ההיסטוריה מלמדת: האם זה הזמן המתאים לרכוש אג"ח

הנראטיב של השוק מובן מאליו לאחר שזעזוע כפול של אינפלציה והעלאות ריבית מחץ את מחירי הנכסים: כל דבר אחר לא ממש משנה.

● קרנות ישראליות, אמריקאיות או בכלל איריות? כל הדרכים להשקעה במדדי מניות זרים 
● השפה בבית המשפט העליון של ארה"ב פוליטית לגמרי, והיא אומרת: ימינה פנה | פרשנות

המקבילות מן ההיסטוריה מובנות מאליהן לא פחות. ב-1973, אמברגו הנפט הערבי פגע קשות בכלכלה, והוביל להעלאות ריבית חדות, בעוד שב-1980 אינפלציה משתוללת, שהפכה גרועה אף יותר בעקבות זעזוע נפט נוסף, השתוללה לצד מבצע העלאות הריבית האגרסיבי של יו"ר הפדרל ריזרב דאז, פול וולקר.

הפלישה הרוסית לאוקראינה התרחשה עוד לפני העלאות ריבית הפד - המהירות ביותר מאז שוולקר היה אחראי על הבנק המרכזי.

אבל לפעמים ההבדלים מההיסטוריה חשובים לא פחות מנקודות הדמיון. השוואות כלכליות הן חשובות, כמובן, אבל נקודת הפתיחה של הערכות שווי חשובה אפילו יותר.

גם ב-1973 וגם ב-1980 לקח למניות זמן רב להשתקם, בייחוד אחרי התאמה לאינפלציה. מהשיא בינואר 1973, לקח עד 1985 כדי שהמשקיעים יקבלו את כספם חזרה ממניות אמריקאיות במונחים ריאליים, כפי שהדבר נמדד על ידי מדד MSCI USA, עם השקעה מחדש של הדיבידנדים.

ב-1980 האינפלציה נוצחה והשיקום היה מהיר יותר, אבל עדיין לקח עד 1983 לפני שהמשקיעים שקנו בשיא המחיר בשנה זו קיבלו את כל כספם בחזרה.

עד כאן החישובים פשוטים למדי. האקדמאים אלרוי דימסון, פול מארש ומייק סטונטון חישבו שהמניות האמריקאיות נתנו תשואה של 5.9% לשנה לאחר התאמה לאינפלציה מאז 1970, במחקר שעשו עבור קרדיט סוויס.

כשביצועי המניות הם לכל היותר ממוצעים, ייקח שלוש עד ארבע שנים לפני שהמשקיעים יגיעו לנקודה שבה התחילו בשנה שעברה, בהתאמה לאינפלציה. במונחים היסטוריים יהיה מדובר בביצועים לא רעים.

ביצועים טובים יותר לאג"ח ב־1973 וב־1980

אבל כאן אנו מגיעים להבדל. גם בירידות של שנת 1973 וגם באלו של 1980 - ובכל מיתון וירידה בכלכלה מאז - האג"ח הציגו ביצועים טובים יותר ממניות.

הפעם, המניות והאג"ח צנחו ביחד, כשמדד MSCI USA ירד ב-16.7% מהשיא שלו בינואר שנה שעברה, ואג"ח בנצ'מרק של משרד האוצר האמריקאי לעשר שנים ירדו ב-16% מאז, בשני המקרים כשההכנסות מההשקעות מושקעות מחדש.

בעבר, לקח זמן ארוך מאוד למניות להדביק את איגרות החוב. זה קרה בגלל שהמניות היו מוערכות בהערכת יתר כה גבוהה. משקיע באג"ח הקדים את המניות ב-13 שנים ב-1973, ובשבע שנים ב-1980, אם בודקים לפי מדד האוצר של בלומברג.

אולי זה יפתיע את מי שראו את ערך האג"ח שלהם מתרסק בגלל האינפלציה בשנה שעברה, אבל מהשיאים של שוק המניות ב-1973 וב-1980, האג"ח הוכיחו בשני זעזועי האינפלציה שהן חסינות יותר ממניות, ועם זאת עדיין פיגרו בהרבה אחרי האינפלציה.

הפעם לא רק המניות היו מוערכות בהערכת יתר. הדבר החריג לגבי השוק הדובי הנוכחי הוא שתחילתו הייתה בכך שגם איגרות חוב היו מוערכות בהערכות יתר קיצוניות. כתוצאה מזה, כמעט כל דבר אחר היה מוערך בהערכת יתר.

התפוצצות "הבועה של הכול", כשהבנקים זנחו ריביות שהיו נמוכות זמן רב ועברו מקניית אג"ח למכירתן, לא הותירה למשקיעים שום מקום להסתתר בו.

פסיכולוגים פיננסיים מזהירים שמשקיעים צריכים להתעלם מהפסדי העבר ולהתמקד בעתיד בלבד.

לא משנה כמה זמן ייקח להחזיר את ההשקעות מהשיא האחרון. מה שמשנה הוא האם המניות יעלו מהנקודה הזו, והאם יצליחו יותר מנכסים אחרים, שהאלטרנטיבה הגדולה ביותר מביניהם היא אג"ח.

שוב, המרכיבים היסודיים הכלכליים משנים. האם תהיה אינפלציה ו/או מיתון?

המניות עדיין יקרות יותר גם אחרי הנפילות

אבל נקודת הפתיחה משנה לפחות באותה מידה. אפילו לאחר הנפילות הגדולות במניות, הן עדיין נראות מאוד יקרות לעומת האג"ח.

האופטימיות של תחילת השנה הזו דעכה, אבל משקיעים ממשיכים להמר על כך שהאינפלציה הקיימת כבר זמן רב תהיה תחת שליטה, וששולי הרווח יישארו גבוהים.

רבים ממשיכים לחשוש מאיגרות חוב, אפילו כשהתשואות מתקרבות ל-4% על איגרות של משרד האוצר האמריקאי לעשר שנים, והן גבוהות מ-5% על אג"ח לחצי שנה.

הלקח המרכזי של ההיסטוריה הפיננסית הוא שבטווח הארוך, מניות אמריקאיות מביסות את איגרות החוב.

אבל קניית מניות כשהן יקרות - במחיר של פי 18 לפחות מהרווחים המוערכים ל-12 החודשים הבאים - היא מתכון לתשואה מאכזבת. מדובר בתמחור שלעיתים רחוקות היה גבוה ממנו - כמו בבועת הדוט.קום ובפריחה שהייתה בסיום המגפה.

אבל בתוך כך, התשואה של איגרות החוב של האוצר חזרה לרמות נורמליות. יש מרווח רב לאג"ח לאכזב אם יתגלה שהאינפלציה היא אנדמית. אבל לפחות הן התחילו בהערכת שווי הגיונית, על בסיס התשואות שיש כיום.

משקיעים שנטשו אג"ח באופן מוצדק, כשהתשואות היו נמוכות ברמה מטופשת, צריכים להחזיר לתיקים את איגרות החוב כריפוד לתיק ההשקעות. זה לא רק הופך את התשואות חלקות יותר, אלא מספק לאורך הדרך הכנסה קבועה. איגרות חוב גם מספקות מידה מסוימת של הגנה נגד הסיכון שהמניות לא רק מוערכות גבוה מדי, אלא שהן גם עדיין יקרות מדי.