בנק ישראל מודאג: במקרה של מפולת בבורסה, יציבות המוסדיים עלולה להיפגע

גופי החיסכון ארוך-הטווח בישראל כל כך חוששים מתשואות גרועות, עד שהם מעדיפים להידמות זה לזה כדי להישאר צמודים לממוצע המערכתי, גם במחיר של תשואות חלשות ממה שהם יכולים להשיג. כך עולה ממחקר משותף של בנק ישראל ורשות ניירות ערך, שצורף לדוח היציבות הפיננסית של הבנק למחצית השנייה של 2022.

● בלי ספינים ובלי פוליטיקה: מה המצב האמיתי של השוק הישראלי? 
● הקרנות הכספיות הן עדיין להיט, אך מי שהקפיצו את דמי הניהול נענשו 
● משאירות פירורים לשאר: מניות הבנקים כבשו את המסחר בבורסת ת"א 

על פי ממצאיו, שיעור הנכסים הפיננסיים בבורסה בתל אביב שבהם מושקעים רוב הגופים המוסדיים, מתוך כלל הנכסים האפשריים, הוא כ-25%-33%, בהתאם לענף החיסכון.

המשמעות היא שבממוצע רוב החזקותיה של חברה מנהלת בתחום הפנסיה בארץ מרוכזות בכ-240 ני"ע מתוך כ-1,000 אפשריים; ובתחום הגמל, רוב החזקותיה של חברה מנהלת מרוכזות בכ-400 ני"ע בת"א מתוך כ-1,200 ניירות ערך אפשריים.

לכך קדמה עלייה מתמשכת במגמת הריכוזיות בנכסים מאז שנת 2014.

חמור מכך, מדד הדמיון בין הנכסים עצמם שבהם משקיעים המוסדיים בארץ עומד על כ-60% בתיקי הפנסיה, על כ-55% בקופות הגמל ומעל 70% בתחום הביטוח.

הנתונים הללו חריגים מאוד ביחס למתרחש בעולם.

בבנק ישראל וברשות ני"ע מצטטים מחקר מ-2018, המראה כי רמת הדמיון בתיקי האג"ח והמניות של חברות ביטוח בבריטניה נעה בין 1% ל-7%, ומחקר אחר, מ-2020, מוצא רמת דמיון של 12% בקרב חברות הביטוח בארה"ב.

כלומר - שיעור נמוך דרמטית ביחס לרמת הדמיון בין השקעות המוסדיים המקומיים בכלל, ובשוק ההון הישראלי בפרט.

גם היציאה לחו"ל לא שינתה את המגמה

העובדה שהנכסים הפיננסיים המקומיים שבידי המשקיעים המוסדיים דומים למדי, חושפת את התעשייה כולה ואת החוסכים לסכנה, מאחר שפגיעה בשוויים של נכסים ספציפיים עלולה להתגלגל לזעזוע כלל-מערכתי, שישפיע על הכלכלה הישראלית כולה. כלומר, החשש הוא שבמקרה של חוסר יציבות פיננסית, גופים עם החזקות דומות יפעלו בצורה דומה, מה שעלול להעמיק משבר פוטנציאלי.

ייתכן שהסיבה לדמיון היא מגוון קטן של השקעות אפשריות בשוק המקומי. אולם בפועל, המשקיעים המוסדיים מתרחבים במהירות לשווקים בחו"ל, ועל פי ההערכות, 70% לערך מההשקעות החדשות של הגופים המוסדיים נעשות בשווקים הפיננסיים בחו"ל, וכ-50% מכלל ההשקעות שלהם נמצאות כיום מעבר לים.

למרות זאת, על פי המחקר גם נכסי חו"ל של המשקיעים המוסדיים לא בהכרח מגוונים יותר; במחקר טוענים, כי "על אף התנודתיות ברמת הדמיון, נראה כי עם היציאה ההדרגתית בעשור האחרון של הגופים המוסדיים להשקעות בחו"ל, רמת הדמיון דווקא עולה. עם זאת, היא עדיין נמוכה משמעותית מזו שנמדדה בתיק הנכסים המקומיים".

"רוצות להידמות ככל הניתן לחברות האחרות"

הרגולטורים אומרים שהמשמעות היא ש"גם בשוק הגלובלי שבו מספר הנכסים הסחירים גדול לאין ערוך מזה המקומי, ובתקופה שבה יותר ויותר מחסכונות הציבור מופנים לרכישת נכסים של חברות בחו"ל, האופן שבו נחלק התיק הולך ונעשה דומה יותר ויותר".

מה הסיבה לכך? לתפיסת מחברי המחקר מדובר ב"התנהגות עדרית". "יש לחברה מנהלת תמריץ להידמות ככל הניתן לחברה מנהלת אחרת, או לאיזושהי נקודת מידוד ענפית, על מנת שהחברה לא תבלוט בביצועיה לרעה - גם במחיר שהיא לא תבלוט בביצועיה לטובה - ובכך תסתכן באיבוד לקוחות". כלומר, באופן פרדוקסלי, דווקא גישה שמרנית שלא מעוניינת בנטילת סיכונים ברמת החברה המסוימת, מגבירה את הסיכון המערכתי של כלל הכלכלה הישראלית.

בבנק ישראל וברשות ני"ע מסכמים ואומרים, כי "יש לעודד את המשך הגיוון הגיאוגרפי והמגזרי של תיק הנכסים, תוך בחינה של מערך קבלת החלטות ההשקעה בנכסים בארץ ובחו"ל, והשפעתה של האסדרה הקיימת".

כלומר, הם לא מציעים פתרון ספציפי, אלא מסתפקים בלהציף בעיה חשובה שיש לחשוב על דרכים לפתור אותה, לפני שנסבול מכך במשבר פיננסי שיגרור מטה בבת אחת כמה משקיעים מוסדיים שונים.