המהפכה של יריב לוין: האקטיביזם השיפוטי לא ייעלם, הוא רק ישנה צורה

אלו לא ימים קלים לאדם שנוקט בתפיסת עולם משפטנית שמרנית. ההתנהלות של הממשלה הנכנסת לא מכבדת בראש ובראשונה את עצמה. בעיני, המינוי של אריה דרעי לתפקיד שר הוא חרפה. אדם שנושא בשלוש הרשעות: שוחד (התיק האישי); הפרת אמונים (התיק הציבורי); עבירות דיווח (תיק המס).

● המהפכה במערכת המשפט יצאה לדרך - ונקודה מרכזית אחת נותרה בחוץ | פרשנות 
● בכיר לשעבר ברשות המסים: זה עורך הדין שחשוד ביצירת נאמנות פיקטיבית 
● השופט גרוסקופף בבג"ץ נגד מינוי דרעי: ברור שתיקון החוק נועד להכשיר את מינויו 

ההחלטה של שר המשפטים יריב לוין להתייצב מול המצלמות ולהכריז על המהפכה של ביטול עילת סבירות, שעות לאחר שהיועצת המשפטית לממשלה מגישה את עמדתה לבג"ץ שהמינוי של אריה דרעי איננו סביר, ושעות לפני שבג"ץ בעצמו יידרש לדון בכך - זו החלטה עגומה בעיני.

תפירת חוקים

במענה לשאלת עיתונאים, לוין ניסה להתמודד עם הטעם המר, ואמר שהוא מדבר על הצורך ברפורמה כבר למעלה מ־20 שנה (וזו אמת לאמיתה), ושאם היה ממתין, היו טוענים שמדובר בלחץ על השופטים לפני פסק הדין וכיוצא בזה. ככל שהעניין נוגע ללוין, אני מאמין לו. הוא אידאולוג אמיתי, ודחק בבנימין נתניהו במשך למעלה מעשור לקדם רפורמות שיצמצמו את כוחו של בית המשפט העליון. עד כה, נתניהו בלם את כל ניסיונותיו הממושכים של לוין, אולם כעת הצליח האחרון להוציא את המהלך לדרך.

הדבר כמובן נכון במיוחד גם לבצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר ומפלגותיהם שנשאו על נס את הרפורמות הנדרשות במערכת המשפט. יו"ר ועדת חוק, חוקה ומשפט, ח"כ שמחה רוטמן, הגיע לכנסת אך ורק כדי לבצע את הרפורמות הללו.

ובכל זאת - הטעם לפגם צועק כאשר עניינו הפרטי של אריה דרעי, עבריין מורשע בפעם השלישית, שור מועד, נקשר ונכרך במהפכה משפטית כה חשובה וכה משמעותית. צריך הרבה יותר מקורטוב של תמימות ונאיביות על מנת לחשוב שאין קשר בין ביטול עילת הסבירות לבין עניינו האישי של דרעי.

תיקון חוק יסוד הממשלה נתפר למידותיו של דרעי, עוד לפני הקמת הממשלה, כדי לעקוף את הצורך שלו להתייצב בפני יו"ר ועדת הבחירות שידון האם דבק קלון בהרשעתו בעניין עבירות המס. יו"ר ש"ס החליט להסתפק בתיקון הזה, ואמר לסביבתו שאין לו צורך מעבר לכך. לאחר שהתברר כי היועמ"שית סבורה כי מינויו של דרעי איננו סביר, הבין האחרון שיש צורך בתיקונים נוספים על מנת שיתאפשר לו לכהן כשר בממשלה.

מלכתחילה דרעי נקט באסטרטגיית הילד הטוב. על פי עצה משפטית שקיבל, הוא שיחרר הצהרות שנועדו לרכך את עמדת השופטים ולהטות את ליבם לכיוונו. דרעי גם הצהיר "בשיחות סגורות", מיד לאחר תוצאות הבחירות, כי הוא ירסן משפטית את בן גביר. לאחר מכן, כשהבין שזה לא יעזור - עבר לאפיקים אחרים.

לפני שלושה שבועות אמר דרעי "בשיחות סגורות" למקורביו, שבדרך פלא הגיעו במדויק לכלי התקשורת: "יש לי חברים משפטנים שאומרים לי 'תכתוב כבר בחוק היסוד שאין עילת סבירות במינויים בכירים'. לא עשיתי את זה כי אני סומך על השכל הישר של בג"ץ, אבל בוודאי שבכל מקרה ובכל תנאי אפעל באמצעים החוקיים למימוש רצון הבוחר".

