הרפורמה של יריב לוין לא תפתור את הבעיות האמיתיות

לפני כשנה הגעתי לאחד מבתי החולים עם קרוב משפחה שחש כאבים בחזה. בעוד שקרוב משפחתי נאנק מכאבים על אחד הכסאות, הלכתי לאחות האחראית במיון וסיפרתי לה את הסיפור. האחות אמרה, ''תמתינו'' בלי להסתכל עליו ובלי לבדוק את מצבו. לאחר זמן מה, עקפתי אותה ופניתי לגורם אחר במיון. הוא אמר לי, שכל המיטות תפוסות וניאלץ להמתין. פניתי אליו שנית וביקשתי אם בכל זאת אפשר בינתיים רק לעשות לו אק"ג. לאחר שכנוע קצר, הוא הסכים. הבדיקה הצביעה על חריגה מן הנורמה, והוא אמר שצריך להמתין לבדיקות הדם. מדי פעם בפעם, פניתי לאחות האחראית ושאלתי אותה אם היא זוכרת שאנחנו ממתינים, והיא דחתה אותי בקש מבלי להסתכל עליי וכל שכן על המטופל שלא בדיוק טופל. לאחר כמה שעות, מתקשרים מהמיון ''איפה אתם?! תבואו מיד''. לא אאריך, אך אספר שרק לאחר יומיים ולאחר אין ספור תחנונים התבצע הצנתור שהצביע על חסימת עורק של קרוב ל־100%.