חזירים, אננס ושריפה בבית כלא: הדרך הארוכה של מייסד מדיוונד לאישור המשחה נגד כוויות

באתר סודי, אי שם באסיה, נמצא שדה אננס עצום. קילומטרים על גבי קילומטרים של אננס. כל 30 טון של גזע אננס הופכים לבסוף לקילו אחד של תרופה נגד כוויות ופצעים, בידיה של החברה הישראלית מדיוונד.

● האיש מאחורי ההפרטה הגדולה בחיפה: "חושש שעובדי נמל אשדוד פספסו את הרכבת" | ראיון
● ת"א בראש, רמת השרון וגבעתיים אחריה: שיאניות המחירים של דירות 4 חדרים | בדיקת גלובס

התרופה הזאת עלתה לכותרות השבוע לאחר שקיבלה את אישור ה־FDA לשיווק שלה בארה"ב. היא שברה בצורת אישורים שנמשכה על פני עשורים. מלבד טבע, אף חברה ישראלית לא קיבלה אישור FDA לשיווק תרופה במנגנון פעולה חדש.

כעת צריך לשכנע את הרופאים להניח את סכין המנתחים, או יותר נכון את קולפן המנתחים שבו הם משתמשים כדי להסיר שכבה אחר שכבה של עור שנכווה, ובמקום זאת להסיר את העור באמצעות בתמצית אננס. הניסיון של החברה באירופה מלמד שזה לא תמיד קל, הרי מנתחים התרגלו לכלי החיתוך שלהם, אבל זה אפשרי.

הרעיון של המדען האאוטסיידר בארה"ב

הסיפור של התרופה מתחיל למעשה לא בשדה האננס אלא במחנה שבויים באפריקה בזמן מלחמת העולם השנייה. השבוי הגרמני ד"ר ג'רהרד קליין ואחות אמריקאית שטיפלה בו התאהבו, ובעקבות האהבה הגיע קליין לארה"ב.

"הוא חיפש עבודה והגיע למנתח ד"ר ג'ון ברק, שלא כל כך רצה להעסיק אותו כרופא משום שלא סמך על ההכשרה הרפואית של הגרמנים", מספר פרופ' ליאור רוזנברג, המייסד והסמנכ"ל המדעי של מדיוונד. "אלא שברק גם עמד בראש קבוצה של חוקרים שניסתה למצוא אנזים שיסלק רקמה מתה מפצעי כווייה, אז הוא שלח את קליין לחפש אותו".

רוזנברג ממשיך ומספר שקליין השתמש בתקציב המחקר שלו כדי לקנות חזירים. "הוא היה גורם להם לכוויות, מנסה לטפל בהם, ובסופו של דבר אוכל אותם", הוא אומר. לבסוף, הוא מצא את האנזים הזה שיודע לפרק רק את הרקמה המתה. "אנחנו באמת לא יודעים מדוע גזע האננס פיתח את התכונות הללו".

קליין, אומר רוזנברג, "היה חשדן עוד מאירופה, וחשב שכולם רוצים לגנוב לו את ההמצאה. פערי התרבות בינו לאמריקאים ניכרו, והוא לא הצליח לגרום להם להתעניין במוצר. עד שב-1982 הוא הגיע לכנס בשוויץ".

רוזנברג, שהיה אז כירורג בבית החולים סורוקה, גם הגיע לשם. "קליין הציג תמונה של חזיר, ואז איך הוא מורח עליו את משחת הפלא, והופ! יש תוצאה. אבל הוא כל כך חשש לסודיות, שהוא העביר את תמונות במהירות ואי אפשר היה לראות כלום. הקהל החל להשתעמם ולדבר, והוא הוריד לפתע את מכנסיו, והראה לנו את הרגל החשופה שלו, שעליה היה מצויר ריבוע כחול.

"הוא אמר: 'הרדמתי את המקום הזה', ואז הוציא מגהץ. הוא הניח את המגהץ על הרגל. הוא לגמרי שרף את העור! ואז הוא אמר, תגיעו בארבע לחדר כך וכך במלון הכנס, ותראו איך המקום נרפא".

רוזנברג הגיע למקום כבר בשלוש וחצי והיה בטוח שהמסדרון יתמלא בסקרנים, אבל נותר לבד. "כנראה דברים משוגעים כאלה הם לא בשביל אמריקאים או שוויצרים, אבל כן בשביל ישראלים. קליין פתח את התחבושת, ראיתי משהו מוזר ולא ידעתי אם זה נקי או לא נקי, אבל הסתקרנתי".

באותה תקופה, העולם כבר לא חיפש אחר אנזים להטרייה ופותחה שיטת הקולפן, שבה מסירים את העור שכבה אחרי שכבה. השיטה הזו יעילה, אבל יוצרת דימום רב, מחייבת הסרה של רקמה בריאה סביב רקמת הכוויה, וגם שימוש בשתל עור שנלקח מאזור בגוף עם עור בריא. "שנאתי את הניתוח הזה", מודה רוזנברג. "זו שיטה מצילת חיים, אבל עם סיבוכים וצלקות".

