מה כל כך מיוחד ביינות של עמק הלואר בצרפת ולמה שווה להכיר אותם?

ענת אגמון היא בעלת תואר שני בכורמות וייננות מהפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית. מעורבת במיזם היין "צ'ירז" ומבעלות השליטה בגלובס 

רק שעה ברכבת מהירה משדה התעופה שארל דה גול ואתם בעמק הלואר, מהלכים בגנים צרפתיים מטופחים, מרגישים כמו מלכי צרפת שבנו להם פה טירות עצומות. משפחות האצולה, שרצו להישאר קרוב לתככים ולמוקד הכוח, הקימו במרכז הלואר לא פחות מ־300 טירות וארמונות מפוארים, בחלקם ניתן ללון, לסעוד או לבקר. הארמונות בנויים מחומרים מקומיים, מצפחה אפורה ומאבן טופו לבנה, שנחצבה ידנית ממערות רחבות ידיים. המערות משמשות היום מרתפים להבגרת יין, בתי מגורים ומלונות יוצאי דופן.

● הוא התפתח בצילו של הקברנה והפך לזן מבוקש: יינות הסירה שכדאי להכיר ולטעום
● יינות טבעיים, אורגניים וביו־דינמיים: המדריך השלם
● יינות הבוטיק של יינני היקבים הגדולים בישראל שאתם חייבים להכיר

לא חסרות סיבות לבקר בלואר. טיול אופניים? ישנן חברות שיעבירו עבורכם את חפציכם לנקודת הלינה הבאה, בעוד אתם שורפים קלוריות כהכנה לארוחת הערב שמחכה לכם. היסטוריה וארכיטקטורה? למכביר. הנופים? נפלאים. העיירות? רומנטיות. הכפרים? ציוריים. והיין? או! טוב ששאלתם.

זני הענבים של הלואר

את 1,000 הקילומטר של הלואר ויובליו ניתן לחלק לחמישה אזורי קרקע ואקלים מובחנים. בכל אחד מהם התבלט זן ענבים שהתאים במיוחד לתנאים אלה, ובמשך מאות שנים של ניסוי וטעייה למדו איך לטפל בו על מנת להוציא ממנו יין ייחודי. חלק מזני הלואר התפשטו ברחבי העולם, קיבלו ביטויים נוספים והפכו פופולריים מאד, ועדיין, טעימת המקור נותנת רפרנס חשוב לאפשרויות שמציג הזן. הלואר הוא אזור היין שאתם רוצים להכיר כי עדיין לא עלה לגדולה. בשנים האחרונות מיובאים ממנו יינות מעולים שביחס לאיכותם מחירם עדיין סביר בהחלט.

שנין בלאן

יש מעט מאד זנים לבנים ורסטיליים כמו שנין. יבש, מבעבע, חצי יבש או קינוח, זהו זן זיקיתי שיתאים בזכות חמיצותו לכל מנה שתצמידו לו, ובכל מופע שלו יהיה לכם קשה לעמוד בפניו.

צפו לארומות של תפוח אפוי וחבושים, חלת דבש או פרחים מיובשים, מינרליות חותכת, צמר רטוב, ואפילו ג'ינג'ר, משמש חמוץ או זעפרן.

בלואר, תמצאו אותו כיין יבש באזורים Savennières, Anjou, Saumur, Touraine, גדל על צפחה או על טופו. כחצי יבש או מתוק באזורים Vouvray ו-Montlouis, וכחמוץ ויבש באזור הצפוני Jasnières. בכל מקרה מדובר ביינות עם יכולת התיישנות בלתי רגילה של עשרות שנים, כך שאם תתקלו במסעדה ביין מבציר קודם, אל תהססו!

בארץ

היום ניתן להשיג בארץ שנין בלאן יבש מיקבי לואר איכותיים כמו דומיין דה רוש נב, אוז'רו, אריק מורגה, קולה דה סראן (ניקולא ז'ולי), טרה ויטה וינום, טאיי או לו ודומיין או מואן.

