הסוס הטרויאני שמערער את אחדות המערב נגד רוסיה

ולדימיר פוטין יצא למלחמה בדיוק לפני 11 חודשים, כדי למנוע את התפשטות ברית נאט"ו מזרחה. זו היתה לפחות טענתו. אם בכלל, הוא הצליח רק לקרב את נאט"ו אל גבול רוסיה. כמה ממערכות הנשק המתקדמות ביותר של המערב מקיזות עכשיו את דמם של חייליו. היום (ד'), ארה"ב עומדת להסיר את האיסור על אספקת טנקים לאוקראינה, מה שיקל על גרמניה ללכת בעקבותיה.

● נקודת מפנה בקרבות? המערב מספק לראשונה טנקים לאוקראינה
● מחיר הסיוע לאוקראינה: תעשיית הנשק האמריקאית אינה מוכנה לעימות נגד סין | WSJ
● פרנויה שיצרה מציאות: החשש של פוטין מ"כיתור רוסיה" מתממש | יואב קרני, פרשנות

רק איש אחד הצליח לעכב את התפשטות נאט"ו מזרחה. האיש הזה אפילו אינו בעל ברית פורמלי של רוסיה. להיפך, ארצו נמצאת בנאט"ו זה 70 שנה. הצבא שלה הוא השני בגודלו בברית, לאחר זה של ארה"ב. אבל הוא הפך לסוס טרויאני.

האיש הוא כמובן רג'פ טאייפ ארדואן, נשיא טורקיה. בעזרתו הנדיבה של הימין הקיצוני בשוודיה, ארדואן הקפיא השבוע את תהליך הצטרפותן של שוודיה ושל פינלנד אל הברית הצפון אטלנטית. ארדואן מתקרב להיות הנכס האסטרטגי החשוב ביותר של פוטין. אף כי הוא מתנגד לעצם הפלישה לאוקראינה, הוא מסרב להצטרף אל משטר הסנקציות נגד רוסיה, והוא הפך לשותף סחר חיוני שלה. הוא מנהל פלירט גלוי ולבבי עם פוטין.

האינטרסים והאובססיות

מה זה היה לארדואן? זו שאלה שישראלים אינם צריכים להציג. האיש הזה פיתח לדרגת אמנות את שבירת הכלים ואת הפרכת הציפיות. לפני עשר שנים הוא הפך את ישראל לאויבת כמעט מלאה, הקפיא את היחסים הדיפלומטיים איתה, אירח את הזרועות הצבאיות של חמאס ושל הג'יהאד האסלאמי, כפר בעצם הלגיטימיות של קיומה, והיטה נגדה עוד יותר את דעת הקהל הטורקית הלא-אוהדת ממילא. לבסוף הוא החליט שיישור ההדורים משרת את האינטרסים שלו, הזמין אליו את יצחק הרצוג, וחזר והחליף שגרירים.

 ״זמן לקפוץ למאה הטורקית״, אומרת הכותרת בעיתון הגדול ''סבאה''

האינטרסים שלו? בראש ובראשונה להישאר בחיים הפוליטיים. בחירות ממשמשות ובאות בטורקיה, חייבות להיערך לא יאוחר מיוני, ובפעם הראשונה זה 20 שנה נשקף לאופוזיציה סיכוי לא מבוטל להדיח אותו.

השיור הפוליטי אינו הסיבה היחידה להתנהגותו. הוא איש המודרך על ידי אובססיות ופתולוגיות. אחת מהן קשורה בלוח השנה. 2023 היא השנה המאה לכינון הרפובליקה החילונית של אתאטורק, ו-2024 היא השנה המאה להדחת הח'ליף העות'מני האחרון.

אלה היו טראומות מכוננות לא רק בשביל מוסלמים בטורקיה, אלא בשביל האיסלאם כולו. הן הניבו תסיסה רחבת ממדים. את עלייתם של האחים המוסלמים אפשר לייחס במידה רבה למאורעות ההם. הם מילאו תפקיד בנפילת האימפריה הבריטית בהודו. אתאטורק קנה מקום של בוז ושל שנאה בקרב איסלאמיסטים.

בטורקיה אמנם אסור לנאץ את זכרו של האב המייסד. דיוקנו הוא רהיט חובה בכל משרד ממשלתי, והנשיא עצמו צריך להעלות לו מס שפתיים. אבל מה ארדואן חושב על אתאטורק אין קושי לנחש. היעד החשוב ביותר של שלטונו הממושך הוא רה-איסלאמיזציה של טורקיה. מי יודע איך הוא מתכוון לציין את 2024, אם יחזור וייבחר לנשיא. אולי הוא יוריד רשמית את אתאטורק מן הקיר.

שרפו לו בדיוק בזמן

שריפת עותק של הקוראן בחזית בית השגרירות של טורקיה בשטוקהולם בשבוע שעבר התיישבה להפליא עם לוח הזמנים של ארדואן. השורף היה מנהיג של פלג אולטרה-ימני, השונא לא רק מוסלמים אלא גם דמוקרטים וליברלים. אחדות המערב נגד רוסיה היא לצנינים בעיניו.