בהמשך האמירות כבר עברו אסקלציה, והנה הגענו כעת להכרזה על ביטול עילת הסבירות. כמובן, ללא שום קשר למצבו המשפטי של השותף הקואליציוני אריה דרעי.

מהפכה מוכתמת

כאשר הממשלה מקדמת רפורמה כה משמעותית באיזון בין שלוש הרשויות, הייתי מצפה מחבריה לנקוט במשנה זהירות כדי לא להכתים - ולו למראית עין - את המהפכה האידאולוגית באינטרסים אישיים. בפועל זה נראה שחברי הממשלה עושים הכול כדי לצבוע את המהפכה הזו באינטרסים ובגחמות האישיות שלהם.

כך עושה לדוגמה מירי רגב, לאחר שוועדת המינויים של נציבות שירות המדינה המליצה שלא למנות את מועמדה לתפקיד מנכ"ל משרד התחבורה, בשל אי עמידה בתנאי הסף. רגב מיד הודיעה כי ההמלצה לא מקובלת עליה, והיא מצפה מכל חברי הממשלה להתעלם מן ההמלצה ומן הטענה לחוסר סבירות. לדבריה, "באנו למשול". המשילות היא מינוי גורם פוליטי "על מלא" ללא ניסיון ניהולי ומקצועי מתאים לתפקיד מנכ"ל משרד שתקציבו עשרות מיליארדי שקלים. וכך רק התחלנו.

מאבק נכון וראוי

למרות זאת, אני תומך עקרונית ברפורמה של לוין. אמנם עינינו נשואות לתיק של דרעי, אך אי אפשר להתעלם מכך שבג"ץ הרחיב, מרחיב וכנראה גם ירחיב (אם לא ייעצר) את היקף הביקורת השיפוטית שלו.

טיעון שחוק של מתנגדי הרפורמה הוא המספר הצנוע של חוקים שנפסלו על ידי בג"ץ. זו טענה דמגוגית. המספר האמיתי גבוה לאין שיעור. המספר האמיתי צריך לכלול את כל הצעות החוק שמלכתחילה לא הבשילו לחוקים מחמת הערות הייעוץ המשפטי; את כל אותן הצעות שנזנחו במשעול החקיקה מתוך חשש שייפסלו בבג"ץ; את החוקים שאושרו בבג"ץ אך ניתנה להם פרשנות "מקיימת" שמעקרת את החוק מתוכנו.

צריך לומר בבירור - מי שחושב שביטול עילת הסבירות או חקיקת פסקת התגברות וקביעת מנגנון נוקשה של פסילת חוקים הוא שחמט של הרשות המבצעת נגד הרשות השופטת, חי בדמיונות. משחק החתול והעכבר יימשך במלוא הכוח. כאמור, במקום לפסול חוקים - ניתן לתת להם פרשנות שמעקרת אותם מתוכנם. ניתן למצוא פתרונות רבים, יצירתיים ויצירתיים פחות, על מנת להתגבר על הרשות המתגברת.

קחו לדוגמה את ביטול עילת הסבירות. הדין המנהלי כולו הוא יציר הפסיקה ואין לו זכר בספר החוקים. בארסנל המשפט המנהלי יש חיצים רבים גם אם חץ הסבירות ייצא מכשירות. כדי להתגבר על כך, יהיה צורך בחקיקת חוק המשפט המנהלי שיסדיר לראשונה את כללי ענף משפט זה. למעשה, אי אפשר לבטל את עילת הסבירות מבלי לקבוע באופן מסודר את סמכויותיו המנהליות של בג"ץ ובית המשפט לעניינים מנהליים. מדובר בפרויקט גרנדיוזי, ומי שחושב שאפשר לסיים אותו תוך מושב אחד של הכנסת - מרמה בעיקר את עצמו ואת בוחריו.

שר המשפטים הכריז השבוע "מלחמה" בין הרשות המחוקקת לבין הרשות השופטת. להבדיל, כמו שוולדימיר פוטין לא הגיע לקייב תוך שלושה ימים - גם המלחמה בגבעת רם לא תיגמר בשלושה ימים.

ואחרי הכול צריך לזכור ולהזכיר - הבעיות המרכזיות במערכת אינן קשורות לביטול עילת הסבירות או לאקטיביזם שיפוטי. עיקר הצרות נוגעות לניהול הליכים מתיש, ולעיתים לא מבוטלות לא מקצועי בערכאות הדיוניות. שנים של סחבת בהליכים אזרחיים ופליליים. את הבעיה הזו אף פסקת התגברות לא תפתור וגם לא ביטול עילת הסבירות. יש לקוות ששר המשפטים יהיה פנוי לעסוק בבעיה הזו, כי היא זו שבאמת פוגעת בכל אזרח ואזרחית בישראל.