גידול אננס תמורת עוגייה

רוזנברג קיבל אישור הלסינקי ממשרד הבריאות לבצע ניסוי קליני במוצר, ראשון בעולם. "ההצלחה הייתה 50% בערך", אומר רוזנברג. "המשכתי לנסות אותו על חזירים שקניתי בקיבוץ להב. טיפלתי בכמה מאות חזירים ובכ־80 אנשים עד שנות ה־90, ואז נגמר החומר שקליין נתן לי.

"בינתיים קליין מת, אבל המשכתי לפתח את השיטה. גיליתי שאי אפשר להשתמש במוצר יחד עם כסף או יוד ועוד שינויים שהיו חשובים לפעילות המוצר. לימדתי את עצמי איך להפיק את החומר באופן הדיר יותר מכפי שקליין הפיק. תכננתי גם חבישה ייחודית שהג'ל נשאר בתוכה במשך ארבע שעות". היום החומר עובד בקרוב ל־100% מהמקרים, והתברר שלרוב אפשר לחסוך גם שימוש בשתל עצמי ופגיעה באזור אחר בגוף.

בשנת 2000 קיבל טלפון מדוד הייזלקורן, לשעבר מנכ"ל חברת BTG, שפרש אז והקים את כלל תעשיות ביוטכנולוגיה, להשקעה בחברות בתחום מדעי החיים. "'האננס עדיין זמין?', הוא שאל. וכך הקמנו את מדיוונד".

אבל החיים לא היו קלים.
"עברנו תהפוכות. כל מה שיכול ולא יכול לקרות קרה לנו. לקח לנו זמן עד שיצרנו קשר עם מגדל אננס, שיגדל עבורנו בדיוק את האננס שאנחנו צריכים. זה לא אננס טוב לאכילה, אז כדי שזה ישתלם למגדל, היינו צריכים להמציא סוג של עוגייה שמכינים ממנו, וכך חומר הגלם לא הולך לפח".

 שדה האננס של מדיוונד באסיה / צילום: חברת מדיוונד

נדיר שה־FDA והרשות האירופית EMA מאשרים תרופה שהמקור שלה הוא מיצוי צמחי. בדרך כלל מנתבים מוצרים כאלה לעולם תוספי המזון.
"תרופות רבות הופקו, לפחות בתחילת הדרך, ממיצויים של צמחים, למשל אספירין וכינין. המוצר שלנו הוא תרופה כי אנחנו יודעים איך הוא עובד, וכי אנחנו יכולים להפיק אותו כך שיכיל בכל פעם בדיוק אותה כמות של רכיבים פעילים, וכי הוכחנו את יעילותה בניסוי קליני ברמה שדרושה לתרופה.

"ד"ר איילון אסקולאי, ראש תחום המו"פ שלנו, ישב וארגן את כל המידע הזה והגיש לרשויות, שקיבלו את המיצוי כתרופה ללא עוררין. היו לנו גם כמה הפתעות לטובה בדרך הזאת, וזו הייתה אחת מהן".

עוד לפני שקיבלתם את האישור, היה לכם הסכם עם טבע, שבוטל.
"זה היה סיפור קצר, שבו הם מימנו את הפיתוח שלנו ורכשו אופציה לשיווק המוצר, אבל אז התחלפה שם הנהלה, וד"ר ג'רמי לוין, המנכ"ל הנכנס, החליט להתמקד באונקולוגיה ובנוירולוגיה. הוא החזיר לנו את המוצר.

"ברגע שההסכם הזה הסתיים, לא ידענו מה לעשות, אבל באותה תקופה לא ידענו מה לעשות כל שבועיים, וכל רגע היה ממילא נראה שהכסף נגמר. מה אפשר לעשות? המשכנו לשחות כמו הצפרדע בחלב עד שנהיה חמאה".

השמרנות של מנתחים באירופה

ב־2012 קיבלתם אישור באירופה, אבל להכנסות לקח זמן להגיע.
"פתאום מגיע מישהו מארץ לבנטינית ואומר 'המשחה הזאת עושה את העבודה שלך יותר טוב ממך'. בחלק מהמקרים זה עלבון צורב. בגרמניה היו שמרנים, באנגליה אמרו לנו, 'מה? אנחנו בתקופת המלכה ויקטוריה המצאנו את הכירורגיה, אתה תלמד אותי לנתח?'. אמרתי, 'אני אלמד אותך איך לא לנתח'. וכירורגית אחת מקסימה כתבה מאמר בשם let’s put down the knife.

"הייתה גם אנטישמיות. קיבלנו מכתב ממנהל מחלקת כוויות שאמר שהמוצר מפתה, אך לא ישתמשו בו כי הוא מגיע מישראל. הכי פתוחים אלינו היו האיטלקים. מה שמצחיק הוא שמנהלי מרכזי הכוויות באיטליה היו כולם אנשים עם אגו עצום, שאי אפשר להפגיש ביניהם בלי פיצוץ. הם התאחדו כדי לכתוב את הפרוטוקול המקדם שימוש במוצר שלנו, והיום הם הולכים יחד לים".