לדמוקרטיות ליברליות אין הסמכות לאסור שריפה של ספרים. הן רק יכולות לגנות, ושוודיה אמנם גינתה בתוקף. גם האיחוד האירופי ונאט"ו גינו. אבל זה לא הספיק לארדואן ולתומכיו. בטורקיה אנשים הולכים לכלא על דיבור חופשי מדי. בית משפט בטורקיה גזר זה לא כבר מאסר על מנהיג אופוזיציה בולט, ראש העיר של איסטנבול, מפני ש״עלב״ במפלגתו של הנשיא. הוא יוכל להתמודד על הנשיאות בבחירות הקרובות.

ארדואן מצפה, או מעמיד פנים שהוא מצפה, שדמוקרטיות מערביות יעניקו אותו טיפול לאנשים שהוא אינו חפץ ביקרם. האם הוא מבין שזה לא יתכן בארצות המצייתות לשלטון החוק? סביר להניח, לפחות באופן שטחי; אבל הוא אינו מסוגל להתמודד קונצפטואלית עם רעיונות מופשטים של חירות אישית.

שריפת הקוראן עוררה גל מחאות בטורקיה, כולל הפגנות המונים וקריאות להענשה קולקטיבית של שוודיה. רשימות של חברות שוודיות מופצות על הרשת, ומוסלמים בכל העולם נקראים להחרימן. זו שיטה מנוסה, וארצות אחרות הוחרמו באותו אופן בגין מעשים של יחידים, כמו צרפת ובלגיה.

ארה"ב קיוותה לפייס אותו

העונש החמור ביותר מבית ארדואן הוא עיכוב לזמן בלתי ידוע של הצטרפות שוודיה לנאט״ו. בברית יש 30 חברות, וכל החלטותיה מצריכות הסכמה פה אחד. וטו טורקי מספיק כדי לגנוז את תכנית ההרחבה. אגב, גם וטו של לוקסמבורג מספיק, או של מונטנגרו.

טורקיה חותה את הגחלים בשביל פוטין. לשוודיה ולפינלנד יש כוח צבאי מרשים, ציוד מעולה, דרגת אימון גבוהה. לפינלנד יש גם 200 טנקי ליאופרד מתוצרת גרמניה, שהיא תשמח להעביר לאוקראינה. אבל היא לא תעביר אותם, אם היא תישאר מחוץ לנאט"ו.

ארה"ב קיוותה לפייס את ארדואן באמצעות זירוזה של עסקת נשק גדולה: מכירת 40 מטוסי F-16 וציוד לשיפוץ 79 מטוסים מתיישנים. זו עסקה משתלמת מאוד לא רק לטורקיה אלא גם לארה"ב. שווייה 20 מיליארד דולר. היא התעכבה עד כה בגלל עסקת נשק מפולפלת של ארדואן עם רוסיה, שכללה טילי קרקע-אוויר S-400. ארה"ב התנגדה בתוקף מפני שהעסקה אינה מתיישבת עם הצורך בסטנדרטיזציה של מערכות נשק בנאט"ו.

מה בעצם עושה טורקיה בנאט"ו? האם היא באמת מתעניינת בהגנתו הקולקטיבית של המערב? היא הצטרפה ב-1952, כאשר ריחף עליה האיום של פלישה סובייטית. היא משתתפת במסגרת הצבאית של הברית. אבל קשה למצוא אצל ארדואן תחושה של שותפות גורל עם הארצות הדמוקרטיות. הוא חושב שנאט"ו צריכה לעזור לטורקיה במאבקה נגד ארגונים כורדיים, בייחוד בסוריה, שהיא חושבת לטרוריסטים. היא מתעניינת קצת פחות, אולי הרבה פחות, בשלומן של דמוקרטיות מזרח אירופיות הנמצאות על הכוונת הרוסית, אף כי היא מתנגדת פורמלית לפלישת רוסיה, וסיפקה רחפנים לאוקראינים.

הוצאת טורקיה מנאט"ו אינה עולה על הדעת. היא תהיה כרוכה בהחלשה דרמטית של הברית, היא תעניק פרס מיוחד במינו לפוטין, והיא תחזק את האלמנטים האנטי מערביים בטורקיה ובעולם המוסלמי. אבל מה לעשות בבעל ברית להלכה, שאינו בעל ברית למעשה?

התשובה הדיסקרטית היא לקוות שארדואן יפסיד בבחירות, לאחר 20 שנה של שלטון ללא הפסקה. הסקרים מראים שלאופוזיציה יש יתרון קטן, על רקע של משבר כלכלי עמוק ושל אינפלציה דוהרת. אבל במקרה של ארדואן מוטב שלא לסמוך על סקרים או על ציפיות. הוא גמר אומר להישאר בשלטון, ומוטב להניח שיש מעט מאוד דברים שהוא יימנע מלעשות כדי להאריך את נוכחותו בארמון הנשיאות הענקי שהוא בנה ליד אנקרה.

רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) ב-טוויטר