השירים הנועזים והחדשניים של יונה וולך ששינו את הספרות הישראלית

המשורר, הסופר והעורך רן יגיל חוזר אל ארון הספרים היהודי, העברי והישראלי

יונה וולך (1985-1944) שינתה בחייה הקצרים והאינטנסיביים את פני הספרות העברית בשירים שכתבה. שירתה המקורית והחופשית באה אחרי מהפכת השיר החופשי והדיבורי של חבורת "לקראת" בשנות החמישים, שהאידיאולוג הפואטי הבולט שלה הוא כמובן המשורר נתן זך.

האיכות של שירי יונה וולך

אלא שיונה וולך הביאה לעולם הספרות שירה איכותית וחופשית מסוג אחר. לא עוד תבניות הקטנה של אירוניה, פאתוס-באתוס ולשון חסכנית מדודה ורזה בשם האותנטיות, וכאנטיתזה לשיר העשיר והמסמם האלתרמני כפי שגרסו זך וחבריו, אלא שירה נשית, צבעונית, שופעת תחושות ובנות־תחושות הנקראות בשמות; שירה אסוציאטיבית של פְּנים הנפש, המתעלה ברוח טרנסצנדנטית בנוסח שנות השישים וילדי הפרחים, שתוביל את וולך לבסוף אל החיפוש הרליגיוזי מֵעֵבר לנו, ותהווה חוד חנית חלוצי בשאלה המגדרית והפלואידיוּת שבין הגבר לאישה.

קדמה לה בזה משוררת פְּנים המיליֶיה דליה הרץ (1942), בספרה הסינגולרי "מרגוט" (עכשיו, 1961, עורך: פרופ' גבריאל מוקד), שהיא מעין יונה וולך בלי קשת הצבעים הרב־גונית שלה, אם תרצו יונה וולך בשחור-לבן. אין ספק שוולך, הכשרונית יותר, הניבה יבול צבעוני יותר ומרגש ליבות קוראים, ובפרט קוראות. וולך התפרסמה בקרב הקהל הרחב, בדומה למשוררים אחרים, שלוש שנים לפני מותה באמצעות המוסיקה, דהיינו השירה המולחנת. זה קרה כאשר אילן וירצברג ושמעון גלבץ הלחינו משיריה, במה שהפך לימים אלבום קלאסי חשוב מאוד במוסיקה הישראלית, "בציר טוב" (1982).

אבל וולך האוונגרדית, לפני כן, עשתה את הדרך המקובלת של יוצרת בכלל ומשוררת בפרט, כלומר קודם הלהיבה והדהימה את המומחים במעגלים הקטנים הפנימיים של מסדרונות המילייה, ורק אחר כך פרצה אל קהלים רחבים באמצעות כשרונה. משורר אחד ושני עורכים שכאלה תרמו רבות לקריירה של וולך והוציאו לאור את ספריה. המשורר הוא מקסים גילן, שעודד אותה לכתוב ולו אף הקדישה את ספרה הראשון "דברים" (עכשיו, 1966, עורך: פרופ' גבריאל מוקד), ושני העורכים הם פרופ' גבריאל מוקד ופרופ' מנחם פרי, שלוולך ולהם היו מערכות יחסים מעניינות סביב השירים ובכלל.

● מה המאורע המקרי ששינה לעד את החיים על פני כדור הארץ?
● מיהו המשורר שסימל את תחילתה של השירה העברית ומה הפך אותו למשורר הלאומי? ● ריי דליו, מנהל קרן הגידור הגדולה בעולם, מסביר בספרו החדש איך לסחור בזמן משבר כלכלי

העורך שגילה את וולך לעולם: גבריאל מוקד

מוקד כאמור ערך והוציא לאור את ספרה הראשון ופורץ הדרך של וולך "דברים". הוא היה הראשון להבחין כי בוולך יש מהארץ ומהשמיים, מהלשון הפרוזאית־הדיבורית ומהלשון המופשטת הפנטסטית והחגיגית, וההתפתחות שלה משירת בטן לשירה של משוררת בוגרת ומודעת - מרתקת. הוא סיפק לנו מפתחות להבנת השירה של וולך כשהוא מחלק את שיריה לשלוש חטיבות עיקריות: שירי דמויות אגדתיות, שהן בעצם קריאה בשמות לתחושות ותת־תחושות ("יונתן", "לוטה", "אבשלום"); שירי מקומות שהם נופי אגדה קסומים ומצבי רגש ("הו ים, שמיים" ו"דורמיציון עין טורקיז סביבותייך"); וכמובן שירים שהמיניוּת בולטת בהם בזיקה אל הנפש ("שיר קדמשנתי" הידוע יותר בשמו "רומזים לנו שיש סקס אחר", או "אני הבתולה הקדושה").

