הבהלה לזהב השחור: מה הניע את האנושות משחר ההיסטוריה לחפש אחר נפט?

ד״ר אמנדה פורמן היא ביוגרפית והיסטוריונית אמריקאית־בריטית. היא כתבה חמישה ספרי היסטוריה עטורי פרסים ושימשה כשופטת בוועדת פרס בוקר ופרס הספר הלאומי של ארה"ב

חברת הנפט "סטנדרט" נוסדה בשנת 1870 על ידי איל ההון האמריקאי ג'ון ד' רוקפלר ושלושה שותפים. הם היו כל כך חסרי רחמים ושאפתניים שבתוך עשור, הפכה סטנדרט למונופול ששלט ביותר מ־90% ממזקקות הנפט של ארה"ב. עד 1913 רוקפלר היה שווה 900 מיליון דולר, המקבילים ל־23.6 מיליארד דולר בימינו.

האחיזה התמנונית של סטנדרט במסחר בארה"ב לבסוף הותרה ב־1911, כשבית המשפט העליון פירק את המונופול ל־33 חברות שונות. אבל המהלך הזה לא הביא לסיומן של פעילויות אפלות סביב "הזהב השחור".

טייקון הנפט האמריקאי ששימש השראה לסרט

בשנות ה־20, הטייקון האמריקאי אדוארד דוהני הסתבך בשערוריית "טיפוט דום", פרשיית שחיתות שלטונית בארצות הברית בזמן הנשיא וורן הרדינג (1921-1923). השערורייה נסובה על אודות השכרה חשאית של עתודות נפט פדרליות על ידי מזכיר הפנים, אלברט בייקון פול, לאחר שנשיא ארצות הברית העביר את הפיקוח על אדמות מרבצי הנפט הימיים ממחלקת הצי למחלקת הפנים בשנת 1921. פול העניק בחשאי זכויות בלעדיות לדוהני, בעל חברת "פאן-אמריקן אויל", עבור עתודות הנפט של שמורות אלק הילס ובואנה ויסטה הילס בקליפורניה, לאחר שהאחרון שיחד אותו ב־100 אלף דולר.

דוהני שימש השראה לג'יי ארנולד רוס, מחפש הנפט המושחת עם הדם על הידיים, גיבור הרומן "נפט" מאת אפטון סינקליר שיצא ב־1927. הספר עובד על ידי הבמאי פול תומאס אנדרסון לסרט "זה ייגמר בדם" שזכה באוסקר ב־2007.

שימושים בנפט במצרים העתיקה

למרות שהנפט אחראי להרבה עוולות, הוא גם עודד את צמיחתה של הציוויליזציה האנושית. כפי שמתועד בתנ"ך, אספלט - נוזל הנוצר באופן טבעי בחולות וביצות זפת - שימש בזמנים עתיקים לאיטום סירות וסלי קש ממים. היה לו גם תפקיד חשוב במנהגי הקבורה של המצרים הפרעונים: המילה "מומיה" נגזרת מהמילה הערבית לאספלט.

במשך מאות שנים, האנושות השתמשה בנפט במגוון דרכים. במאה הרביעית, הסינים חיפשו נפט בעזרת צינורות במבוק ושרפו אותו כדלק לחימום. במרכז אירו־אסיה טיפלו בעזרתו בגמלים שחלו בשחין. עד המאה התשיעית, אלכימאים פרסיים גילו כיצד לזקק נפט כדי להשתמש בו להפקת אור. שדות הנפט של באקו באזרבייג'ן בימי הביניים, הביאו לאזור מסחר ותרבות, ולאו דווקא דיכוי פוליטי ונחשלות, כפי שקורה במדינות עתירות נפט בימינו.

פריחת תעשיית המכוניות באמצעות הנפט

באר הנפט המסחרית הראשונה בארה"ב נקדחה בפנסילבניה ב־‏1859, והיא הביאה עימה מגוון הטבות. במאה ה־19, נהרגו כ־236 אלף לווייתנים, במטרה להפוך את השומן שלהם לדלק מנורות. תעשיית דיג הלווייתנים נגמרה בן לילה לאחר שחברת סטנדרט החלה למכור גרסה מזוקקת של נפט נטולת ריח. זמינות הנפט אפשרה גם לתעשיית הרכב לפרוח. ב־1901, כשבאר נפט גדולה התגלתה בספינדלטופ, טקסס, היו בארה"ב 14,800 מכוניות; עשרים שנה אחרי, היו 8.5 מיליון מכוניות.

ארצות הברית חוזרת להיות יצואנית נפט

לאחר מלחמת העולם השנייה, אספקת הנפט לא הייתה בשליטת חברות פרטיות כמו סטנדרט אלא בשליטת בריתות בינלאומיות כמו אופ"ק (ארגון המדינות המייצאות נפט). כשמדינות אופ"ק הכריזו על אמברגו ב־1973, המשבר שנגרם בעקבותיו ייקר את מחירי הנפט בכמעט 400%.

בזמנו, ארה"ב הייתה תלויה בספקים זרים ל־36% מאספקת הנפט שלה. לפני כשנתיים, מנהל האנרגיה של ארה"ב הכריז שהודות לטכנולוגיות חדשות כמו ריסוק סלעים באמצעים הידראוליים, ארה"ב הפכה שוב ליצואנית נפט, בפעם הראשונה מזה 75 שנה.

אי תלותה בנפט זר עוזרת לארצות הברית מבחינה גיאופוליטית, אבל היא לא פותרת את הבעיות הסביבתיות שנגרמות מפליטות פחמן. באופן אירוני, כמה מצאצאיו של ג'ון ד' רוקפלר בעצמו, בסיוע ההון שהוריש להם, הם אלו שמובילים כיום את המחאה נגד התאגיד "אקסון מוביל", אחת מ־33 החברות שהתפצלו מסטנדרט, בגלל הרקורד העגום שלה בכל הנוגע לשינוי האקלים.