רוכשי דירות ביקשו לעיין בהסכם מס סודי של היזם. מה קבע ביהמ"ש?

בין השנים 2019-2017 התנהל הליך משפטי בין יזם נדל"ן לבין חברה בבעלות פקיד השומה רחובות, סביב צו שהוציא פקיד השומה ליזם לשנת המס 2010. ב-2019 הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, והתיק נסגר.

● ענקיות נדל"ן מתקרבות לקשיי נזילות: האם שוק החוב לקראת משבר? | בדיקת גלובס
● ההגרלה הרביעית של "דירה בהנחה" יוצאת לדרך: כל מה שצריך לדעת

הסכם הפשרה הזה עמד בלב מחלוקת בין אותו יזם לרוכשי דירות בפרויקט חדש ששיווק ומכר בבת ים, לאחר ששניים מרוכשי הדירות ביקשו לחשוף את ההסכמות בין רשות המסים ליזם.

רוכשי הדירות טענו כי החשיפה הכרחית כדי להכריע בתביעת לשון הרע בינם לבין אותו יזם. בית המשפט העליון דחה את הבקשה ובדרך שרטט את גבולות העיון של צד ג' בהסכמים של אדם אחר עם רשויות המס.

"מתן אפשרות לעיין בהסכמי פשרה בנקל עשוי לפגוע באינטרס המשותף של הצדדים בערעורי מס לקיומן של פשרות החוסכות זמן ומשאבים", קבעה השופטת רות רונן, והוסיפה כי "הרחבת זכות העיון בהסכמים כאלה עלולה להביא לכך שצדדים פוטנציאליים יחששו מפני דליפת המידע אודותיהם לצדדים שלישיים תוך פגיעה באפשרות של פשרה. גם חשש אפשרי כזה עלול לפגוע באינטרס הציבורי של קידום פשרות בהליכים מול רשויות המס. על כן כאשר מדובר בבקשה לעיון בהסכמי פשרה בערעורי מס שקיבלו תוקף של פסק דין, יש להיעתר לה בזהירות רבה ובמשורה".

קנה לעצמו "שם רע"

הסכמי שומה עם רשות המסים חסויים וחשופים ככלל רק לעיני הצדדים להם.

השאלה מתי ייחשפו פרטיו של הסדר שומה נדונה במסגרת סכסוך בין יזם נדל"ן שמכר באמצעות חברה בשליטתו דירות מגורים בבית משותף בבת ים לבין עורך דין, אביו של אחד מרוכשי הדירות בבית המשותף, ובעלת דירה בבית המשותף.

לטענת המבקשים, עורך הדין ובעלת הדירה, הם פועלים לשמירת זכויותיהם של בעלי הדירות בבית המשותף. במסגרת זו הם הפיצו בפברואר 2020 כרוז בבית המשותף וכן פרסמו הודעה בוואטסאפ בקבוצת הבית המשותף, בהם נטען כי היזם גרם לכלל בעלי הדירות לשלם כפל דמי ניהול על דירותיהם וכן גזל מהם ומבעלי הדירות 14 חניות שהיו לטענתם אמורות להישאר חניות אורחים.

היזם לא נותר חייב, ובדצמבר 2020 הגיש תביעה בגין הוצאת דיבה נגד המבקשים לבית משפט השלום בתל אביב.

במסגרת כתב ההגנה של המבקשים נטען כי היזם קנה לעצמו "שם רע" וצבר מוניטין שלילי, וכי הוא מהווה סכנה לציבור שיש להתריע מפניה. בפרט הם טענו כי היזם נעצר בתחילת 2017 על-ידי רשות המס בחשד להעלמת הכנסות בסכומי עתק העולים על 90 מיליון שקל בפרויקט סמוך לבית המשותף.

בכתב התשובה מטעמו, טען היזם כי המחלוקת בינו לבין פקיד השומה הייתה מחלוקת אזרחית עם הרשות שאינה רלוונטית לענייני הבית המשותף, וכי התיק הקודם נגמר בהסדר אזרחי בו הוא שילם לרשות המסים סכום שעמד על 10% מדרישתה המקורית.

על-מנת לברר את טענותיו בנוגע לסכסוך עם רשות המסים, ביקשו המבקשים מבית משפט השלום, במסגרת תביעת הדיבה, לעיין בהסדר הפשרה בין היזם לבין הרשות. בית המשפט קיבל את הבקשה והורה לגלות את הסכם הפשרה עם הרשות, אך בתגובה הגיש היזם בקשה לחיסיון המסמך בבית המשפט המחוזי שאישר את ההסכם במקור, והגיש למבקשים מסמך מצונזר תוך השחרת הסכום ששולם בהסדר הפשרה.

המבקשים לא ויתרו והגישו לבית המשפט המחוזי, שדן בסכסוך המקורי בין היזם לרשות המסים, בקשה לעיון בהסכם (ולא בקשה לאכיפת ההחלטה המקורית בבית המשפט השלום), אך בקשה זו נדחתה. בית המשפט המחוזי קבע כי שמירת סודיות המידע המצוי בתיקי מס גוברת באופן מובהק על אינטרס המבקשים, ככל שקיים, לעיין בתיק. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון.

