עוסקת בחוויית החיילים בסיני. מבנה הרומן מעולם לא הספיק לאפיקה הרחבה והמתמשכת של פרנקל.

למעט פרנקל, רק על סופר אחד נוסף בן דור הפלמ"ח העתיר פרופ' קורצווייל שבחים: משה שמיר, שדרכו כסופר ריאליסטי־אפי הייתה דומה לשלה. על "מלך בשר ודם" של שמיר כתב פרופ' קורצווייל: "בפעם הראשונה מאז אני עוקב אחרי דרכו של הדור הישראלי הצעיר, גבר בי הרושם, שהנה ונכנע אני לקסם של אפיקה גדולה".

פרנקל מודרת מהמרכז הספרותי בשל דעותיה

לימים, פרנקל שינתה את עמדותיה הפוליטיות והפכה לימנית. ב־1982, כחלק מהשינוי, עברה לגור בקרית ארבע. מסלול דומה עשה משה שמיר: גם הוא עבר מהשמאל הישראלי לימין הנוקשה. שניהם שילמו על כך מחיר: הם הודרו ממרכז הספרות הישראלית. פרנקל התייחסה להדרה הזו: "ברגע שעברתי לחברון, עברתי דברים קשים מאוד. קודם לכן הייתי מלכת הספרות העברית. ברגע שדרכו רגלי פה, התחילו להחרים אותי. הוציאו את 'שאול ויוהאנה' מתוכנית הלימודים. כתבו נגדי מאמרים. אנשים שהיו חברים שלנו, שאכלו על שולחננו שנים, חדלו לדבר איתי. אני הייתי בוגדת".

בשל התפיסות הלאומיות שלהם, שמיר ופרנקל פנו מהרומן הריאליסטי־הפרטני לעבר הרומן ההיסטורי. יצירתה המאוחרת של נעמי פרנקל כוללת שני רומנים היסטוריים: "ברקאי" המתאר יהודים בטורקיה לאחר דור האנוסים בספרד (גפן, 1999), ו"פרדה" (גפן, 2003) העוסק ביישוב היהודי בחברון עד למאורעות תרפ"ט. מי שכתבה נהדר עליה ובפרט על יצירתה המאוחרת היא החוקרת פרופ' ציפורה כוכבי־רייני.