הפתרונות המעשיים למשבר הדיור הוקדשו רק לציבור החרדי

הרבה מילים, כ־800 במספר, נשפכו בהסכם הקואליציוני בסוגיות דיור, בינוי ושיכון. באופן גס ניתן לחלקן לשני סוגים: מילים בעלמא שמוקדשות לכלל הציבור - ומילים תכליתיות שהוקדשו בעיקר לציבור החרדי ולג'ובים.

● הממשלה שבדרך רומסת את השאיפה לתכנן לטווח הארוך | דרור מרמור, פרשנות
● גם שדרוג התחבורה הציבורית עלול ליפול קורבן לפוליטיקה מגזרית 
● לא רק התקציבים: הרפורמות יקשו עוד יותר על שילוב חרדים בתעסוקה 

נתחיל מהסוג השני. הסעיפים המפורטים ביותר יועדו לחברה החרדית. כך למשל, ההסכם הקואליציוני דורש להקים עיר חרדית חדשה ליד מקורות תעסוקה. זאת אחרי שבעשור האחרון ניסו פעמיים לקדם ערים חרדיות - בכסיף וליד קריית גת.

במקביל, ההסכם מבקש לחדש החלטה ממשלתית מ־2016 ולצאת בתוכנית להקמת 200 אלף יחידות דיור לציבור החרדי עד לשנת 2035. זאת, כדי לספק את הצרכים של המגזר עם שיעור הילודה הגבוה בישראל.

עוד נקבע כי הממשלה תאשר מחדש את יוזמת יעקב ליצמן מסוף 2020, לקביעת יישובי פריפריה ופריפריה חברתית, שבהם זכאים שירכשו דירה יד שנייה יקבלו מענק של 100 אלף שקל. 120 מיליון שקל יוקצו לעניין זה. כבר ב-2020 דובר על כך שהיוזמה נועדה לציבור החרדי, וגם כיום אין שום סיבה להניח שהדברים השתנו.

 משה גפני / צילום: איל יצהר

אבל כאמור, לא רק לתועלות מגזריות נוסחו סעיפים מפורטים, אלא גם לתפקידים. הג'ובים בהסכמים הקואליציוניים יבואו לידי ביטוי בתוספת של 25 תקנים למשרד הבינוי והשיכון ולרמ"י, ולמינוי 5 נציגי ציבור לחברות במועצת מקרקעי ישראל, כגון נציג הפריפריה ונציג הצעירים. בנוסף, יתוקן החוק כך שיידרש נציג חרדי במועצה, באותו מנגנון של נציג החברה הערבית.

הציבור הכללי זכה בחזון ממוחזר

ומה לגבי הציבורים שאינם חרדים? גם הם זוכים בהסכם להרבה מלל, אבל בשפה כללית ומטושטשת. היום כבר ברור שהעקרונות שהיתווה משה כחלון לפני יותר מ־7 שנים, ושמיישמות כל הממשלות מאז - לא הצליחו לפתור את בעיות הדיור. לכן, ההכרזות בהסכם הקואליציוני נוסח "הממשלה תפעל לפתרון משבר הדיור בכלל האמצעים העומדים לרשותה ותשים נושא זה בראש סדרי העדיפויות התקציביים", אינה מחדשת דבר.

צעדים כמו "הגדלת היצע הדירות והוזלת מחירי הדיור" ו"מתן פתרונות תכנוניים מידיים בדגש על בנייה רוויה", ננקטו בשנים האחרונות על־ידי כל הממשלות, שהצליחו אומנם להגדיל את היצע הדירות, אבל נכשלו בהורדת המחירים. מה תעשה הממשלה הנוכחית שלא עשו קודמותיה? לא ברור. ונראה שגם לכותבי המסמך עצמם לא ברור, העיקר ששוב התחייבו להגדיל את היצע הדירות.

כאמור, דווקא ההיצע המדובר גדל מאוד בשנתיים האחרונות ואף הצליח לשמור על רמה גבוהה, על אף ביקושי השיא שנרשמו בשנים האחרונות. כלומר, קצב התכנון והבנייה שאליו הצליחו להגיע בשנים שעברו היה סביר בהחלט, ואם למרות זאת המחירים הוסיפו לעלות - כנראה שהבעיה נעוצה במקומות אחרים. אבל בקואליציה העתידית מעדיפים להישאר בקופסה של כחלון.

 יצחק גולדקנופף / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת

ומה לגבי צעדים קונקרטיים להתמודדות עם המצב? מצאנו רק שניים כאלה. הראשון הוא הקמת קרן הלוואות לא צמודה למדד בריבית של אחוז, שתעניק הלוואות ליזמי שכירות ארוכת־טווח; והשני הוא תקצוב של 550 מיליון שקל בשנתיים לקידום הסכמי־גג של הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית ושל 800 מיליון שקל למיזמי פינוי־בינוי בפריפריה.