לא רק הכדור הפורח התפוצץ: המשבר ביחסי ארה"ב-סין מגיע אל שיא חדש

זה היה חיזיון כמעט סוריאליסטי. במשך ארבעה ימים, עיניה של אמריקה היו נעוצות בכדור פורח, "בגודל של חמישה אוטובוסים", שנע לאיטו לרוחב היבשת, מצפון מערב לדרום מזרח.

● הכלכלן זוכה הנובל מסביר למה התריע על הרפורמה המשפטית בפני מקרון 
● "אסון": אבו דאבי והחבר'ה ממומבאי לא הצילו את הבוס החדש של נמל חיפה | פרשנות

הוא העמיד את הכוחות המזוינים של ארה"ב בכוננות, הניב הזהרות חוזרות מפי הנשיא, והעניק לפוליטיקאים מן האופוזיציה את ההזדמנות להאשים את הממשל בהזנחת הביטחון הלאומי.

ביום השלישי של פריחת הכדור, מזכיר המדינה ביטל נסיעה רבת חשיבות לסין. ביום הרביעי הכדור הגיע אל חוף האוקיינוס האטלנטי. סמוך לקו החוף של מדינת דרום קרוליינה, מטוס F22 של הצי האמריקאי תקע בו טיל. "הוא התפקע בן שנייה", אמר עד ראייה.

הכדור הפורח היה סיני. את זה אישרה סין עצמה. היא אמרה שהוא סטה ממסלולו, ואין מה להתרגש, מפני שהוא בסך הכול אסף נתונים על מזג האוויר. זה בהחלט ייתכן, אבל מדוע הוא התעניין במזג האוויר מעל אחד הבסיסים הגרעיניים החשובים ביותר של ארה"ב, במדינת מונטנה?

הכדור הזה הוא כמובן מטאפורה ליחסים המידרדרים והולכים בין שתי המעצמות הכלכליות המובילות של העולם. הן מנהלות זה שנים אחדות מלחמת־סחר, שהחריפה מאוד בחודשים האחרונים. הן מתבוננות זו בזו דרך כוונות של צוללות ושל נושאות מטוסים במימי ים סין הדרומי.

ביום השני של הכדור הפורח, מנהל הסי.איי.אי גילה כי "הביון האמריקאי יודע" ששליט סין, שי ג'ינפינג, הורה לצבאו להתכונן למלחמה נגד טייוואן לא יאוחר מ־2027. זו אינה הפעם הראשונה שבכירים אמריקאיים, או טייוואניים, מדברים על לוח זמנים ונוקבים בתאריכים, אבל זו הפעם הראשונה שהתאריך מיוחס במפורש לממצאי ביון.

מזכיר המדינה של ארה"ב, טוני בלינקן, עמד לצאת לבייג'ינג ביום שישי, בניסיון להפיג משהו מן המתח; אולי כדאי לנקוט מה שקוראים בעגה הדיפלומטית ״צעדים בוני־אמון״. עצם נוכחותו שם עמדה לצקת קורטוב של אמון. אבל הכדור הפורח בשמי אמריקה ערב הביקור היה קצת יותר מדיי.

מורט את עצבי אמריקה

הסינים הביכו את ממשל ביידן. יש להם שגרירות גדולה מספיק בוושינגטון, למען האמת שגרירות ענקית, כדי שהם יהיו מסוגלים לעקוב אחר הפוליטיקה האמריקאית ולדעת שהרפובליקאים ינצלו את הפרשה עד תום כדי לצבור נקודות.

הם אכן ניצלו. עוד לפני שהכדור הופל בכירים רפובליקאים ירו בליסטראות רטוריות. למשל, מושל טקסס, המדינה השנייה בגודלה בארה"ב, כרך את אי הפלת הכדור בהזנחת בטחונו של גבול ארה"ב עם מקסיקו, שטקסס מתחלקת בחלק ניכר שלו. הגבול הזה נפרץ בשנתיים האחרונות, ויותר ממיליון מהגרים לא חוקיים הסתננו דרכו.

ביידן גילה בסופ"ש שהוא הורה להפיל את הכדור במהירות האפשרית. הגנרלים המליצו לחכות עד שהכדור יגיע אל האוקיינוס והפלתו לא תסכן איש על הקרקע. זה היה חשש סביר, מפני שבהתפוצצותו, הכדור התפזר על פני 10 ק"מ ויותר. שבריו היו יכולים בהחלט לפגוע בבני אדם או ברכוש.

אף על פי כן, עצם החיזיון של כדור פורח מרחף לפי תומו בגובה של 20,000 מ' מעל פני הקרקע, מהתל באמריקה ומורט את עצביה, לא הוסיף כבוד לביידן. הוא ירדוף אותו רבות, בוודאי אם יחליט לחזור ולהתמודד על הנשיאות בעוד פחות משנתיים.

