הסעיף שיאפשר לראשי הרשויות לייקר את הארנונה בעשרות אחוזים

הארנונה תופסת נפח נרחב בחוק ההסדרים המצורף לתקציב המדינה החדש ואת עיקר תשומת הלב (והביקורת) מקבלת קרן הארנונה, שכוללת מענקים על בנייה למגורים ברשויות מקומיות ותמומן מהכנסות הארנונה שלא למגורים. אבל בזמן שבשלטון המקומי מוחים על קרן הארנונה, נראה כי סעיף אחר באותו נושא נותר מתחת לרדאר: הסעיף המאפשר לרשויות לשנות את שיטת חישוב הארנונה.

● הסעיף בתקציב שיעלה לעיריית תל אביב עשרות מיליוני שקלים בשנה
● במקום לחגוג את המענקים שבדרך, הרשויות נותנות לחולדאי לנהל את ההצגה | דרור מרמור, טור סופ"ש

בתזכיר החוק שפורסם לאחרונה נכתב: "רשות מקומית רשאית לשנות את שיטת המדידה של שטח הנכסים אצלה, כך שתוכל להטיל ארנונה על מטר רבוע שאותו לא מדדה כחלק מהנכס". הסעיף הוא חלק מתיקון של חוק ההסדרים שנחקק בשנת 1992.

השינוי נוגע לריבוי שיטות המדידה ברשויות המקומיות לצורך חישוב תשלום הארנונה (לכל השימושים). במרוצת השנים התפתחו שיטות שונות לחישוב המס ושלוש המרכזיות שבהן מכונות "נטו־נטו", "ברוטו" ו"ברוטו־ברוטו". ההבדל ביניהן הוא בהיקף השטח הנמדד לחישוב הארנונה.

בשיטת נטו־נטו נמדד שטח הפנים של הדירה, ללא הקירות, המרפסות (פרט למרפסות סגורות), השטחים המשותפים והמקלטים. בשיטת ברוטו נכללים בחישוב גם הקירות הפנימיים, מרפסות ושטחים מקורים, כמו גם הכניסה לנכס. בשיטת ברוטו־ברוטו מצטרף לכל אלו כל שטח מקורה, כולל קירות חיצוניים, מרפסות פתוחות, חדרי מדרגות, מרתפים משותפים, חדרי כניסה, מחסנים ומקלטים.

כך, בשיטת הברוטו־ברוטו נכללים שטחים בהיקף הגדול ביותר ולפי ההערכות ההבדלים בין השיטה הזו לבין שיטת הנטו־נטו, הם 25%־40%. השיטות התקבעו ברשויות מסיבות היסטוריות כאלו ואחרות, ומשנות ה־90' נחסמה האפשרות לשנותן. כעת נראה כי זה עומד להשתנות.

המרוויחות העיקריות: הערים הגדולות

כיום, דווקא הערים הגדולות הן אלו שנהוגה בהן שיטת הנטו־נטו המקילה, מה שהופך אותן למרוויחות הפוטנציאליות העיקריות מהמהלך. "זה סעיף בודד, אבל הוא לא מינורי", אומר יוגב שרביט, יועץ כלכלי לרשויות מקומיות, בעל הבלוג "המדד המוניציפלי", ואחד מאנשי המקצוע הכי מעורים בחוק הארנונה. "לא במקרה השינוי שהוא מציע הולך עד לחוק ההסדרים של 1992: מאותה תקופה ועד היום לא נעשה שינוי מהותי לגבי שיטת המדידה ברשויות המקומיות. משרד האוצר אומנם לא מכריח אף אחד לשנות את השיטה, אבל הוא מאפשר זאת. וברגע שהאופציה נפתחת, יהיו רשויות שיוכלו להגדיל את ההכנסות משמעותית בבת־אחת".

ירושלים, תל אביב, חיפה, חולון, הרצליה ורמת גן הן רק חלק מהערים שבהן נהוגה היום שיטת הנטו־נטו וצפויות להרוויח משמעותית מהשינוי אם יעברו לשיטה המרחיבה של ברוטו־ברוטו. ערים גדולות אחרות, כמו נתניה וראשון לציון, שבהן נהוגה שיטת הברוטו, יוכלו גם הן ליהנות מהשינוי, אך שם הוא יורגש פחות.

