להתראות סטארט־אפ ניישן? ישראל מסתכנת באיבוד השליטה על התדמית שלה בעולם

"יש מעט תקדימים בהיסטוריה של ישראל להתפתחויות כאלה", כתבו בשבוע שעבר האנליסטים של ג'יי.פי מורגן על המהפכה המשפטית של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר המשפטים יריב לוין. החיפוש אחר מקרה דומה שלח אותם למזרח אירופה. "היינו מדגישים את הרפורמות המשפטיות שהתרחשו בפולין אחרי שמפלגת 'החוק והצדק' עלתה לשלטון בשנת 2015, בתור הדוגמה הקרובה ביותר בשנים האחרונות". במקרה של פולין, הם מזכירים, זה נגמר בהורדת דירוג האשראי.

● אפשר להגיע לפשרה? ארבעה מומחי משפט מכל הצדדים מדברים על הרפורמה
● רפורמת כוח, כבוד וכסף: הכתם הכי בולט במהפכה המשפטית | אבישי גרינצייג, דעה

האנליסטים של ג'יי.פי מורגן לא לבד. גם בסקירה של ברקליס הבריטי מהשבוע שעבר, מוזכר התקדים הפולני. ואילו HSBC, עוד ענק בנקאות שהזהיר השבוע מפני ההשלכות האפשריות של יוזמות החקיקה על שער השקל, הזכיר באופן כללי יותר כי ל"שאלות סביב שלטון החוק" הייתה השפעה חשובה על שער המטבע במדינות מזרח ומרכז אירופה, המזרח התיכון ואפריקה. באזור הזה אפשר למצוא בין היתר את הונגריה ופולין.

לא ככה היינו רוצים לחשוב על עצמנו. קחו למשל את תוכנית האצת הצמיחה שבנק ישראל מקדם בשנים האחרונות. אפשר למצוא שם השוואה שלנו למדינות כמו אוסטריה, דנמרק, הולנד או פינלנד. אלה מדינות קטנות ומתקדמות, שאנחנו צריכים לסגור את הפער מולן - באמצעות השקעות בתשתיות וחינוך. לא תמצאו שם השוואה להונגריה או פולין בתור מקור השראה.

אבל יותר מזה: אנחנו בעצמנו היינו יעד לחיקוי. ישראל נודעה בעשור האחרון בתור "סטארט־אפ ניישן". זה צמד מילים שהפך כבר לקלישאה, אבל חייבים להודות שהמיתוג הזה תפס. אפשר היה לשמוע את צירוף המילים "סטארט־אפ ניישן" חוזר שוב ושוב בפי בכירים מחו"ל שהגיעו לביקור בישראל. ישראל הייתה לא רק "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון", אלא גם המדינה שיכולה ללמד את שאר העולם על יזמות וחדשנות.

מיתוג, מוניטין, זה חלק ממה שנקרא "נכסים לא מוחשיים". במציאות העסקית הווירטואלית למדי של המאה ה־21, הנכסים האלה הפכו לחשובים מאין כמוהם. וישראל עבדה קשה על המיתוג שלה. אבל בשבועות האחרונים המוזיקה השתנתה. פתאום אפשר למצוא השוואות של ישראל למדינות אחרות, שלא היינו חולמים שישוו אותנו אליהן.

לא רק אצל כלכלנים ישראלים שמודאגים מהשלכות המהפכה המשפטית, אלא גם אצל גופים חיצוניים. ולא רק בנקים. השבוע, בתשובה לשאלות עמיתי אסף אוני, האנליסטים של יחידת המחקר היוקרתית של "האקונומיסט" הביעו "חשש משמעותי כי ישראל הולכת לכיוון כמה מהתבניות שראינו בהונגריה ובפולין". פתאום לא מדברים על הכלכלה הישראלית בהקשר של חדשנות, אלא בהקשר אחר לגמרי. החשש הוא שהנזק יצטבר: אנחנו הולכים ומאבדים שליטה על התדמית שבנינו בעמל רב.

 הפגנה נגד רפורמות משפטיות בפולין, יולי 2017 / צילום: Reuters, Kacper Pempel

צמד המילים שאף משקיע לא רוצה לשמוע

יוזמות החקיקה של הממשלה עדיין לא עברו, וצריך לחכות ולראות לאן הן יובילו. גם הבנקים הזרים מדגישים בסקירות המט"ח שלהם כי בינתיים הגורמים שתורמים לחוזק השקל עומדים בעינם. אבל באותה נשימה הם מדברים על אי־ודאות כתוצאה מיוזמות החקיקה. ו"אי־ודאות" זה לא צירוף מילים שמשקיעים זרים, שההשקעה שלהם מושפעת משער המטבע, היו רוצה לשמוע.

