הפשרה שלי: עיגון זכויות אדם יחד עם שינויים במשטר החוקתי

הכותבת היא מרצה בכירה בפקולטה למשפטים בקריה האקדמית אונו

המשבר החוקתי הגיע לצומת דרכים. דרך אחת מובילה להתנגשות ישירה בין הרשויות. אם השינויים המוצעים יעברו, סביר שבית המשפט העליון יפסול אותם, באופן מלא או חלקי. המחיר של הפסילה, הן עבור בית המשפט והן עבור הציבור כולו, יהיה כבד מנשוא. הדרך השנייה היא השגת הסכמות רחבות, שלא באמצעות כיפוף ידיים, בשאלות היסוד של המשפט החוקתי.

הדרך השנייה עדיפה בכל ממד, אולם תנאי יסוד להסדרה כזו הוא הכרה בכך שכוחו של הרוב הפוליטי מוגבל, ושהוא אינו יכול לפגוע בצורה בלתי ראויה בזכויות אדם. 

● לחזק את הכנסת ואז להגיע לפשרה במערכת המשפט | פרופ' איתי בר סימן טוב, דעה
● רפורמה משפטית, טובה ככל שתהיה, לא שווה קרע בעם | צורי דבוש, דעה
● הפשרה תגיע כשיוזמי הרפורמה יפנימו את מחירה הכבד | ד"ר נחמן שי, דעה

שילוב של ההצעות שנמצאות על הפרק, בגרסאותיהן השונות, אינו משקף הכרה כזו. ההצעות כוללות דרישה של רוב גבוה מאוד בהרכב מורחב של שופטים כדי לפסול חוק, חקיקת פסקת התגברות ברוב של 61 חברי כנסת וקביעה שאין ביקורת שיפוטית על חוק יסוד, וזאת ללא דרישה מיוחדת לגבי ההליך לחקיקת חוקי יסוד.

שילוב ההצעות מאיין, הלכה למעשה, את היכולת להגביל את כוחו של הרוב הפוליטי. הסיכוי שבית המשפט יפסוק במקרה כלשהו לבטל חקיקה נמוך מאוד. גם במקרה הלא סביר שרוב דרוש לפסילה יושג, ניתן יהיה להתגבר על ההחלטה ברוב רגיל של חברי כנסת. במקרים שבהם הכנסת תחשוש מפני התממשות תסריט של פסילה, ניתן יהיה "לחסן" מראש כל חוק באמצעות הכתרתו בכותרת "חוק יסוד". 

הסדר חד-צדדי

ההסדר הנדון כעת, אם כן, הוא חד-צדדי בצורה קיצונית. הוא מגביל את בית המשפט, אך לא מציע, מנגד, כל הגנה על זכויות הפרט של האזרח במקרה שהרוב בכנסת יחליט לפגוע בהן.

ההגנה על זכויות חשובה בישראל במיוחד. בישראל יש מיעוט קבוע, הציבור הערבי, שזכויותיו פגיעות, ושקיימות מפלגות שלא מוכנות עקרונית לשבת עם נציגיו בקואליציה, וממילא יכולתו להשפיע מוגבלת.

את הסדרת הליך הביקורת השיפוטית יש לבצע, אם כן, במקביל לעיגון ההגנה על זכויות הפרט. לאחר שיעוגנו זכויות היסוד, לרבות הגנה מוחלטת על זכויות ליבה מסוימות, ניתן יהיה לדון בהסדרים בנוגע לרוב הדרוש לפסילת חוקים או לרוב הדרוש לפסקת התגברות.

ניתן לקבוע כי פסילת חקיקה תידון בהרכב מורחב, ואף שהרוב הנדרש לפסילת חקיקה יכול להיות רוב מיוחס, אך הרוב הנדרש על-פי ההצעות הקיימות (12-15) אינו סביר. ניתן לדון על פסקת התגברות ברוב גבוה, אך יש לוודא, למשל, כי זכויות יסוד, כמו הזכות לבחור ולהיבחר, ובפרט של חברי קבוצות מיעוט, אינה חשופה להתגברות.

הסכמה רחבה

באופן דומה, לא ראוי להגביל את יכולתו של בית המשפט העליון לפסול חוקי יסוד כל עוד חוקי יסוד מתקבלים בהליך החקיקה רגיל. כיום, אין מה שמונע מהכנסת להסדיר נושאים ה"שייכים", מבחינת מהותם, לחקיקה רגילה, על-ידי חוקי יסוד.

אם הטענה היא שסמכותו של בית המשפט לפסול חוקי יסוד מוגבלת כי מדובר בנורמות חוקתיות, הליך הקבלה של נורמות אלה צריך לשקף את המעמד העליון של הנורמות האלה. כלומר, קבלת חוקי יסוד צריכה להעשות בהליך שונה מהותית מההליך הפוליטי הרגיל, ברוב גדול ובהסכמה רחבה. חוקי יסוד יוכלו אז להוות בסיס לחוקה שיכולה להבטיח את קיומה של דמוקרטיה בישראל גם לדורות הבאים.