בערעור לעליון טענו המבקשים כי סיווג הליך "בדלתיים סגורות" אינו חוסם באופן גורף בקשות לעיון של מי שאינו צד לתיק בהתאם לתקנות העיון, כאשר גם על תיק כזה חלים כללי העיון הרגילים. נטען כי בית המשפט איפשר לא אחת עיון גם בתיקים המתנהלים בדלתיים סגורות, לרבות בתיקי ערעורי מס. לטענתם, העיון בתיק הקודם נועד לסייע להם בגילוי האמת בהליך העיקרי, שכן היזם התייחס אליו בכתב התשובה שהגיש בהליך העיקרי.

מנגד טען היזם כי חשיפת התיק הקודם אינה רלוונטית להליך העיקרי, וכי כל רצונם של המבקשים הוא "לחטט" בעניינים שאינם נוגעים להם על סמך טענה ערטילאית לשם רע.

גם פקיד השומה התנגד לחשיפת ההסכם וטען בין היתר כי כאשר מדובר בעיון בהליכי מס בכלל ובהסכמי פשרה שנכרתו במסגרתם בפרט, יש לבחון גם אינטרסים של צדדים שלישיים, כמו גם את האינטרס הציבורי שלשמו נסגרו דלתות בית המשפט.

לגישתו, קשה להלום מתן אפשרות לעיין במסמכים של תיק ובכלל זה הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, אשר כולם נערכו מתוך הנחה שלא יתאפשר עיון בהם בעתיד. מתן אפשרות עיון בנסיבות כאלה תפגע - כך נטען - בתכלית הסודיות של הליך המס.

השופטת רונן דחתה את בקשת רשות הערעור, תוך שהיא מציינת כי בדיון בבקשת רשות לערער על החלטה הדוחה בקשה מכוח תקנות העיון, צריך בית המשפט לערוך איזון בין הפגיעה האפשרית במבקש העיון אם בקשתו תידחה, לעומת האינטרס של הצדדים להליך בו מבוקש העיון לפרטיות והאינטרס הציבורי בשמירת סודיות המידע, כאשר מדובר במידע המצוי בתיקי מס. ככל שבחינת הרלוונטיות של המידע תעלה כי מדובר במידע רלוונטי יותר עבור ההליך האחר שהוא מנהל (במקרים בהם המידע נועד לשימוש בהליך אחר), יגבר משקלו של המידע הזה והצורך בגילויו מול האינטרסים של הפרטיות וסודיות המידע, ולהפך.

חשיפת הסכם מס - רק במקרים חריגים

השופטת ציינה כי בבקשת העיון המבקשים לא הבהירו מדוע העיון בהסכם הפשרה יסייע להם בתביעת הדיבה שהגיש נגדם היזם. "מדובר כאמור בהסכם פשרה אליו הגיע היזם מטעמיו שלו עם רשויות המס במסגרת הליך אזרחי, והרלוונטיות שלו לבירור השאלה האם היזם מנסה 'להעשיר את כיסו' היא מוגבלת מאוד, אם בכלל קיימת. לכן, גם אם הסכם הפשרה על תנאיו היה נמסר לעיון המבקשים, ספק רב אם היה בכך כדי להשליך על ההליך העיקרי שמתנהל ביניהם לבין היזם, שעניינו בשאלה האם פרסומי המבקשים אודות המשיב היוו לשון הרע, והאם הם גרמו לו לנזק".

עוד ציינה השופטת כי "החיסיון בהליכי מס משרתים שני אינטרסים: האחד - האינטרס הפרטי של הנישום במניעת שימוש במידע הנוגע אליו; והשני - האינטרס הציבורי בשמירה על סודיות המס, שנועדה לעודד גביית מס אמת מבלי שהנישום יחשוש כי מידע פרטי שמסר או סודותיו המסחריים ייחשפו בפני אחרים; וכי "החשיבות בסודיות המידע מקבלת משנה תוקף כאשר מדובר בהסכם פשרה".

לכן, נקבע, פרסום פסק דין שנותן תוקף להסכם פשרה בהליך מס צריך להתאפשר רק במקרים חריגים, ומקרה זה - לגישת בית המשפט - אינו נכלל בהם. "מחד גיסא, מדובר בהסכם פשרה בהליך מס, שהעיון בו אף עלול לחשוף מידע פרטי ומידע מסחרי של היזם. מאידך גיסא, לא קיים אינטרס כבד משקל של המבקשים לעיין בהסכם, וזאת לאור גדר המחלוקת בינם לבין הצד שכנגד בהליך העיקרי. משום כך יש להעדיף את עמדותיהם של היזם ושל פקיד השומה ולהימנע מהפגיעה באינטרס המשיב ובאינטרס הציבורי, פגיעה ממשית הגוברת על הפגיעה במבקשים".