לגל האזהרות מהשלכות המהפכה המשפטית הצטרפה השבוע הצהרה של בכירי הכלכלנים בארה"ב, עליה חתומים בין היתר 11 זוכי פרס נובל. אפשר למצוא שם חלק מענקי הכלכלה בעשורים האחרונים: מרוברט סולו, דרך ריצ'רד ת'יילר ועד לדרון אסמוגלו. אין בכירים מאלה. ובהצהרה, הם מצטרפים לחששות של עמיתיהם הישראליים, שהרפורמה המוצעת "תוביל את ישראל לכיוון של הונגריה ופולין".

אחרי פרסום ההצהרה, פניתי לחתן הנובל לכלכלה אריק מסקין, שמלמד בהרווארד ולימד גם שנים ארוכות במכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית, כדי לשמוע ממנו על חששותיו במישור הכלכלי. התשובה שלו הייתה פשוטה להפליא: "כדי שמשקיעים פוטנציאליים יהיו מוכנים לשים את הכסף שלהם בפרויקט, הם חייבים להרגיש בטוחים שהממשלה לא פשוט תשתלט להם על הפרויקט - ואז הם יפסידו את כל הכסף.

"במדינה עם זרוע שופטת עצמאית, לא סביר שזה יקרה. אפילו אם הממשלה הייתה רוצה להפקיע את הפרויקט, סביר שבתי המשפט יעצרו אותה. כלומר, הם יאכפו את זכויות הקניין של המשקיעים. מה שמטריד לגבי הצעת הרפורמה הוא שלממשלה תהיה את המילה האחרונה. כך שכאשר בתי המשפט יגידו לממשלה: 'לא, אתם לא יכולה לנשל את המשקיעים האלה מההשקעה שלהם', הממשלה פשוט יכולה לגבור עליהם. וזה יגרום למשקיעים להסס אם לשים את הכסף שלהם בפרויקטים ישראליים מלכתחילה".

האזהרה של כלכלנים מטורקיה, פולין והונגריה

אם כבר אנחנו עוסקים בהשוואות, השבוע נערך כנס שאותו אירחה האגודה הישראלית לכלכלה בשיתוף האגודה הבינלאומית לכלכלה, תחת הכותרת "ההשלכות הכלכליות של ההפיכה המשטרית". כלכלנים בעלי שם מטורקיה, מפולין, מהונגריה ומרוסיה סיפרו לעמיתיהם הישראלים אילו לקחים אפשר ללמוד ממדינותיהם, שעברו בשנים האחרונות, מי יותר ומי פחות, נסיגה מהמשטר הדמוקרטי. רובם, אגב, כבר לא גרים במולדתם. את הכנס ארגנו הפרופסורים איתי אטר, משה שעיו ויוסי שפיגל.

אחד אחרי השני עלו הכלכלנים הזרים להציג בזום את ההתדרדרות שעברה על המדינות שלהן. כל אחת והסיפור שלה. אבל אי־אפשר היה להתעלם מקווי הדמיון, וליתר דיוק משני מוטיבים ששבו וחזרו על עצמם: מתקפה של הממשלה על עצמאות מערכת המשפט, וניסיון להשתלט על התקשורת. שניהם מסמנים את תחילת התהליך, ולשניהם כמובן יש הדים ברורים בישראל, שבה לצד יוזמות החקיקה של לוין עלתה גם יוזמה לפגיעה בתאגיד השידור הציבורי (שהוקפאה בינתיים). "אני חייב לומר שככל שאני שומע יותר, כך אני נעשה יותר מדוכא", העיר פרופ' שפיגל, יו"ר האגודה הישראלית לכלכלה.

לפני כשבועיים פורסם "גילוי דעת על הנזק הצפוי לכלכלת ישראל", עליו חתמו עד כה 292 כלכלנים באקדמיה הישראלית, כולל הבכירים ביותר. בגילוי הדעת הם הזהירו מ"נזק חסר תקדים לכלכלה הישראלית" כתוצאה מיוזמות החקיקה. זו אזהרה שמדברת על שלל סיכונים אפשריים - מהורדת דירוג האשראי של מדינת ישראל ועד לנזקים הרבה יותר ארוכ־טווח, כמו האטה בקצב הצמיחה.

