נדחתה עתירת עיריית ראשל"צ נגד הקמת אתר מיחזור פסולת בשטחה; העירייה: "לא נפסיק את המאבק"

העתירה נגד הקמת מתקן מיחזור הפסולת בדרום־מערב ראשון לציון נדחתה, והמאבק צפוי להימשך עוד שנים רבות: השבוע החליטה השופטת העמיתה בבית המשפט המחוזי מרכז, זהבה בוסתן, לדחות את עתירת העירייה נגד בניית המתקן סמוך לעיר, ובכך למעשה נתנה אור ירוק להקמתו בפועל. בעירייה כבר מציינים כי המאבק יימשך. 

● דירה במבצע: היזמים מתחילים להפנים מציאות של ירידות מחירים בנדל"ן | בדיקת גלובס
● ברקע הפיטורים: גוגל דוחה את הכניסה ל־11 קומות משרדים חדשים בתל אביב | בלעדי

ההחלטה על הקמת מתקן מיחזור פסולת התקבלה כבר בשנת 2011, ומאז מנסה המדינה להוציא לפועל את התוכנית, באמצעות מכרז BOT (Build-Operate-Transfer). ב־2018, לאחר סחבת לא קצרה בהתנהלות המכרז עצמו, נבחרו החברות שיכון ובינוי ו־GES להקים את המכון, באמצעות חברה־בת בשם זירו וויסט. המכון אמור להשתקע על שטח של 90 דונם, ולכלול 40 אלף מ"ר בנויים, בשטח מכון השפד"ן שמדרום־מערב לעיר. על־פי התוכניות, הוא אמור לטפל ביותר מ־400 אלף טון פסולת עירונית בשנה.

275 התנגדויות ושני עררים

הבקשה להיתר שניתנה למכון גררה אחריה 275 התנגדויות, אשר נידונו בפני הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה מרכז, וזו אישרה את הבקשה בסופו של דבר. על ההחלטה הזו הוגשו שני עררים, ביניהם זה של עיריית ראשון לציון, ואלה נדחו על־ידי המועצה הארצית לתכנון ובנייה. העירייה לא ויתרה, והגישה עתירה לבית המשפט המחוזי במחוז מרכז.

ראש העיר הנוכחי, רז קינסטליך, אשר נבחר לראשות העיר ב־2018, מוביל מאז את המאבק בהחלטה להקמת המתקן, כשעיקר הטענות הן למפגעי ריח ולזיהום אוויר שייצור המתקן המתוכנן. בעבר אף הצהיר קינסטליך כי המתקן, המסוכן לדבריו, לא יקום ללא התחייבות לשמירה על התושבים. "אבן לא תזוז ללא תיאום מלא עם עיריית ראשון לציון והתחייבות לשלום התושבים ולבריאותם", הכריז בסרטון שצילם לטובת העניין.

לעותרות, העירייה והוועדה המקומית לתכנון ובנייה, היו שלוש טענות מרכזיות: לא ניתן להגדיר את תוכנית 805, שעליה מבוססת הבקשה להיתר, כתוכנית מפורטת שניתן להוציא מכוחה היתרים; מקום האתר לא נבחר במסגרת התסקיר הסביבתי, אלא נקבע מראש; האתר נעדר בסיס כלכלי, טכנולוגי ומינהלי לתפקודו וטומן בחובו סיכונים ומטרדים סביבתיים.

"מדינת ישראל רואה בהקמת המכון פרויקט דגל"

השופטת בוסתן התייחסה לכל אחת מהטענות וציינה כי העירייה עצמה הקימה בשנת 2016 (עוד טרם נכנס קינסטליך לתפקיד, כאמור) אתר לפסולת בניין במקום סמוך, וכי הבקשה להקמתו הוגשה על־פי אותו הליך סטטוטורי שבו התבקש ההיתר למתקן שבמוקד העתירה. "נוסף על כך, בכוונת העירייה להקים מתקן חדש משלה למיון פסולת, בטכנולוגיה דומה לזו שמבוקש בבקשה להיתר ובאותו מתחם", ציינה השופטת.

השופטת התייחסה גם לנושא חילופי השלטון בעיריית ראשון לציון, שהתרחשו במקביל לתהליך, ואמרה: "בצדק נטען על־ידי המשיבים לעתירה כי רשות ציבורית לא יכולה לשנות את עמדותיה המשפטיות בהתאם לאינטרסים שהיא מבקשת לקדם בנקודת זמן מסוימת. אמת - אם התגלתה טעות, רשאית הרשות לתקן את הטעות, גם אם פעלה לפיה במשך שנים, אלא שאינני סבורה כי השינוי בעמדת העותרות לגבי מעמדה של תוכנית 805 הגיע בעקבות 'הארה' פתאומית לגבי המצב הסטוטורי של התוכנית. סביר יותר כי השינוי בעמדה הגיע בעקבות אינטרסים משתנים של העירייה.

"תוכנית 805 מעצם מהותה עוסקת במתקנים הנדסיים גדולים ביותר, ולא בכדי משתרע שטח התוכנית על 5,200 דונם. בשטחה נבנים מתקנים הנדסיים גדולים, ובשנים האחרונות מדובר במתקנים בהיקף של 26,000 מ"ר, כך שהמפעל המיועד אינו כה חריג בשטח התוכנית ואינו חריג ביחס לסביבה הקרובה, שכוללת גם מתקן התפלה ותחנת כוח. על־פי הוראות התוכנית, קיימת אפשרות מפורשת להוציא היתר מכוחה".

"ריבוי הטענות תומך בכך שמדובר בטענת NIMBY", המשיכה השופטת. "לטענה זו יש לייחס גם את התייצבותו של ראש עיריית ראשון לציון לדיון, ולדבריו שתושבי ראשון לציון אינם רוצים מפעל מזהם ליד ביתם - שעה שעיריית ראשון לציון מקדמת מתקן זהה, גם אם קטן יותר. קבלת העתירה תגרום לפגיעה קשה באינטרסים של מדינת ישראל, שרואה בפרויקט פרויקט דגל, ותגרום לפגיעה קשה במכרז, בוועדת המכרזים ובמשרדי האוצר והגנת הסביבה".

בהתאם לכל אלה קבעה השופטת כי העתירה נדחית, וקבעה כי העירייה והוועדה המקומית ישלמו הוצאות משפט ושכר־טרחת עורכי דין למועצה הארצית ולוועדה המקומית, בסך של 30 אלף שקל, וסכום דומה ליזמית.

את המדינה ייצגה פרקליטות מחוז מרכז (אזרחי) באמצעות עורכות הדין אילת גופמן וגלי גפן.

מטעם עיריית ראשון לציון נמסר בעקבות ההחלטה: "לא נפסיק את המאבק בעקבות ההחלטה, ונמשיך להילחם נגד הקמת המתקן למען כלל תושבי ראשון לציון. אנו בוחנים ברגע זה הגשת ערר נוסף עד אשר הצדק ייצא לאור".