במשפט האחרון במסיבת העיתונאים הסתתר המסר החשוב ביותר של הנגיד וגם אזהרה לממשלה החדשה

זה היה המשפט האחרון שלו, בתשובה לשאלה האחרונה. המסר איתו סיים נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון את מסיבת העיתונאים שקיים בעקבות החלטת הריבית ביום שני. אפשר למצוא בו אזהרה מקצועית לממשלה החדשה, ואם רוצים להיות יותר דרמטיים, אפשר גם היה למצוא בו סימן לכך שהממשלה ובנק ישראל עלולים לעלות על מסלול התנגשות.

● בנק ישראל העלה את שיעור הריבית ב-0.5% - לרמה הגבוהה ביותר מאז 2008
● מתי הריבית תרד? זה מה שבאמת חושבים בבנקים | תחזיות 2023
● "מכין את הקרקע לסיום מחזור העלאות הריבית": תגובות הכלכלנים להחלטת בנק ישראל 

הנגיד דיבר על האפשרות שהתקציב שאותו תעביר הממשלה הנכנסת יגדיל את הגירעון יותר מהתחזית, ויתדלק את האינפלציה. תרחיש כזה, משתמע מדברי הנגיד, עשוי להוביל את בנק ישראל לתוואי ריבית נוקשה יותר. או במילותיו של פרופ' ירון: "אם תהיה הרחבה מאוד מאוד גדולה אף מעבר לזה… זה ישפיע על האינפלציה וזה משהו שגם אנחנו נצטרך לקחת בחשבון בהמשך המדיניות שלנו".

התקציב פוגש התחייבויות קואליציוניות

ניקח צעד אחורה. בהחלטה שלו השבוע, בנק ישראל העלה את הריבית ל-3.75%, ובכך השלים מהלך העלאות ריבית של 3.65% מאז אפריל האחרון. לפי תחזית חטיבת המחקר, העלאות הריבית קרובות לסיומן: הריבית אמורה להגיע השנה ל-4%, ואז להישאר ברמה הזאת במשך תקופה. אבל כפי שהנגיד הדגיש, וכפי שכבר ראינו בשנה החולפת, הכל נתון לשינויים. כשאם כבר, נראה שהשינוי עשוי להיות כלפי מעלה, לריבית גבוהה יותר.

כבר עכשיו, הריבית של בנק ישראל היא "מרסנת", כלומר מאטה את הפעילות במשק. לפי חטיבת המחקר של הבנק, בשנה הקרובה אנחנו אמורים לראות האטה מסוימת בצמיחה, ל-2.8%, וגם עלייה באבטלה, ל-4% (בארה"ב ובאירופה, הנגיד הזכיר, הצמיחה אמורה להיות אפסית). כשכל זה, בשם החזרה ליציבות מחירים. לפי התחזית הנוכחית של הבנק, האינפלציה בישראל עתידה להישאר גבוהה בחודשיים הקרובים, ואז להפוך כיוון ולהתחיל לרדת. בסוף השנה היא אמורה לעמוד על 3%, קצה הטווח העליון שאליו שואף בנק ישראל, ובשנה הבאה היא כבר אמורה לחזור ל-2%, כלומר למרכז היעד.

התחזית הזאת היא תחזית בלבד, ויש מגוון גורמים שיכולים לשבש אותה. "סיכונים לתחזית", כפי שמכנים אותם בבנק. חלקם מגיעים מחו"ל. למשל, המלחמה באוקראינה, חורף קר באירופה שיביא לעלייה במחירי האנרגיה, והמצב בסין. אבל יש גם "סיכונים מקומיים", והם מגיעים מכיוון מדיניות הממשלה.

הממשלה הנכנסת, זה ברור, מתכוונת להגדיל את ההוצאות, ויש שלל התחייבויות שנכללו בהסכמים הקואליציוניים. אבל גם לפוליטיקאים, וגם לבנק ישראל, ברור שלא כל ההתחייבויות האלה ייצאו אל הפועל. זה טיבם של הסכמים קואליציוניים. כך שהתחזית מביאה בחשבון שבפועל, התקציב יגדל "רק בחלק מהעלות המוערכת של ההסכמים הקואליציוניים", ובנוסף, שהסכמי השכר האמורים להיחתם במגזר הציבורי יכללו תוספות שכר "מתונות".

אבל מה אם התוספות לתקציב יהיה גדולות יותר, וילוו בגירעון גדול יותר? זה הסיכון המקומי אליו מתייחסים בתחזית הבנק, וגם הנגיד בחר להתייחס אליו: "ככל שההרחבה הפיסקלית תהיה גדולה יותר, האינפלציה, יחס החוב לתוצר והתשואות בשוק ההון צפויים להיות גבוהים יותר מאלו שמוצגים בתחזית". מה שמשתמע מהמשפט הזה, אבל לא נאמר בו מפורשות, הוא שכל אלה יביאו את בנק ישראל גם להעלות את הריבית גבוה יותר. כך ניתן להבין את המשפט איתו בחר הנגיד לסיים את מסיבת העיתונאים: "זה ישפיע על האינפלציה וזה משהו שגם אנחנו נצטרך לקחת בחשבון בהמשך המדיניות שלנו".

