המתח מול גפני זה הפרומו: נגיד בנק ישראל במלכוד שסודק לא רק את התדמית שלו

ב־24 בדצמבר יסיים פרופ' אמיר ירון 5 שנות כהונה כנגיד בנק ישראל. אלא שהחוק השאיר אופציה להארכת כהונתו ב־5 שנים נוספות, "לפי המלצת הממשלה". ועכשיו, תקלטו את המלכוד אליו נקלענו, בתקופה כל כך רגישה וטעונה כלכלית ופוליטית. אם ירצה להמשיך לקדנציה שנייה, ירון יהיה חייב פה ושם ליישר קו עם הממשלה, זו שצריכה לאשר אותו. כל תחזית, משפט ואפילו החלטת ריבית, יהיו בקונטקסט של "ההוא שרוצה להישאר". מנגד, אם יבהיר או ירמוז שהוא לא מעוניין בתפקיד, מרצון או שלא, כל תחזית, משפט ואפילו החלטת ריבית יהיו בקונטקסט של "ההוא עם הרגל וחצי בחוץ". במקביל, כל כלכלן שייכנס ללשכת ראש הממשלה יצטרף לרשימה המסקרנת באשר לזהות הנגיד הבא. כך או אחרת, מחכה לנו כמעט שנה עם נגיד צולע ומסורס למדי, גם אם זה בעיקר תחושה (ומה זו כלכלה וציפיות כלכליות אם לא תחושה).

● השקל נחלש, אך פרמיית הסיכון יחסית נמוכה: מה קרה השבוע למשק הישראלי
● הטייקון ההודי והקשר הישראלי: הסיפור הלא ייאמן על קריסת הענק של גאוטם אדאני  | פרשנות

כך, בזמן שהעיניים נשואות לאוקטובר 2023, אז תסיים נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות את כהונתה, כדאי לתת את הדעת גם לדצמבר 2023, לסיום קדנציה במוסד היוקרתי ממול. אולי זה גם מסביר את הסדקים במעמד הנגיד בשבועות האחרונים. עם בחירתו ליו"ר ועדת הכספים, הודיע משה גפני כי הדיון הראשון יעסוק בהחלטות הנגיד בנוגע לריבית. השבוע גפני העלה הילוך, כשתקף את התבטאות הנגיד בנוגע לרפורמה המשפטית ("למה אתה צריך להביע עמדה בעניין הזה?"). בתגובה, הנגיד הזהיר כי "מחקרים רבים הראו שמוסדות חזקים ועצמאיים הם מרכיב חיוני לקיומה של כלכלה מפותחת ומשגשגת, וחברות דירוג האשראי בוחנות גם תחומים אלה". כולם הניחו שהוא מדבר על מעמד בית המשפט והכנסת, אבל ייתכן שהוא חשב על מוסד אחר.

מאזן אימה שכבר נכוו ממנו בעבר

בכל מקרה, מאזן האימה הבעייתי בין נגיד לממשלה שבוחרת אותו אינו חדש. במרץ 2018 פרסם בנק ישראל דוח חריף נגד תוכנית מחיר למשתכן, בבת עינו וליבו של שר האוצר דאז משה כחלון, שמיהר מצידו לתקוף את מקצועיות הבנק, "שמטעה ומתבסס על נתונים שגויים". יום לאחר מכן, "גורמים באוצר" מסרו לתקשורת שהחלו לחפש מחליף לנגידה, פרופ' קרנית פלוג. שבועות לאחר מכן הודיעה הנגידה שברצונה לסיים את תפקידה, בתום קדנציה אחת, בעיקר כדי לחסוך מעצמה בושות.

 קרנית פלוג בכנס אלי הורוביץ לכלכלה וחברה 2021 / צילום: המכון הישראלי לדמוקרטיה

לפחות ירון לא צריך לחשוש מפיטורים

אבל אולי צריך להתנחם בכך ששוט הפיטורים כבר אינו חלק מכללי המשחק. בפברואר 2003, מיד לאחר שנבחר לקדנציה שנייה כראש ממשלה, דאג אריאל שרון להדליף לתקשורת שהוא שוקל לפטר את נגיד בנק ישראל דאז, דוד קליין, אחרי שנתיים בלבד בתפקיד. קליין הכעיס את שרון, כשביקר את מדיניות הממשלה ערב הבחירות, בדגש על כוונתה להפחית מיסים ודרישתה להוריד את גובה הריבית. ראש הממשלה פנה ליועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, וביקש ממנו לבדוק כיצד ניתן לפטר את קליין. במקביל, הוא נפגש עם מועמדים פוטנציאלים - פרופ' יעקב נאמן (שר אוצר לשעבר) ופרופ' יעקב פרנקל (נגיד לשעבר, שהשלים 10 שנות כהונה בשנת 2000).

