הכנסיה הקתולית זקוקה למידה של חוש הומור כדי להתמודד עם התמונות האלה, סביב השנה החדשה. כמעט בו ביום, בשתי ארצות קתוליות מאוד משני עברי האוקיאנוס, מתו כומר וכדורגלן, שנהנו מתשומת לב אוניברסלית במשך שנים.
● תחזית: בריטניה בדרך למיתון העמוק ביותר מבין הכלכלות הגדולות השנה
● באירופה הולכים לים באמצע החורף, ומחירי הגז ירדו לשפל של 10 חודשים
הכומר היה בן 95, הכדורגלן רק בן 82 (והניח אחריו אמא בת מאה). שניהם נחנטו קצת, הושכבו בארונות פתוחים, אחד באמצע החורף והשני באמצע קיץ טרופי, אחד בתוך קתדרלה והשני במגרש כדורגל. ההמונים הוזמנו לחלוק להם כבוד אחרון. אחד מהם היה שליחו האישי של ישו הכריסטוס עלי אדמות, השני היה סתם "המלך".
הראשון היה יוזף ראצינגר, כומר גרמני. לפני 17 שנה הוא נבחר לאפיפיור, ונטל לעצמו את השם "בנדיקטוס ה-16". זו בחירה משונה, מפני שבנדיקטוס ה-15, שכיהן במלחמת העולם הראשונה, נכשל ברוב משימותיו, בייחוד בהשכנת שלום.
הלוויית בנדיקטוס ה-16 / צילום: צילום: Antonio Calanni, AP
גם על ראצינגר אפשר להגיד שנכשל ברוב משימותיו. הכנסייה, שעורקיה הסתיידו ושמה הטוב הוכפש ללא תקנה, לא נחלצה מן השרטון תחת אפיפיורותו. בשנה השמינית של כהונתו הוא עשה משהו שאיש מקודמיו לא עשה זה 600 שנה: הוא התפטר, ופינה את מקומו לכומר ארגנטיני, חובב כדורגל שנטל לעצמו את השם המבטיח יותר, פרנציסקוס הראשון, על שם קדוש נוצרי מן המאה ה-13. בסרט נפלא על יחסיהם של שני האפיפיורים (נטפליקס), הם מסיבים יחד לאחר פרישתו של בנדיקטוס, כדי לצפות בארגנטינה נגד גרמניה, עם פופקורן.
פלה נולד בשם אדסון אראנטס דו נאסימנטו. על פי האוטוביוגרפיה שלו, הוריו קראו לו על שם הממציא האמריקאי המהולל תומס אלווה אדיסון. אולי. מקור השם "פלה" שנוי במחלוקת. עורך אלמוני במהדורה האנגלית של וויקיפדיה ראה צורך לכלול את הציון שבעברית אפשר לקרוא את שמו כמו "פלא", שפירושו, אם אינני טועה, פלא. אך פלא הוא שלהערת-הסרק הזו לא צמחו כנפיים. היא יכלה אולי לאשר שהולדת אדסון היתה מעשה נס, כמו הולדת ישו באורווה בבית לחם.
פלה ב-20.54 דולר
בנצרות הלטינו-אמריקאית התערבבו אלמנטים של דתות מקומיות, שקדמו לאמונה באל אחד, או אפילו בבנו. כנסיות, בייחוד באזורים כפריים, מעוררות לא פעם את הרושם של מקדשים פאגאניים. הכנסייה הקתולית הקלה את הצטרפות הפאגאנים בעזרת גלריה של קדושים, התופסים את מקומם של אלים קדומים. בדור האחרון התחילה להתפשט ביבשת תנועה פאגאנית עם סממנים נוצריים, שבמרכזה עומדת "סאנטה מוארטה", או "המוות הקדוש", שהיא כמעט-פארודיה על קדושי הכנסייה. היא מיוצגת על ידי שלד של אשה, שגולגלתה חבושה בכתר ועצמותיה מכוסים באריגים צבעוניים ופרחים. לפי חשבון אחד, 12 מיליון מאמינים נכרכו על צווארה של העלמה מוות.
פלה אמנם לא הוכרז לקדוש, אם כי מי יודע מה יקרה בעתיד. הכנסייה תוכל לשקול את הקדשתו אם יימצאו די ראיות שהוא חולל ניסים בחייו, או לאחר מותו. אבל אין כל פלא, שציורים של פלה עם הילת קדוש מעטרים לא מעט קירות. תמורת 24 דולר ו-54 סנט תוכלו לקנות חולצה של פלה הקדוש על הרשת. קדושי הכנסייה מעולם לא קודשו בחייהם, כך שקשה להשוות את הלוויית פלה עם הלוויותיהם. אבל 230 אלף בני אדם חלפו על פני ארונו ב-24 השעות שהוקצבו להם. הנשיא החדש-ישן של ברזיל, לולה, הגיע לשם ביום השלישי של כהונתו, ולא התלונן כאשר ההמונים קראו לכבודו "לולה, פלה, לולה, פלה".
