מניות הגז חזרו למרכז הבמה, החוסכים לפנסיה הצביעו ברגליים והבלוף של השנה

הזינוק במחירי האנרגיה הפך את מניות הגז והנפט לבוננזה של הבורסה בתל אביב בשנה שהייתה מהקשות שידעו המשקיעים. המחשת הצורך הגובר של העולם במקורות אנרגיה "מסורתיים", החזירה לקדמת הבמה את הסקטור שעד לאחרונה נראה היה כי סר חינו בעיני המשקיעים והוא עתיד לפנות את מקומו למקורות נקיים וירוקים יותר.

מתחילת שנת 2022 בולט מדד ת"א נפט וגז עם עלייה של 40%. זאת בזמן שהמדדים המובילים, ובראשם אלה של מניות הנדל"ן והטכנולוגיה שכיכבו בשנה הקודמת, הסבו למשקיעים תשואות שליליות, לעתים דו-ספרתיות, בהשפעת עליית הריבית והמפולת בוול סטריט. בקרב מניות המדד בלטו מניות קבוצת דלק של יצחק תשובה שזינקו השנה ביותר מ־60%.

היום, כשדלק נסחרת בשווי של כ־8 מיליארד שקל, קצת קשה לזכור כי רק לפני פחות משלוש שנים נראה היה שהקבוצה עומדת על סף פשיטת רגל, עם פרוץ מגפת הקורונה וצלילתם של מחירי הנפט בעולם המשותק מתנועה, למחירים אפסיים.

חזי שטרנליכט

הסיבה המרכזית לניודים המסיביים של כרבע מהכסף שנוהל באללטשולר שחם היא קודם כל תשואות החסר שלו אל מול המתחרים, עד כדי פיגור של 30% מתחילת השנה.

כך התהפכה הקערה על מי שנחשב בעבר לשיאן התשואות בשוק ההון, פועל יוצא של השקעותיו האגרסיביות, בעיקר בשוקי המניות בחו"ל. את ההודאה בכישלון, סיפק בית ההשקעות בחודש מרץ כשחיסל באופן סופי את השקעותיו בסין שהסבו לו הפסדים גדולים בעקבות עודף רגולציה של המשטר שם, והעברת החשיפה למניות לשוק האמריקאי (שלפחות בחודשים האחרונים מצליח להניב עבור תשואות יתר).

זה נמשך בהתכנסות לעבר שיעור החשיפה למניות הנהוג בתעשייה והשקעה בסקטורים שמהם הוא נמנע בעבר כמו אנרגיה ירוקה. סוף 2022 נראה חיובי מעט יותר עבור בית ההשקעות. מעניין כיצד תיראה 2023.

רועי ויינברגר

הפרשיות החמורות שנתגלו בשתי החברות הציבוריות הובילו לקריסתן המהירה, לאובדן כספי המשקיעים בהן, והוציאו שם רע למגזר האשראי החוץ בנקאי כולו.

באחת החברות, יונט קרדיט, כיהן בתפקיד היו"ר שר האוצר לשעבר משה כחלון, דמות חברתית שמינויה נועד בין היתר להראות שגם באשראי החוץ בנקאי יש מקום לכולם ולא רק למסורבי הבנקים. את השליטה בשנייה, גיבוי אחזקות, רכש אשתקד חתם מוביל - יהונתן כהן.

לקריסתן המהדהדת של השתיים נלוו סיפורים מרתקים דוגמת מימון חופשות בחו"ל מכספי החברה, הברחת נכסים לדובאי, הלוואות שלא הוחזרו לקרובי משפחה ועסקאות סיבוביות שבהן הוציאו בעלי השליטה כספים מהחברה הציבורית לכיסם הפרטי, הכל לכאורה כמובן .

אם משהו חיובי יצא מהסיפור הזה הרי שזו החשיפה של חוסר הפיקוח הרגולטורי על תחום האשראי החוץ בנקאי. רשות ני"ע אמנם פתחה לאחרונה בחקירת המעילות שהתבצעו לכאורה בשתי החברות, אך לבעלי המניות שהשקיעו בהן ואיבדו את כל כספם, זה כבר לא ישנה כנראה.

רועי ויינברגר

את טאואר מנהל מאז 2005 ראסל אלוואנגר האמריקאי, שהגיע לחברה בתקופה קשה מאוד, בה אף עלה חשש כי לא תוכל לשרת את החוב הגדול שלה לבנקים (מעל חצי מיליארד דולר). בראיון לגלובס לאחר שהצטרף לטאואר אמר אלוונגר את מה שנשמע כמו ניסיון לשכנע את העובדים והמשקיעים: "לא הצטרפתי לחברה כושלת. לטאואר אין מנטליות כזו. יש לנו את היכולת להשתפר". בפועל, הוא הוכיח זאת הלכה למעשה. הוא מי שהוביל את החברה לפירעון מלוא החוב, למעבר לרווח ולהכנסות שנתיות שצפויות להגיע ב־2022 ל־1.67 מיליארד דולר, וכמובן, למכירתה לאינטל באקזיט חלומי.

כיום אמנם נסחרת המניה במחיר שנמוך בכ־15% ממחיר העסקה, המשקף רמה מסוימת של אי־ודאות שהעסקה תושלם. עם זאת, בזכות העסקה, מניית טאואר מניבה תשואה חיובית של כ־14% מתחילת השנה, בניגוד לרוב מניות השבבים שאיבדו חלק ניכר משוויין.

שירי חביב ולדהורן

האחרונים שנשאו בשני התפקידים הללו, יפתח רון-טל ושגיא יוגב, בהתאמה, עזבו בטריקת דלת תוך הפניית אצבע מאשימה לבעל השליטה בחברה הביטוח, שלמה אליהו, כשטענו שסביבת העבודה שהוא יצר במגדל בלתי אפשרית. למעשה, רק בשתיים מתוך עשר השנים שחלפו מאז רכש אליהו את השליטה במגדל מידי ג'נרלי האיטלקית, לא פוטרו או התפטרו בו מנכ"לים או יושבי ראש ובסה"כ מדובר במספר דו-ספרתי.

התחלופה הגבוהה של בכירים בעמדות מפתח בקבוצת הביטוח לא נעלמה מעיני רשות שוק ההון, הרגולטור האחראי, שאיימה כי אם המצב לא יירגע היא תאלץ להשתמש בסמכויות המוקנות לה ולקחת את השליטה מידיו של אליהו. הדרך לשם עוד ארוכה ועוד לפני כן היא צריכה לאשר את מינויו של המועמד של אליהו לתפקיד המנכ"ל, רונן אגסי מבנק לאומי. ברשות לא אוהבים את הדרך שבה נבחר אגסי, אך מסכימים כי הוא מינוי ראוי ואם יאשרו אותו, הדבר יצביע על מרווח נשימה שהרשות מעניקה לאליהו.

יש לציין כי ציבור החוסכים לפנסיה לא ממהר לנטוש את מגדל בינתיים. אך לא מן הנמנע כי אם הכאוס הניהולי בחברה יימשך, המבוטחים יתחילו להצביע ברגליים.

רועי ויינברגר