חודשים ארוכים סין היססה: היא נמנעה מלגנות את פלישת רוסיה לאוקראינה, אבל רמזה שהיא מתנגדת למלחמות תוקפניות ועומדת על כיבוד גבולות בין לאומיים מוכרים. היא גם נמנעה, לפחות בגלוי, מאספקת ציוד צבאי שיוכל לשמש את רוסיה. היא הקפידה להימנע מכל הצעת החלטה נגד רוסיה באו"ם, אבל גם לא הצטרפה אל שש או שבע הדיקטטורות שתמכו ברוסיה.
● הנשק הסודי של פוטין במלחמת האנרגיה: בנקאי לשעבר ממורגן סטנלי | WSJ
● האם רוסיה תוכל אי פעם להיות מדינה 'נורמלית'? | יואב קרני, פרשנות
● אפילו נגני רחוב מבקשים העברה באפליקציה: אירופה מתנתקת מהמזומן | אסף אוני, ברלין
זה משתנה. ביום שישי האחרון, במסגרת התכנסות של מדינות ה־G20 בדלהי, סין הייתה המדינה היחידה, מלבד רוסיה עצמה, שהתנגדה להצעת החלטה פושרת בעניינה של אוקראינה. מבלי להזכיר את רוסיה או את אוקראינה, ההצעה קבעה כי כל הארצות מקבלות עליהן לציית לעקרונות מגילת האו"ם, "כולל הגנה על אזרחים ועל תשתית במהלך עימות צבאי", וכולל האיסור על "השימוש בנשק גרעיני, או האיום להשתמש בו".
לפנים, ארצות היו חותמות על נוסח כזה בעיניים עצומות. זה היה נחשב למס שפתיים הכרחי. סין עצמה הסתייגה מן האיומים להשתמש בנשק גרעיני, נשיא סין שי ג'ינפינג בעצמו אמר דברים אלה לקנצלר גרמניה ב־4 בנובמבר. וארבעה חודשים לאחר מכן, שר החוץ הסיני מטרפד הצעת החלטה, החוזרת בדיוק נמרץ על המילים שלהן הסכים המנהיג העליון.
איש לא יגיד לסין מה לעשות
יש כמובן הקבלה בין ההתקרבות הסינית לרוסיה לבין ההידרדרות ביחסי סין עם המערב, ובייחוד עם ארה"ב. קשה להחליט מה מזין את מה. יועצי הנשיא ביידן התחילו להזהיר בחודש שעבר מפני האפשרות שסין תתחיל למלא את מחסני הנשק המתרוקנים של רוסיה. מזכיר המדינה בלינקן הזהיר ביום ה' שעבר, כי "יש לנו הסמכות להטיל סנקציות מכל מיני סוגים", היה וסין תפעל לפי הכוונה שמיוחסת לה.
זה בדיוק מה שסין רוצה לשמוע. איומים אמריקאים מקפיצים את דובריה ממושביהם. קודם כל, אלה "שקרים"; ושנית, איש לא יגיד לסין מה לעשות.
השאלה הרבה יותר מורכבת מ"איש לא יגיד". השאלה היא מה חשוב יותר בעיניי סין: חיזוק רוסיה על חשבון האינטרסים המסחריים עצומי־הממדים שלה במערב, או שמירת האינטרסים האלה על חשבון רוסיה.
עצם הדיון מדגים את ההבדל המהותי בין המלחמה הקרה של המאה הקודמת למלחמה הקרה של היום. בשעתן, ארה"ב וברית־המועצות עשו כמיטב יכולתן להזיק זו לזו, מבלי לצאת למלחמה. לא היה עליהן לשקול את התוצאות הכלכליות הישירות. אומנם ארה"ב יכלה להטיל סנקציות מסוימות, כמו למשל הפסקת היצוא של דגנים לברית־המועצות ב־1980. אבל יחסי המסחר ביניהן היו מצומצמים להפליא.
ב־2021, לעומת זאת, הסחר בין ארה"ב לסין עמד על כ־650 מיליארד דולר. היצוא הסיני לארה"ב הסתכם ב־506 מיליארד דולר, 18% מכל היבוא האמריקאי. היתרון הסיני במאזן המסחרי עמד אפוא על 355 מיליארד דולר.
היפרדות יחסי המסחר - לא בזמן הקרוב
מה היה קורה אילו פסק הסחר? זו אפשרות לא מציאותית. תהיה לה השפעה דרסטית על המחירים והאינפלציה בארה"ב. אך לרעיון של "decoupling", נמצאים עכשיו אדווקטים בארה"ב. הם כמובן אינם באים מענקי התעשייה האמריקאית.