עלייה פוטנציאלית של עשרות אחוזים בהכנסות

מאחר שהנוהגות בשיטת הנטו־נטו הן הערים הגדולות (ולמרות שרוב הרשויות המקומיות נוהגות בשיטת הברוטו־ברוטו) כ־30% מהנכסים מניבי הארנונה נהנים מהשיטה המקילה. בכמה יוכלו אותן רשויות להגדיל את היקף ההכנסות שלהן? בחישוב גס ושמרני, המתבסס על הפער בין שיטת הנטו־נטו לשיטת הברוטו־ברוטו, מדובר בתוספת פוטנציאלית של כ־10%. "כביכול אפשר לומר שההכנסות יגדלו ב־25%־30%, שכן זה ההבדל האמיתי בין השיטות", אומר שרביט, "אבל החישוב לא יכול להיות באמת כל כך פשטני".

לדבריו, "צריך לזכור שההבדל בין השיטות מתבטא בעיקר בהכנסת השטחים המשותפים למשוואה, ואלו קיימים בעיקר בבניינים משותפים חדשים. לכן, אפשר לומר שתושבי צפון תל אביב, לדוגמה, צפויים לחוש את ההבדל בצורה משמעותית מאוד, וגם ערים שעוברות התחדשות עירונית - שכן היא מוסיפה לא מעט שטחים משותפים לבניינים".

נציין כי בתל אביב היקף ההכנסות מארנונה בשנת 2019 (הנתונים הרשמיים העדכניים ביותר, שאינם בשנת קורונה) עמד על כ־3.2 מיליארד שקל, כך שגידול של 10% בהכנסות משמעותו כ־320 מיליון שקל בשנה; בירושלים, על סמך אותו חישוב, העלייה עשויה להגיע לכ־210 מיליון שקל בשנה; ובחיפה, כ־140 מיליון.

מהזווית של התושבים, התמונה פחות מעודדת. עבור דירת 100 מ"ר בצפון או מרכז תל אביב (אזור 1) המעבר משיטת הנטו־נטו לשיטת הברוטו־ברוטו תוסיף כ־208 שקל לחשבון הארנונה החודשי. עבור דירה ישנה בדרום העיר, תוספת התשלום תהיה קטנה בהרבה, כ־54 שקל. עבור בעלי העסקים בתל אביב השינוי יהיה יקר הרבה יותר. עסק בבניין חדש באזור 1 צפוי לשלם עוד כ־850 שקל בארנונה כל חודש. עבור עסקים באזורים ישנים יותר ובדרום העיר (אזור 3), תוספת התשלום תסתכם בכ־350 שקל בחודש. נציין כי ערכנו את הסימולציה על אזורים ספציפיים בתל אביב מפאת השונות הגדולה בין הערים והאזורים בהן בחישוב ובתעריפי הארנונה.

מתי המהלך יתממש? כנראה לא בקרוב

לכאורה מדובר בבשורה גדולה עבור הרשויות, ובפרט על רקע מחאת השלטון המקומי והערים הגדולות על קרן הארנונה שצפויה לשאוב מהן הכנסות. אבל למרות שמונחת על הכף הגדלה משמעותית בהכנסות, השינוי לא צפוי להגיע מהר.

יש לכך שתי סיבות: הראשונה, היא הכפפת השינוי באישור שרי האצר והפנים, שהיסטורית לא מיהרו לאמץ בקשות לא פופולאריות כאלו. והשנייה היא הבחירות הקרבות לרשויות המקומיות. אומנם החלת החוק נקבעה לינואר 2024, כמה חודשים לאחר הבחירות עצמן (באוקטובר 2023), אך הסמיכות אליהן תגרום לראשי ערים רבים לחשוב פעמיים. ועדיין, שרביט מעריך שבמוקדם או במאוחר, השינוי יקרה: "בסופו של דבר רשויות יידחקו לשם, כי המצב הכלכלי של השלטון המקומי לא צפוי להשתפר, להפך. רשות שתראה שהיא מתמודדת עם בעיה כספית אקוטית, תאמץ את השינוי ולתושבים לא יהיה מה להגיד".