אבל למי יש כוח לפרטים. כאשר שומעים על אזהרה כזאת, הדמיון ישר רץ לקריסה שתתחולל מחר בבוקר. אלא שבמציאות הדברים עובדים אחרת. כמו שניסח זאת בכנס פרופ' דני רודריק מהרווארד ובמקור מטורקיה, "לחשבון הכלכלי על פופוליזם סמכותני יכול לקחת די הרבה זמן להגיע". איך נראה החשבון הזה? בטורקיה, בין היתר, בצורת אינפלציה של 80%.

מסרים דומים אפשר היה לשמוע לגבי רוסיה, שבתחילת דרכו של ולדימיר פוטין דווקא חוותה שגשוג כלכלי; וגם לגבי הונגריה, שהצליחה לשמור על מצב סביר פחות או יותר בעזרת כספי סיוע של האיחוד האירופי ומפעלים זרים. "כיום", הסביר פרופ' מיקלוש קורן, "היא מפגרת אחרי קבוצת הייחוס שלה, שכוללת מדינות כמו צ'כיה, סלובקיה ופולין, בכל מדד שאפשר לחשוב עליו".

חשיבות האיחוד האירופי, אגב, עלתה גם מדבריה של פרופ' הונורטה סוסנווסקה, שהסבירה כיצד האיחוד משתמש באיום בעצירת כספי סיוע כמנוף לבלימת שינויים במערכת המשפט בפולין.

ישראל ללא שונה ממדינות אחרות

יש גם הבדלים בין המדינות, הסביר סרגיי גורייב, בעברו רקטור בית הספר החדש לכלכלה במוסקבה. בטורקיה עדיין יש מגזר פרטי תחרותי שמייצא לאירופה, אבל מצב המאקרו־כלכלה קטסטרופלי. ברוסיה המצב הפוך. הנשיא פוטין מינה צוות מקצועי לניהול התקציב והבנק המרכזי, ולפחות עד לקורונה, הנתונים הלאומיים נראו סבירים, "אבל בתוך רוסיה", אומר גורייב, "התחרות נהרסה, ויש שחיתות בכל מקום".

למרות ההבדלים, השורה התחתונה זהה, מדגיש גורייב. "אנחנו צריכים לתקשר לאזרחים, לעמיתים ולחברים שלנו, שהרס שלטון החוק הוא רע לצמיחה כלכלית. שסביר שככה זה יסתיים, והמדינה שלכם לא שונה. בהרבה מדינות אומרים: 'המדינה שלי מיוחדת. אנחנו לא נשחזר את החוויה של מדיניות אחרות'.

"אני הייתי הכלכלן הראשי של הבנק האירופי לשיקום ופיתוח, ונסעתי בשלוש יבשות. לכל מדינה יש מיתוס מכונן, תרבות ומנטליות משלה. בכולן אמרו לי שהלקחים הגלובליים לא חלים עליהם". אבל מה שמראה הדיון בכנס, אומר גורייב, הוא שגם שאחרי שמתעמקים באנקדוטות הספציפיות של כל מדינה, "בסוף מגיעים לאותה תוצאה".

לקראת סוף הכנס, בתשובה לשאלה של פרופ' מנואל טרכטנברג ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, פרופ/ רודריק ביקש להדגיש עוד משהו. אומנם הנוכחים בכנס דיברו בכובעם ככלכלנים, אבל הטיעונים הכלכליים הם לא העיקר. "ואם מתממש סיכוי של אחד לאלף, והכלכלה שלך צומחת במשך 40 שנה על גב משטר סמכותני כמו בסין - האם זה משנה? צריך לזכור את העיקר, והוא מה שקורה לשלטון החוק, לזכויות הפרט, להגנה על זכויות המיעוט, לאנשים שלא חושבים כמו הממשלה.

"אלה נושאים שאולי לא מאוד נוח לנו לדבר עליהם, כי אנחנו כלכלנים. אנחנו נוטים לומר - אם תדפקו את כל שאר הנושאים האלה, גם הכלכלה תידפק. כולנו אמרנו את זה, אבל אמרנו גם שזה יכול לקחת הרבה זמן. הפרדת רשויות, עצמאות הרשות השופטת, חופש הדיבור ותקשורת חופשית - אלה דברים שראוי להגן עליהם בפני עצמם".