כל זה מתרחש על רקע איבה גוברת לסין בארה"ב וחשדות כלפי מניעיה וכוונותיה. צריך להגיד שאיבה וחשדות מאפיינים גם את גישת הסינים כלפי ארה"ב, חוץ מזה שארה"ב עשתה באחרונה מאמץ כלשהו לשפר את האווירה, בשעה שסין מושכת בכתפיה.

סין תשלח חשבון

תחקיר ב'וול סטריט ג'רנל' גילה בסופ"ש שסין מספקת מרכיבים טכנולוגיים מתוצרת ארה"ב לתעשייה הצבאית הרוסית, בהפרת משטר הסנקציות האמריקאי־מערבי נגד רוסיה. העיתון בדק 84 אלף משלוחים, שעברו דרך משרדי המכס הרוסי. הוא מצא כי חברות סיניות ניצלו את קשריהן בארה"ב, כדי להעביר לרוסים מרכיבים, היכולים לשמש בין השאר לתחזוקת מטוסי סוחוי־35.

רוסיה אינה מסוגלת למלא את צורכי צבאה, בעיקר מחמת האמברגו המערבי על שבבים. היא נעזרת בשורה של ארצות לעקוף את האמברגו. טורקיה היא אחת מהן, עכשיו מתברר היקף תפקידה של סין. שגרירות סין בוושינגטון מכחישה בכעס, אבל הכעס בשנים האחרונות הוא מאפיין רגיל של הדיפלומטיה הסינית. אלה המבקרים את סין או מסתייגים ממעשיה נתקלים בכעס, בבוז, אפילו בהתנכלות פיזית.

התנהגותה של סין בפרשת הכדור הפורח המחישה את מצב רוחה. היא החמיצה את ההזדמנות להתנצל, ולהפגין בזה דרגה כלשהי של גמישות. לא זו בלבד שהיא מתיייחסת בביטול לדאגותיה של ארה"ב, אלא שהיא אפילו מאיימת לנקוט אמצעי עונשין נגד ארה"ב בגין הפלת הכדור. זה מזכיר במקצת פרקטיקה סינית רבת שנים, שכנראה עברה מן העולם - לשלוח חשבון על הקליעים למשפחותיהם של אסירים שהוצאו להורג בירייה.

סין גם הגיבה במשיכת כתפיים על ביטול ביקורו של בלינקן. היא כמעט הכחישה שביקור כזה אפילו היה מתוכנן. "לא הודענו עליו", אמרה בייג'ינג. זה מתרחש רק שלושה שבועות לאחר ש'גלובל טיימס', שופרה הבינלאומי של המפלגה הקומוניסטית הסינית, כתב כי "הגיעה השעה שארה"ב תפעל פעולה ממשית לתקן את הנזק ליחסים הדו־צדדיים". העיתון ציטט מומחה לענייני ארה"ב באקדמיה הסינית למדעים: "רבים באליטה האמריקאית מאמינים כי יחסי ארה"ב־סין יתוקנו אם סין תתפשר או תשתנה. זה בהחלט לא ריאלי וסותר את יחסי ארה"ב־סין".

קשה לדעת איך להגיב על חיווי כזה. אבל נראה בעליל שהוא משקף את הלוך הרוח הסיני: פשרות ושינויים מתאימים למישהו אחר, לא לנו.

"האיום החביב ביותר"

הכדור הפורח הזכיר לאמריקאים משהו שהיה עליהם לדעת זה כבר: סין עוקבת אחריהם מקרוב, בתוך גבולות ארה"ב, דרך מכשירי הטלפון שלהם, דרך מחשביהם, באמצעות ישומוניהם. בארה"ב מתרבים הספרים והניירות האקדמיים המוקדשים לסכנה הסינית.

קובץ חדש בהוצאת אוניברסיטת הרוורד נקרא 'השאלות על סין', ומכיל לא פחות מ־46 שאלות, מהן פשוטות מאוד, כמו "האם סין מסכנת את בטחונה הלאומי של ארה״ב?"; מהן קנטרניות, כמו "מדוע סין היא האיום החביב ביותר על ארה״ב?"; מהן מאיימות, "האם הצלחתה הכלכלית של סין מוכיחה את עליונות הרודנות על הדמוקרטיה?".

הרשימה ארוכה, ועדיין חלקית. אמריקה עלתה לגדולה מפני שהעולם החיצון הבין אותה בקלות. נראה בעליל שסין עולה לגדולה אף כי העולם החיצון מבין אותה בקושי רב.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny.globes
ציוצים (באנגלית) ב- twitter.com/YoavKarny