אתר הרשת הפיננסי הפופולרי marketwatch.com פרסם בחודש שעבר מאמר תחת הכותרת "שחרורה של כלכלת אמריקה מסין יקים לתחייה את התעשייה האמריקאית וייצור מיליוני מקומות עבודה משתלמים". הכותב הוא ז'אק מוטל - תעשיין מן המערב התיכון של ארה"ב, העומד בראש ה'קואליציה לטובת אמריקה משגשגת'. המערב התיכון ירד מנכסיו ב־50 השנה האחרונות, בין היתר בגלל שקיעת תעשיותיו ובריחת מקומות עבודה לסין.
״לשחרר את כלכלת ארה״ב מסין״, מודעה של ארגון שדוגל ב״היפרדות״ בין שתי המעצמות הכלכליות. צילום מסך מתוך טוויטר
פרשת הכדור הפורח שהופל בפברואר, ליבתה רגשות אנטי־סיניים. הכדור חצה את אמריקה לכל רוחבה, עמוס במכשירי ריגול ותצפית, והניב פסיכוזה חטופה של הפלת כדורים פורחים לא־סיניים. מותר לשער שליבוי נוסף יבוא בעקבות הודעת השבוע שעבר על "סבירות מתונה", שנגיף הקורונה דלף ממעבדה בעיר ווהאן.
ההערכה הזו באה מפי מנהל האף.בי.איי, אף כי אחרים במודיעין האמריקאי הגיעו למסקנות מנוגדות, או שלא הגיעו לשום מסקנה. לכאורה, ההערכה מאשררת תיאוריות קונספירציה שהגיעו עד לבית הלבן של דונלד טראמפ. הן הכעיסו את בייג'ינג, ודוברי משרד החוץ הסיני גמלו בתיאוריה נגדית, שהנגיף דלף בעצם ממעבדה צבאית אמריקאית.
ביטוי לאוירה הכללית ניתן בשבוע שעבר בקונגרס. ועדת החוץ של בית הנבחרים הסמיכה את הנשיא ביידן לאסור מעיקרו את השימוש בישומון הסיני TikTok, או בכל ישומון אחר החשוד בהעברת מידע אל ממשלת סין. הנשיא כבר החליט לחייב דה־טיקטוקיזציה של כל מכשיר בבעלותה של הממשלה הפדרלית. זאת ועוד, ביום ה' שעבר, משרד המסחר בוושינגטון הודיע על הגבלת מכירות של טכנולוגיה אמריקאית ל־37 חברות וארגונים בסין, המסכנים את ביטחונה הלאומי של ארה"ב.
המסר הברור של נשיא ארה"ב
ההגבלות הללו מצטרפות אל "מלחמת השבבים", שהנשיא ביידן הכריז על סין לפני חמישה חודשים, כדי לשלול ממנה גישה לטכנולוגיה מתקדמת שעושה שימוש במיחשוב ובמוליכים־למחצה. מושקעים מאמצים גם בצירוף יפן והולנד, על מנת להשלים את טבעת הכיתור.
רצינות המשבר הורגשה באזהרתו של ג'ייק סליבאן, יועץ הנשיא לביטחון לאומי. בראיון בשבוע שעבר הוא הצהיר בנושא הסיוע הסיני לרוסיה כי "אם זה יימשך כך, זה יגבה מחיר ניכר מסין. ואני חושב שמנהיגי סין שוקלים את זה בשעה שהם מקבלים את החלטותיהם".
אחד הלקחים החשובים ממשבר אוקראינה הוא הצורך להקדים ולהזהיר את היריבים מפני התוצאות וההשלכות המלאות של מעשיהם. נראה שארה"ב אינה מסתפקת עכשיו באזהרות כלליות מפני כוונותיה, אלא היא פורסת לפני סין את מלוא היריעה של העונשים המתוכננים אם המשטר בבייג'ינג יחליט למלא את מחסורה של רוסיה.
סליבאן אמר בראיון הנ"ל, "אנחנו לא מסתפקים באיומים ישירים. אנחנו מבהירים מה מוטל על כפות המאזניים - ומה יהיה המחיר… ואנחנו עושים כן באופן ברור וספציפי, בדלתיים סגורות".
המחיר בהחלט יכול להיות חמור. סין עתה זה הודיעה כי היא שואפת לחזור אל צמיחה מהירה, 5% השנה, לאחר הנסיגה של סגרי הקורונה הדרקוניים. צמיחה כזאת לא תיתכן אם סין תפסיד את שוקי היצוא שלה באמריקה ובאירופה. אבל אתמול, סין גם הודיעה, בפרלמנט חותמת־הגומי שלה, כי תגדיל את תקציב הביטחון ב־7.2%. מה אם כן חשובים לה יותר, התותחים או הגרביים?
כנראה אין זו הגזמה להגיד שעתיד היחסים הבין לאומיים תלוי לא מעט בתשובה על השאלה הזו.
רשימות קודמות בבלוג וביואב קרני. ציוצים (באנגלית) בטוויטר
כתבות
ני"ע
