הגיע הזמן שסמוטריץ' וגפני יסתכלו לכלכלה בעיניים

שעות ספורות לפני ההצבעה במליאת הכנסת על החוקים הראשונים במהפכה המשפטית, יצאה בשורה מוועדת הכספים. בסוף הדיון בוועדה, שבו לא השתתפו כמעט גורמי מקצוע, הקריא היו"ר משה גפני סיכום ולפיו "אין כל קשר בין הרפורמה המשפטית לבין כלכלת ישראל". 

גפני לא לבד. גם שר האוצר בצלאל סמוטריץ' קבע כי מדובר ב"תוכנית שתעשה טוב לכלכלת ישראל". סמוטריץ' אומנם הודה כי הוא נתקל בחרדה אמיתית למשק בפגישותיו עם אנשי עסקים ובכירי ההייטק; אבל החרדה שלהם, מסתבר, לא במקומה: "הם לא חרדים מהרפורמה, אלא מהקמפיין השקרי", אמר. 

● "הפחיתו חשיפה לשקל": ההמלצה של קרן הענק האמריקאית ליזמים הישראלים
● בתי ההשקעות הגדולים קוראים להידברות לגבי הרפורמה המשפטית: "רואים בדאגה את השלכות אי-הוודאות על חסכונות הציבור"  
● דב מורן: "המשבר הזה יוריד אותנו לתמ"ג של בולגריה. ולבולגריה אין אויבים" | הצוללת
● כלכלנים אמריקאים בכירים: הרפורמה המשפטית בישראל תפגע בדמוקרטיה ובכלכלה 
● מה קרה כשהפרשן הכלכלי המשפיע בעולם קיבל שיחת שכנוע מנתניהו | ראיון

ביטול החששות מהסכנה שמציבה המהפכה המשפטית לכלכלה הישראלית הוא לא רציני וגם לא מרגיע. אם כבר, יש בו משהו מקומם. עם כל הכבוד לעמדת הפוליטיקאים, על סמוטריץ' כשר האוצר ועל גפני כיו"ר ועדת הכספים מוטלת האחריות להתייחס באופן ענייני לגופם של דברים.

הכלכלנים הבכירים בעולם טועים?

האם גם כאשר פרופ' אריק מסקין מהרווארד, חתן פרס נובל לכלכלה, אומר לגלובס כי החשש שלו הוא שהחקיקה שהממשלה מקדמת "תגרום למשקיעים להסס אם לשים את הכסף שלהם בפרויקטים ישראליים מלכתחילה", הוא עושה זאת בגלל קמפיין שקרי שהטעה אותו? ומה באשר לאורי יוגב, מי שהיה ראש אגף התקציבים בתקופת הרפורמות של נתניהו כשזה היה שר אוצר, ובהמשך גם יועצו הכלכלי כשחזר לכיסא ראש הממשלה, והזהיר בראיון לגלובס כי המתווה הנוכחי עשוי "ליצור לנו תדמית עולמית של מדינה חצי־דמוקרטית ונזקים מאוד כבדים".

לא חסרות עוד דוגמאות. בשבועות האחרונים אפשר היה לשמוע חששות ואזהרות, בצורה כזו או אחרת, וברמת דחיפות שונה, משלל אישים וגופים. מנגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, (שהסביר בנימוס כי "מוסדות חזקים ועצמאיים הם מרכיב חיוני לקיומה של כלכלה מפותחת ומשגשגת"), דרך קודמיו בתפקיד קרנית פלוג ויעקב פרנקל, ועד ראשי המועצה הלאומית לכלכלה לשעבר מנואל טרכטנברג ויוג'ין קנדל. ובנוסף ממאות כלכלנים ישראליים, עשרות כלכלנים מהבכירים בעולם, בנקי השקעות זרים, בכירים בהייטק, קרנות הון סיכון זרות ועוד. יש דיווחים על אזהרות שמתגבשות גם מכיוון ה־OECD וסוכנויות דירוג האשראי.

כתבנו כאן בגלובס לא מעט ובפירוט על האזהרות האלה בשבועות האחרונים. מאי־ודאות שדוחפת את שער הדולר (והאינפלציה) למעלה, וגורמת לעיכוב השקעות זרות בישראל; דרך אי־ודאות שתהפוך לחלק בלתי נפרד מהכלכלה, במציאות שבה אין בלמים לדרג הפוליטי; חשש ליחסי ארה"ב וישראל (השגריר טום ניידס, שר החוץ אנתוני בלינקן והנשיא ג'ו ביידן - כולם כבר נדרשו לדמותה הדמוקרטית של ישראל); בריחת מוחות מההייטק והאקדמיה; ועד לחששות הרבה יותר ארוכי־טווח, שנטועים במחקר הכלכלי, על כך שחברות שבהן אין רסן על הרשות המבצעת צומחות לאט יותר לאורך זמן. וזה על קצה המזלג. אלה סיכונים קונקרטיים. אי־אפשר להתעלם מהם.

בשבועות האחרונים, בעוד האזהרות השונות מצטברות (ובחלק מהמקרים נראה שלא רחוקות מלהתחיל להתממש), נזכרתי בהרצאה שהעביר לפני חודשיים בסמינר מקוון של בנק ישראל פרופ' ג'ייסון פורמן מהרווארד. פורמן, שהיה יו"ר מועצת היועצים הכלכליים של הנשיא אובמה, הוא אחד מהאנשים שחזה נכון את התפרצות האינפלציה בארה"ב. בהרצאה שלו, הוא הסביר כמה קריטי לחשוב על הסתברויות כשמנסים לחזות את העתיד. הוא הדגיש כי רצוי לא להניח שהתרחיש הטוב ביותר הוא גם הסביר ביותר. ההנחה הזאת, לפי פורמן, משלה בתחזיות האופטימיות של 2021, ולפיהן האינפלציה תהיה זמנית - תחזיות שהתבדו.

התחזיות ההן, לפי פורמן, נשענו על כך ששורה ארוכה של תנאים יתקיימו: פתרון מהיר של המשבר בשרשראות האספקה, השתלטות על הקורונה, הפסקת עליות השכר המהירות. בדיעבד, לא סביר היה לצפות שכל התנאים האלה יתגשמו. ואכן, האינפלציה לא הייתה זמנית.

על אותו משקל, האם פשוט אפשר להניח שאף אחת מהסכנות שעליהן מתריעים הכלכלנים ואנשי המקצוע לא תתממש? האם התרחיש הטוב ביותר הוא גם הסביר ביותר? האם סמוטריץ' וגפני באמת מאמינים שהמהפכה המשפטית לא תסכן את כלכלת ישראל, ואף תקדם אותה? טרם קיבלנו תשובה משכנעת.