ממשרד ראש הממשלה יצאה באותם ימים הודעה חריגה, בעקבות הפרסומים, לפיה "הנגיד פוגע במשק ובמעמדו הבינלאומי והניסיון של ראש הממשלה עם הנגיד קשה מאוד, בלשון המעטה, לאחר שהוא הכשיל שורה של מהלכים שהממשלה ביקשה לקדם". צחוק הגורל, שהפיטורים לא יצאו לפועל, בין השאר בשל החשש מהורדת דירוג האשראי של ישראל לו יפוטר פה נגיד. קליין אמנם נשאר לכהן עד ינואר 2005, אבל הוא נותר בעיני רבים חיוור ונטול כוח - מה שאולי לא מעט אנשים רוצים לראות גם בנגיד הנוכחי.

מאז, אגב, גם חוק בנק ישראל תוקן. בשנת 2010 ירד הסעיף הישן שאיפשר לפטר נגיד "אם קיימים חילוקי דעות בין הממשלה לבינו בשאלות עקרוניות של מדיניות, המונעות, לדעת הממשלה, שיתוף פעולה יעיל". הסיבה היחידה שנותרה להדחה, היא "אם הנגיד עשה מעשה שאינו הולם את מעמדו". על הכפתור הזה אף ממשלה לא מעזה ללחוץ. בנתיים.

כוכבי השבוע

מצוין: המכרז שנותן לבית שאן סיבות לאופטימיות

רעידות האדמה האיומות בטורקיה ובסוריה החזירו השבוע לכותרות את בית שאן, שלא בטובתה. העיר שהוקמה על קו השבר הסורי אפריקאי נמצאת במוקד הסכנה, אבל היא רחוקה וזולה מכדי לעניין את הפוליטיקאים או את יזמי הנדל"ן בימים כתיקונם.

ובכל זאת בשורה מעודדת, שמוכיחה שיש לא מעט אנשים שמאמינים גם בפריפריה הרחוקה: השבוע, כמובן בלי קשר לאדמה שרעדה הרחק משם, נסגר בהצלחה מכרז למכירת קרקע של המדינה בבית שאן - להקמת 4,882 מ"ר מסחריים בלב השכונה החדשה בדרום מערב העיר. כמות חריגה של 18 הצעות היו במכרז. מחיר המינימום עמד על 824 אלף שקל בלבד (לצד הוצאות פיתוח בסך 4.4 מיליון שקל), אבל היזם הזוכה, חברת נופר יואב, הציע תמורת הקרקע 13.6 מיליון שקל - יותר מפי 2.5 מהשומה של המדינה ופער דומה גם מממוצע ההצעות האחרות במכרז. שיהיה לו ולבית שאן בהצלחה.

בלתי מספיק: כמה פעמים בשנה אפשר לשנות תעריפי תחב"צ

נתחיל מהמובן מאליו: שינוי הרגלים לוקח זמן. זה טבע האדם, ודאי אחרי שנים ארוכות של התמכרות לדרך שונה. ולכן, בלי שום קשר לדעתכם על הרפורמה בתחבורה ציבורית שהציגה השבוע שרת התחבורה מירי רגב, צריך להתרעם על כך שהיא הזדרזה להחליף רפורמה ענקית וטרייה כל כך בתחבורה ציבורית - שהושקה ונכנסה לתוקף לפני חצי שנה בלבד. למה לטרוח לקרוא וללמוד כעת את הפרטים, לברר את הכדאיות של מסלול כזה או אחר, אם יש סיכוי לא רע שממילא עוד מעט גם כל זה ילך לפח, בשביל רפורמה מסובכת אחרת. וטובה יותר, כמובן.

הבעיה היא לא בהכרח הפרטים, אלא העיקרון. העובדה הכל כך טריוואלית שמי שמשגע את הציבור במטריצות חדשות של תעריפים והנחות בתחב"צ, פר יום ופר חודש, ביישוב כזה מול ישוב אחר, לא באמת יתפלא שעוד רפורמה נכשלה, והציבור ממשיך לנסוע ברכב פרטי מפקק לפקק.