ארה"ב היא הבולדוזר. תמיד היתה. בלעדיה אחדות המערב היא אשליה, בדיה, הזיה.
● מופע הצחקוקים של שגריר ארה״ב מעלה שאלה: הייתכן שאמריקה תנטוש את מגיני הדמוקרטיה? | פרשנות
● פרנויה שיצרה מציאות: החשש של פוטין מ"כיתור רוסיה" מתממש | פרשנות
תמונה מפורסמת מימי נשיאותו של דונלד טראמפ מראה אותו יושב ליד שולחן, זרועותיו משולבות, הבעה של אדישות שפוכה על פניו; נשיא צרפת, הקנצלרית של גרמניה, ראש ממשלת יפן וראש ממשלת בריטניה ממתינים בדריכות למוצא פיו. איננו יודעים על מה הם דיברו, אבל סביר שעל הפרק עמדו תלונותיו התכופות של טראמפ על בעלות בריתה של ארה"ב. הן אינן משלמות מספיק בשביל ביטחונן, הן אינן קונות די נשק מארה"ב, הן אינן חותמות די חוזים עם תעשיית האנרגיה האמריקאית, וכן הלאה.
מאז קמה הברית הצפון אטלנטית (נאט"ו) ב־1949 לא היה נשיא אמריקאי שהתעניין פחות בהגנתו הקולקטיבית של המערב, וייחס פחות חשיבות לשותפות־הגורל של הדמוקרטיות מול הדיקטטורות. לפני שנבחר לנשיא, טראמפ הכריז בעצרת בחירות, שנאט"ו "התיישנה". אחד מיועציו לביטחון לאומי, ג'ון בולטון, סיפר בזכרונותיו שהוא ואנשי הסגל בבית הלבן חששו, כי הנשיא עומד להודיע על הסתלקות מנאט"ו.
מה היה קורה אילו ארה"ב הסתלקה מנאט"ו? קודם כול, הילולה בקרמלין, אבל חוץ מזה אין נאט"ו בלי אמריקה. האירופים משלמים מס שפתיים זה 70 שנה ויותר לרעיון של "צבא אירופי", או של ביטחון קיבוצי אירופי. תכיפות הדיבורים גברה בימי טראמפ. אבל הדמוקרטיות האירופיות לא היו יכולות להתקרב כלל אל מילוי הוואקום שהסתלקות אמריקאית היתה מותירה.
הידיעה הזו מעסיקה את משטר פוטין. פרשני הטלוויזיה הרוסיים התחבטו בימים האחרונים בשאלה מה יכניס מורך בלבה של אמריקה ויחזיר אותה הביתה. אחת התשובות היתה: עשרות אלפי אמריקאים מתים. יש אמנם הרבה יותר אמריקאים מרוסים (בערך 200 מיליון), אבל רוסים היו תמיד הרבה יותר נכונים להקיז דם למען המולדת, לפחות על פי תפיסתם.
מגרונו של הקרמלין בוקעת בימים האלה הדעה, שעימות ישיר כמעט לכל דבר כבר התחיל בין רוסיה לאמריקה. דוברו של פוטין אמר את זה בשבוע שעבר. מערכת הגנה אנטי־אוירית נראתה מותקנת על גג בניין במוסקבה, לא הרחק ממשרד ההגנה. קשה לדעת אם זה מהלך תעמולתי, שנועד להכין את הרוסים לקראת הפרק הבא במלחמה נגד אוקראינה, או שהרוסים אמנם מתכוננים למלחמת גוג־ומגוג.
לכבוש את ברלין ואת פריז
ביום שבת, מפקדת זרוע היבשה של צבא ארה"ב הודיעה כי היא מאריכה את נוכחותם של 4,000 חיילים מן הדיוויזיה המוטסת ה־101 ברומניה. הם נמצאים בבסיס אוויר ליד העיר קונסטנצה, בחוף הים השחור. ארה"ב מעמידה בראש הכוח הזה שני גנרלים של שני כוכבים (מקבילים של אלופים בצה"ל). פירושה של הבכירות הזו הוא היכולת לקבל החלטות מהירות בתנאי חירום, כמו למשל איום של התקפה רוסית.
לרומניה אין גבול עם רוסיה, אבל הבסיס האמריקאי, השוכן בנמל התעופה על שם מיחאי קוגאלניצ'אנו, נמצא כמטחווי־טיל ממצבורי התחמושת הרוסיים בחצי האי קרים, "שבע דקות", על פי ה'ניו יורק טיימס'.
בעיניי הרוסים, עצם קיומו של הבסיס, ועיבוי הנוכחות בו, מאשרים את חששותיהם מפני התוצאות של התפשטות נאט"ו מזרחה. סביר להניח שקוגאלניצ'אנו יהיה משדות הקרב הראשונים של התנגשות בין רוסיה לנאט"ו.