"הכדורגל התגלגל כרגיל"
לולה הסוציאליסט אינו המנהיג הראשון של ברזיל המפיק תועלת פוליטית מפלה. נשיא אחד מן המרכז-ימין, אנריקה קרדוסו, מינה את פלה לשר הספורט, בסוף שנות ה-90. קרדוסו נבחר באופן דמוקרטי. דמוקרטי הרבה פחות היה הדיקטטור הצבאי אמיליו מדיצ'י, שעשה שימוש נרחב בפלה, כדי להגדיל את הפופולריות של משטרו. זה היה בעקבות זכיית ברזיל בגביע העולמי השלישי שלה, ב-1970. לפי "לה מונד", פלה טס ממשחק הגמר במקסיקו לברזיליה, עם הגביע, והצטלם בחיוך לצד מדיצ'י. הגנרל הציף את ברזיל בכרזות של פלה לצד הסיסמא, "עכשיו איש אינו יכול לעצור את ברזיל". המשטר עצר אלפים, והרג או העלים מאות. "לה מונד" כותב, שפלה אמר אז, "הברזילאים אינם יודעים איך להצביע". ואף אמנם הם לא הורשו להצביע במשך רבע מאה.
כאשר פלה נשאל על מעשיו בימי המשטר הצבאי, הוא אמר למפיקי סרט תיעודי (שהוקרן בנטפליקס ב-2021), "מבחינתי, לפחות זה לא שינה שום דבר. הכדורגל הוסיף להתגלגל כרגיל".
לפלה דווקא היו שאיפות פוליטיות. הוא שקל להתמודד בהצבעה החופשית הראשונה לאחר סיום הדיקטטורה, ב-1989. אז הוא טען שהוא סוציאליסט. חוץ מקומץ של מבקרים, כולל אגב שחקן בולט של הנבחרת הלאומית, רוב הברזילאים סלחו לו. הוא לא טעה כאשר טען שהכדורגל שלו הועיל לברזיל הרבה יותר מן הפוליטיקה של רוב הפוליטיקאים. אבל קצת קשה לחשוב את התנהגותו להירואית.
ליאונל מסי לשלטון
הכומר הגרמני ראצינגר שהיה לאפיפיור משאיר רגשות הרבה יותר מעורבים. מאחר שאי אפשר לקשור לו כתרי פופולריות, וגם לא נופך של קדושה, הוא ייזכר כלא-כריזמטי, מעוט השראה, מחמיר מאוד ורב מעידות. אבל הוא היה האפיפיור הראשון שניסה להתמודד עם הניצול המיני של ילדים בידי כמרים; והוא גם הכיר לבסוף שגישתו המחמירה אינה מתיישבת עם הצורך לסגל את הכנסייה לשינויים החברתיים של הדורות האחרונים. ואף כי יורשו הארגנטיני, חורחה מאריו ברגוליו, היה כמעט ההיפך ממנו, בדרגת פתיחותו ובנכונותו לשקול שינויים, בנדיקטוס איפשר את בחירתו.
הנצרות המאורגנת נמצאת בנסיגה כמעט כללית באירופה. הכנסיות ריקות, מועמדים לכמורה אינם מתדפקים על הדלתות; השפעתה הפוליטית של הכנסייה מוגבלת, היא אינה מצליחה לבלום את תהליך החילון. הנסיגה ביבשות אחרות דרמטית פחות, אבל ניכרת. באמריקה הלטינית, הכנסייה הקתולית מאבדת מאמינים לכנסיות פרוטסטנטיות. רוב התקוות שהכנסייה תלתה בפרנציסקוס לא התממשו. הוא לא הפיח בה חיים חדשים. בגיל 86 ניכר בו שהוא דועך.
אמונה אינה עניין של ביולוגיה, אבל נעורים, ברק וכריזמה יכולים להועיל אפילו לכנסייה עתיקת ימים. לא מן הנמנע כי הקרדינלים, שיבחרו את האפיפיור הבא, מתקנאים בארגנטינה. שם יהיו בחירות לנשיאות באוקטובר. סקר שהתפרסם בחודש שעבר העניק יתרון מוחץ לליאונל מסי, 36.7%. הבא אחריו קיבל רק 12%. ללמדנו מה גדולה אכזבת הארגנטינים ממנהיגיהם, הנשיא הנוכחי מקבל בסקר 1.3%.
קשה להאמין שמסי יתמודד, אבל הכדור הוא עגול. אמריקה הלטינית ניסתה כל כך הרבה סוגי פוליטיקאים, אולי הגיע הזמן לנסות כדורגלן.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר
כתבות
ני"ע