שנין בלאן ישראלי שכדאי לנסות הוא כרם שבו, מואה, "אחת" של הייננית ניצן סברסקי, "וויילד" של סוסון ים ו"סנונית לבן" של דרור אנגלשטיין.

קברנה פרנק

קר בחוץ, וזה בדיוק הזמן לשים על השולחן את הסופרסטאר האדום של עמק הלואר. מוכן לשתייה או עמוק ועשיר, אחד שדורש לא פעם עשורים כדי לתת כל מה שיש לו, קברנה פרנק מהלואר יסגיר את עצמו עם מורכבות מרובדת ומעליה תחושת ירקרקות מרעננת ופרי אדום ומתובל. אם אתם מרגישים שהחורף שתיתם מספיק קברנה סוביניון, אבא שלו מציע עליית מדרגה במורכבות הארומטית ובאלגנטיות. ​​בלואר תמצאו קברנה פרנק באזורים קרירים בהם האדמה גירנית, כמו Chinon, Saumur - Champigny, Bourgeuil.

כלל אצבע הוא שיין הבסיס של היקב יהיה יין לשתייה יומיומית, בעוד היין האמצעי יהיה מורכב יותר ועדיין נגיש. אם אתם קונים יין גבוה, מומלץ לתכנן אירוע בעתיד הרחוק ואז לשכוח אותו במקרר היינות לכמה שנים טובות. אם פגשתם כזה בתפריט של מסעדה, מובטח לכם עונג בלתי רגיל.

בארץ

קברנה פרנק ממבחר יקבי לואר איכותיים מיובא לארץ. נסו את רוש נב, פייר ברטון, בודרי, אמירו, פוש־סש, אלייה, בל אייר, שבאלרי ו־ז'וגה.

קברנה פרנק ישראלי אלגנטי תוכלו למצוא ביקב מרגלית, אצל היינניות אורנה לב ביקב "אדם" וליטל עובדיה ביקב "תל", וביקבים "פורה" ו"סרור".

סוביניון בלאן

תשכחו מארומות טרופיות של גויאבה או פסיפלורה, שנפוצות בסוביניון בלאן "עולם חדש" כדוגמת ניו זילנד. אנחנו בחלק המזרחי של הלואר, באזורים שהם בנצ'מרק לזן, Pouilly-Fumé ו-Sancerre. כאן תמצאו ביין שלכם ארומות של תפוח ירוק ושזיף צהוב חמוץ, עם עשבוניות ופרחוניות חרישית, שמחזיקה מעמד אל מול מינרליות של אבן צור שלפעמים מרגישה ממש מעושנת.

בארץ

וושרון לבן הוא דוגמא מצוינת לסנסר, בעוד "לה מואנרי" של מישל רד ייתן לכם את הצד המעושן של פואי פומה. בין הישראלים שלא מתפתים לעבור את הגבול הטרופי תמצאו את יקב "ספרה", הייננית מיקה רן מנדל ו"גרשון" של כרם שבו.

מלון דה בורגון

אם אתם מריחים גלי ים ביין שלכם, יכול להיות שנסעתם עד האוקיינוס ואתם בסביבת העיר נאנט. מוסקדה, היין המקומי, נעשה מפרי שגדל כנגד כל הסיכויים באקלים גשום וקר. כאשר פרי כזה מאזור Sèvre et Maine פוגש יינן מוכשר, התוצאה לימונית־מינרלית עם תחושת פה שהורחבה בהבגרה עם שמרים עדינים. היקבים בונה־הוטו ו־דומיין דה בל וו מייצרים את המלווה הקלאסי לפירות ים, ותוכלו להשיג אותם בארץ.

גאמיי

יין אדום קל גוף ומפולפל מפרי שגדל על קרקע גרניט קרירה בחלקים המזרחיים והדרומיים של הלואר, הקרובים לאזור היין בוז'ולה. את יקב סרול שב-Côte Roannaise ניתן להשיג גם בארץ. הוא יתאים לעוף ולבשרים קרים, ותוכלו לשתות אותו מצונן מעט גם באביב ובקיץ.