ברבעון השלישי של 2022 רשמה החברה הכנסות של 1.4 מיליון דולר ממכירת מוצריה בלבד, אך מדובר בפעילות שהייתה עד כה מוגבלת על ידי קופת המזומנים ותשומת הלב הניהולית של החברה. בארה"ב המוצר ישווק על ידי שותפה בשם Vericel, הפועלת בתחום הכוויות ויש לה כבר מערך הפצה במדינה. במקביל, מדיוונד קיבלה אישור שיווק למוצר שלה לשוק הכוויות בילדים באירופה, שהוא גדול יותר משוק המבוגרים, הרחיבה את מספר האישורים שלה במדינות ספציפיות באירופה, וכן קיבלה אישורים בכמה מדינות נוספות בעולם.

שמפניה וריקודים על השולחן

לפני שנה וחצי המוצר עמד לפני אישור, אך האישור נדחה. "אני חושב שהם היו עסוקים בקורונה, ולמעשה התחננו שנעכב בעצמנו את הגשת הבקשה, כדי לא להעמיס על הצנרת שלהם", אומר רוזנברג. "הם עשו זאת בצורת הגשת שאלות לתיקון, ואנחנו היינו יהירים אולי ואמרנו 'לא, לא, אנחנו יכולים לענות על הכול', ואז במקום לדחות את ההגשה בעצמנו בחצי שנה, הם דחו אותה ביותר משנה.

"ההסבר הרשמי היה שחלק מהרופאים ידעו באיזו קבוצה החולה. מה שבאמת קרה הוא שלחלק מהרופאים פשוט לא היה כוח לחתום על הטופס שאומר שהם לא יודעים איזה חולה קיבל איזו תרופה. פשוט לא הקפדנו מספיק לקבל את החתימה הזאת מהרופאים העסוקים, אבל הראינו שגם לו הרופאים הללו היו מודעים לחלוקה לקבוצות, התוצאות שלנו היו עדיין טובות מאוד, והנה המוצר אושר, עם תיקונים מינוריים".

האישור אפילו הגיע כמה ימים לפני המועד האחרון האפשרי שהגדיר ה־FDA. "פתאום שמעתי את אתי קלינגר, סמנכ"לית המו"פ, נותנת כזאת צרחה, שחשבתי שהיא יולדת או משהו. חגגנו עם כמה בקבוקי שמפניה שהיו לנו במשרד. אחד המנהלים אמר שאם נקבל אישור הוא ירקוד עירום על השולחן. והוא רקד. אבל לא עירום".

ההסכם שהציל את החברה

רוזנברג אומר שהוא חייב את הצלחת החברה להסכם שנחתם ב־2012 עם רשות BARDA, הרשות האמריקאית להגנת חירום בתחום הביולוגיה. זמן קצת לפני כן, רוזנברג טיפל במקביל בשמונה נפגעים בשריפה בבית כלא, והוא הבין שבעת חירום, יש למוצר החברה יתרון גדול בטיפול בכמה חולים בבת אחת, כי לא רק רופא מנתח יכול למרוח את המשחה. מחלקות כוויות הן קטנות, ושריפה גדולה יכולה למלא אותן מיד. לדברי רוזנברג, הוא ראה מאז שליחות בקידום התרופה כמוצר חירום.

"למזלי, החיים שלי שזורים בכל מיני אנשים מדהימים", אומר רוזנברג. "גם בכל מיני קרציות, אבל גם באנשים מדהימים, ונראיין אייר, שהיה אז ראש ההתגוננות מפני כוויות ב-BARDA, הוא אחד מהם". בתחילת הדרך הפגישות היו סודיות, עד שהוא החליט לקדם חוזה פיתוח משותף בין הצדדים.

BARDA מימנה את החברה בכ־200 מיליון דולר, ובתמורה הצטיידה בתרופה לשעת חירום. לא פחות חשוב מהכסף, היא הקנתה לחברה אמינות בארה"ב, וגם מול שוק ההון האמריקאי, שבו החלה להיסחר ב־2014. "זה הציל את החברה", אומר רוזנברג.

היום מדיוונד נערכת לתחילת השיווק בארה"ב, להמשך השיווק באירופה וגם להמשך הניסויים הקליניים בהתוויות נוספות. החברה נמצאת בניסויים מתקדמים בתחום הפצעים הכרוניים, והיא החלה לאחרונה ניסויים בטיפול בגידולים עוריים, לאחר שרוזנברג טיפל בהצלחה בבתו. "ויש לנו בשרוול עוד אפליקציות", הוא מבטיח.

"האם המוצר יישאר בישראל? בידי מדיוונד? אני לא יודע, אבל הוא כבר קיים ועבר את נקודת האל־חזור".