אגב, אירוניה היסטורית היא שהאיש שעל שמו נקרא הבסיס, מדינאי רומני מהולל משלהי המאה ה־19, היה האדריכל של ברית צבאית בין רומניה לקיסרות הרוסית, שבזכותה רומניה קיבלה עצמאות מלאה. מאז, רומניה מצאה את עצמה לצד רוסיה ונגדה פעם אחר פעם, כולל בשתי מלחמות עולם.
אחד מיעדיה המוצהרים של רוסיה הוא לחזור ולגלגל את נאט"ו אל גבולותיה מ־1999, לפני שהתחילה התפשטותה מזרחה. עמידה ביעד הזה תצריך הסתלקות של 14 מ־30 חברות נאט"ו. זה יכול לקרות רק אם נאט"ו תתמוטט מאליה, או אם רוסיה תנחל ניצחון צבאי מסיבי באוקראינה ומעבר לה. פרשני הטלויזיה של פוטין מדברים בגלוי על הצורך "לכבוש את ברלין, ולהישאר בה", ובמידת הצורך "לכבוש את פריז". צבא רוסי כבש את ברלין ב־1945, ונשאר בחלקה המזרחי 45 שנה. הפעם האחרונה שצבא רוסי הגיע לפריז היתה ב־1815.
בולדוזר כמו בולדוזר
אירופה מלוכדת בתמיכתה באוקראינה, אבל אינה מצליחה להסכים על ההיקף, כפי שהוכיחה פגישתם של 50 שרי הגנה מערביים, רובם אירופיים, בבסיס האוויר האמריקאי ראמשטיין בבוואריה ביום ו' שעבר. גרמניה לא עמדה בציפיות שהיא תאשר מסירה של טנקי ליאופרד 2 מתוצרתה לאוקראינה.
העניין הזה מוסיף להיות חידה בעיני משקיפים, גרמניים כזרים. דעת הקהל בגרמניה תומכת במסירת הטנקים, שותפיו הקואליציוניים של הקנצלר אולף שולץ תומכים, אף רבים במפלגתו מצדדים בה. הסיבה הסבירה ביותר להססנות גרמניה היא רצונה שהבולדוזר יזוז תחילה. הבולדוזר, זאת אומרת ארה"ב, יוצגה בראמשטיין על ידי שר ההגנה לויד אוסטין, גנרל בדימוס, המתבונן כמעט בכל בני שיחו מגובה של 1.85 מ' ומכובד של 95 ק"ג. אוסטין תומך ללא היסוס באוקראינה, אבל הוא אינו מבטיח טנקים אמריקאים.
הוויכוח על הטנקים מביא את רוב האירופים עד תערובת של תדהמה והתפלצות. מדוע הגרמנים לא מרשים לארצות שרכשו מהם ליאופרדים להעביר אותם לאוקראינה על חשבונם? מדוע האמריקאים אינם מוכנים למסור טנקי אם־1 אייבראמס לאוקראינה, כדי להסיר את הטאבו הגרמני?
הזמן של אוקראינה אוזל
לוושינגטון יש הסבר. האייבראמסים, היא אומרת, הם טנקים יקרים מאוד להפעלה ומסובכים לאימון. אבל ארה"ב היתה יכולה למצוא פתרון, אילו רצתה. אז מדוע בעצם אינה רוצה? הנשיא ג'ו ביידן נשאל ביום ו' על פרשת הטנקים. הוא לא הגיב ספציפית, אבל הטעים כי "אוקראינה תקבל את כל הסיוע שלו היא זקוקה". בסוף השבוע שעבר הוא אישר עוד חבילת סיוע של 2.5 מיליארד דולר. צורכי אוקראינה עצומים, אבל גם הסכומים. שום ארץ מעולם לא קיבלה סיוע צבאי ישיר כה גדול.
אוסטין הטעים בשבוע שעבר עד כמה אצה לאוקראינה השעה. הרוסים עומדים על סף מתקפה כללית. מלחמה שהתחילה בפברואר (2022) יכולה לחזור ולהתלקח, או אפילו להתרחב, בפברואר (2023). ההנחה הכמעט כללית היא שזה הזמן בשביל אוקראינה לתקוף. ממילא, זה הזמן לצייד אותה בנשק התקפי.
סנאטור רפובליקאי בכיר, לינדזי גרהם, בעל ברית בולט של טראמפ, היה בקייב ביום ו' עם שלושה מעמיתיו. הוא צייץ משם, "לגרמנים: תשלחו טנקים לאוקראינה מפני שהם זקוקים להם. תבוסה של פוטין באוקראינה תשרת את האינטרס שלכם. לממשל ביידן: תשלחו טנקים אמריקאים, כדי שהאחרים יילכו בעקבותיכם".
הבולדוזר נמצא בתנועה, אבל בולדוזר כמו בולדוזר, הפניות בסיבובים הן קצת אטיות.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny.globes
ציוצים (באנגלית) ב- twitter.com/YoavKarny
כתבות
ני"ע