המהומה בבריטניה יכולה להתרחש בישראל?

התרחיש הזה, של הגדלת הוצאות ממשלתית, שתביא להגדלת הגירעון, ותדחוף את הריבית למעלה, מוכר ממקומות אחרים. למעשה, תרחיש דומה, אם כי קיצוני הרבה יותר, עמד מאחורי הדרמה הפוליטית שהתרחשה בבריטניה בסתיו האחרון. ממשלתה של ליז טראס הציגה תוכנית כלכלית שכוללת חבילת סיוע מסיבית לסבסוד מחירי האנרגיה, ולצידה הורדות מסים. התוצאה היתה זינוק ריביות בשווקים, כאוס בשוק המשכנתאות, ניצני משבר בשוק הפנסיה - וקריסה של הממשלה, תוך פחות מחודש.

היו מי שפירשו את המהומה בבריטניה כאבדן אמון מצד השווקים. אבל למעשה, עליית הריבית בשווקים ביטאה דווקא משהו אחר: הבנה שהחבילה הכלכלית של הממשלה החדשה תדחוף את האינפלציה למעלה, וציפייה שבעקבות כך, הבנק אוף אינגלנד יתערב ויעלה את הריבית עוד יותר. כלומר, היא שיקפה אמון שהבנק המרכזי ייכנס לפעולה. זה היה הניתוח שאותו פירט בראיון לגלובס פרופ' איתן אילזצקי, מקרו כלכלן בעל שם מהלונדון סקול אוף אקונומיקס, שביקר בארץ בחודש שעבר.

אז מה אפשר לקחת לישראל מהטלטלה שעברה על בריטניה? "קודם כל", לפי אילזצקי, "בתקופה הנוכחית, של אינפלציה גבוהה, של מגבלות היצע, צריך מאוד מאוד להיזהר בהרחבות תקציביות". כשהסכנה המיידית היא עלייה נוספת בריבית, שאת המחיר עליה ישלמו למשל נוטלי המשכנתאות.

נכון, יש הבדלים בין המדינות. "האינפלציה בישראל לא גרועה כמו בבריטניה, אולי יש עדיין מעט מרחב לעשות את זה כאן. אבל כל ממשלה סבירה צריכה לעשות את זה בזהירות קיצונית". מנגד, אילזצקי גם מזכיר שהבנק אוף אינגלנד גם נהנה מיתרונות שאין לבנק ישראל, כמו היסטוריה ארוכת שנים, והיותה של לונדון מרכז פיננסי עולמי. אלה מקנים לו אמינות יתרה ומרחב תמרון.

התרחיש שראינו בבריטניה, אילזקי מוסיף, אינו הגרוע ביותר: בסופו של דבר, המשקיעים כן האמינו שהבנק אוף אינגלנד יפעל כדי להשתלט על האינפלציה, כקונטרה לפעולות הממשלה. התרחיש המדאיג יותר, מבחינתו, היה שהבנק לא יפעל: "הסכנה הגדולה היא אובדן העצמאות של בנקים מרכזיים". וזו סוגייה שגם הנגיד בחר להתייחס אליה. "עצמאות בנק ישראל זה משהו שכולם מסתכלים עליו, אין משק בעולם שבו הייתה פגיעה בעצמאות הבנק, ושהמשק כולו לא נפגע. כל מקבלי ההחלטות יודעים זאת טוב מאוד".

לא רק גובה התקציב: לאן יופנה הכסף

צריך לומר שעד כה, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' מתבטא ברוח דומה. בטקס כניסתו לתפקיד השבוע, הוא דיבר על אחריות תקציבית, ריסון, ושמירה על המסגרות. צריך לחכות ולראות איך הדגשים האלה יבואו לידי ביטוי בתקציב שיגובש בפועל. המסר של הנגיד, בכל מקרה, ברור.

הערה לסיום: יש שאלות שנוגעות לתקציב כמכלול, כמו מה גובה התקציב, וכמה גדול הגירעון. אבל יש גם שאלה נפרדת, והיא מה מכיל התקציב, ולאן הולך הכסף. האם הוא יוקדש לתוכניות "מעודדות צמיחה וכאלה שיטיבו עם כלל האוכלוסייה", כפי שהדגיש הנגיד? בכניסתו לתפקיד, סמוטריץ' דיבר על תקציב "מוטה צמיחה ופיתוח תשתיות", אבל כפי שכבר כתבנו כאן בגלובס, השקעה בהון האנושי ובכלל האוכלוסייה הם לא בדיוק הדגשים העומדים בלב ההסכמים הקואליציוניים. גם כאן, צריך לראות איך ייראה התקציב בפועל.