כל זאת בתוספת היכולת הנדירה למינימליזם רגשי, תוך שימוש במילים דקדוקיות כמו מילית הניגוד "אלא" בשיר הקרוי "שיר", המוכר יותר בשם "איילה"; או השימוש לעיתים בכינוי הרומז "זה" ששאבה מנתן זך, והעניקה לו עוצמה רגשית, באמצעות תבנית השלילה כבשיר "וזה לא מה ש". וולך, שהכירה את מוקד לפניי ולפנים, אף כתבה לו שני שירים ללא שם, שבהם מצויות שורות כ"מצטיירת לי תמונה של אדם רב כוח, אבל גם עם הרבה חולשה", או "ישבתי על ברכיך… אז ביקשתי ממך רק את ראש הטוב שבידידיך". מדוייק מאוד.

העורך שהחיה את הקריירה של וולך: מנחם פרי

עם זאת, צריך להודות, שאחרי "דברים" על אף ששירתה של וולך לא נחלשה אלא התעצמה, הקריירה הספרותית שלה הלכה ודעכה, ואולי מוטב לומר הוקפאה לזמן מה. היא הוציאה לאור ב־1969 ספר ארוטי מצוין תחת הכותרת "שני גנים", בהוצאה בשם "דגה" שהוציאה לאור ספרים ניסיוניים, אבל המסגרת הזאת נעלמה מהר ו־וולך נכנסה למשבר נפשי עד אשפוז, ולא היו לה שירים. כל זאת עד שייסד פרופ' מנחם פרי בשנות השבעים את כתב העת המיתולוגי שלו "סימן קריאה", ובחוברת השנייה וולך כבר מופיעה ב־11 שירים חזקים. לטובת פרופ' פרי אפשר לומר כי הבין מייד את המרגלית הטובה, או מוטב לומר את הגביש היפה שנפל בחלקו, ולטענתו, אחרי שהמשורר מאיר ויזלטיר הכיר לו אותה, היא התגוררה בביתו כחודש ימים.

פרופ' פרי הבין מייד אחרי שני הספרים הראשונים של וולך כי צריך לכנס את כל שיריה עד כה, על אף צעירותה, בכרך אחד, כדי לא לפוגג עוצמות פואטיות וכדי להראות לקהל אוהבי השירה את כשרונה העצום. להבדיל מפרופ' מוקד, שהוא גלַאי משוררים לעילא, פרופ' פרי לא רק מגלה אותך, אלא בשל יכולות הארגון שלו, הוא גם מטפח אותך, וזה מה שקרה עם וולך. בשנת 1976 הוא מוציא את הסיכום האולטימטיבי הראשון של שירי וולך הקרוי "שירה". הספר כולל גם שירים חזקים חדשים משלה מאותה תקופה.

על השיר"הגביש היפה"

אפשר היה לבחור בכל שיר נודע של וולך כדי לסיים את הרשימה, אבל אני בחרתי דווקא בשיר פחות ידוע, שפעמים רבות יוצא לי להרהר בו, ושמו "הגביש היפה", העושה בשורותיו התחיליות שימוש בדיני "סוטה" במקרא, ומשם לוקח אותנו אל הפְּנים, אל הבּפנוֹכוֹ הכי אינטימי של המשוררת, בשפה שאין שני לה עם צורות יחידאיות, ספק מומצאות ספק עתיקות. הנה הוא:

הגביש היפה
הַגָּבִישׁ הַיָּפֶה נִטְחַן עַד דַּק
וְאֶת הָאֲבָקָה נָתְנוּ בַּמַּיִם
וְאֶת הַמַּיִם בַּקֹּדֶשׁ שָׁתִיתִי,
וְנִמְסְכוּ בְּקִרְבִּי כְּאַהֲבָה הַיָּפָה
וְתִפְשֹׁט צוּרָתָן בְּתוֹכִי לְמַלְאָךְ
וְעֵינָיו לִי פְּנִימִיּוֹת וַאֲחַפֶּה עָלָיו,
וּבְיָדוֹ כָּל כֵּלִים טוֹבִים לְאַהַב
וְדִיַּקְתִי לָאַהֲבָה בִּימֵי מַהוּתוֹ
תְּנוּעָה כִּידוּעָה כִּידוּעָה שֶׁהָיְתָה,
וְהַתְּשׁוּקָה? וְהַתַּאֲוָה? וְהַבָּשָׂר?
לָהֵנָּה שֵׁמוֹת שֶׁאֵינָהּ אֲחִידוּת
לְמַלְאָכִי הַקְּלָסִי תְּפוֹרֵרְנָה כְּנָפָיו
גְּבִישׁוּתוֹ הַמָּוְתָנִית מִתְפּוֹגֶגֶת בָּהֵנָּה
לְבַל אֶמְצָא יוֹתֵר הִלְכוֹתַי.