התיקון לפקודת המשטרה: ראוי שבג"ץ יגן על הכנסת מפני עצמה

הכותב הוא מומחה לליטיגציה מסחרית ומינהלית

הצעת החוק לתיקון פקודת המשטרה, שאושרה לאחרונה בהליך בזק, הוגשה כהצעת חוק פרטית. החוק קובע לראשונה כי לשר (דרג פוליטי) יש סמכות כללית להתוות מדיניות ועקרונות בפעולת המשטרה, ובפרט בתחום החקירות.

כהצעת חוק פרטית, לפי התקנון, היה עליה לעמוד לעיון הציבור ולקבלת התייחסותו במשך 45 יום, קודם שההליך יקודם. תקופה זו נועדה לאפשר את בדיקת ההצעה על-ידי משרדי הממשלה הרלוונטיים ואת גיבוש עמדת הממשלה. הוועדה המסדרת אישרה לקדם את תיקון החוק בהליך מואץ מנימוקי דחיפות, שהם - לפי בקשת השר איתמר בן גביר - "הפשע המשתולל ברחובות".

גם אם קיים צורך לאומי להגביר את הלחימה בפשיעה, נימוק כזה להאצת תיקון פקודת המשטרה לחלוטין לא משכנע: התיקון לא עוסק במתן "אמצעי לחימה" לשוטרים ב"רחובות", אלא בהרחבת סמכויות כלליות של השר, בענייני מדיניות.

תפקידה של המשטרה והיקף סמכויותיה הם רגישים וחשובים לאין ערוך וראויים לדיון ממצה. היקף סמכותו של השר הממונה, כשעל הפרק הצעה להענקת סמכות כללית רחבה וחדשה לשר, דרג פוליטי - על אחת כמה וכמה.

נזק חמור

בעוד שהצדדים להליך החקיקה מתנצחים בשאלה אם יש אח ורע בעולם הדמוקרטי להענקת סמכויות נרחבת כזו לדרג המיניסטריאלי, דומה כי שאלה מהותית לא פחות נפלה בין כיסאות חברי הוועדה המסדרת: האם יש אח ורע במדינות הדמוקרטיות לחקיקת חוקים קונטרוברסליים ורבי-השלכה כאלה כתיקוני בזק, ומה הנזק הפוטנציאלי מכך למעמד הכנסת, לאמון הציבור בהליכי החקיקה, להתנהלות פרלמנטרית עתידית, ליציבות המשטרית ולמעמדנו בעולם. חברי הוועדה נתנו ידם להאצת משבר אקלים דמוקרטי, בראש ובראשונה על גב הכנסת.

השאלה איך יש להבטיח את זכותם וקיום חובתם של חברי כנסת להשתתף בהליך חקיקתי ראוי, זכתה לדיון: בשנת 2017 נעתר בג"ץ לעתירה שהוגשה נגד החוק שכונה "חוק מיסוי דירה שלישית". השופט נעם סולברג, שכתב את דעת הרוב, קבע כי אין ערוך לחשיבותו של דיון פורה וממצה בוועדות הכנסת, תוך כדי הליך חקיקה; וכי דיון פרלמנטרי ממצה הוא שמאפשר את השתתפותם הנאותה של חברי הכנסת בהליך. לדבריו, גם אם בסופו של דבר הדיון לא יתרום לשינוי ולשיפור החוק, טמון בו ערך דמוקרטי ויהודי.

באותו מקרה נקבע כי הליכי החקיקה המזורזים לא אפשרו השתתפות נאותה של חברי כנסת, כך שנפל פגם היורד לשורש הליך החקיקה שהצדיק את ביטול החוק. כך השופט סולברג: "אין בעיקרון הפרדת הרשויות כדי להעניק ריבונות מוחלטת לרשות המחוקקת - ודאי לא כאשר היא פוגעת במחוקקים עצמם", ו"ביקורת שיפוטית אינה 'לעומתית' כלפי הכנסת; היא בעדה".

למרות התוצאה החריגה של ביטול חוק על-די בג"ץ, פסק הדין זכה לתמיכה רחבה, ובין היתר מצד ח"כ בצלאל סמוטריץ', שצוטט אומר כי ביטול החוק על-ידי בג"ץ נכון גם "בעיניים שמרניות", בשל הפגיעה בכללי המשחק הדמוקרטיים. פסק הדין, לדבריו, חיזק את הכנסת כבית מחוקקים ושמר על מעמדה בקביעה שהכנסת לא יכולה לשמש "חותמת גומי" של הממשלה.

תיקון מהותי

אותם שיקולים רלוונטיים כיום אפילו יותר, לאור מהותיות התיקון: פקודת המשטרה נחקקה לראשונה ב־1926, בתקופת המנדט הבריטי. מן ההכרח היה שתיקוני חוק הנוגעים למרקם העדין של איזון הסמכויות השלטוניות בהפעלת כוח משטרתי, ודאי כאלה המעוררים פולמוס ציבורי רב ומצריכים שיקול מעמיק ובחינה נאותה, ייבחנו בהליך חקיקה ממצה כמקובל, ולא בהליך מואץ המאוים בסיכוני הפשע המשתולל, עד כדי מחטף. הליך מואץ לא מאפשר דיון פרלמנטרי נאות ולכן פורק את הכנסת מכבודה ומסמכויותיה.

תפקידה של הכנסת אינו להיות "עושת דברה" של הממשלה או של המיועדים לכהן בה. אחד מתפקידיה החשובים של הכנסת הוא לרסן את הרשות המבצעת, ודאי כשמדובר בהרחבת סמכויות הרשות המבצעת או בחשש לפוליטיזציה משטרתית.

הוועדה המסדרת בהובלת חברי כנסת מהקואליציה המיועדת חטאה לתפקידה כששימשה "חותמת גומי" לבקשה לקדם את תיקון החוק בדחיפות, תוך הפגנת חולשה פרלמנטרית והיעדר הפרדה בין הרשות המבצעת למחוקקת - הליך חקיקה חפוז כזה סיכל ליבון ראוי של הסוגיות הנדרשות בעיניים דמוקרטיות, "שמרניות" ו"ליברליות" כאחד.

פגם זה יורד לשורש החקיקה כשם שנקבע לגבי חוק מיסוי דירה שלישית, ומצופה שבג"ץ ישוב להפעיל בעד הכנסת את אותה הביקורת השיפוטית.