בית המשפט המחוזי מרכז אישר ניהול תובענה ייצוגית בהיקף 664 מיליון שקל נגד רשות המסים, בטענה כי גבתה מסים ביתר מעובדים שכירים שהפקידו כספים לקצבת הפנסיה שלהם.
● העליון: הקנס על הברחת מוצרים לארץ לא יפחת מגובה המסים שלא שולמו
● לראשונה: תפורסם מראש רשימת תורנויות שופטי העליון | בלעדי
הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נגד הרשות הוגשה על-ידי ניב נוימן ומתן לבנון, באמצעות עו"ד יוני חרש, וסובבת סביב יישום סעיף 45א(ה)(2)(ב)(2)(ב) לפקודת מס הכנסה, המעניק הטבת מס לעובדים המפקידים כספים לפנסיה. הסעיף קובע כי עובד שהוא "עמית מוטב", כהגדרת המונח בסעיף 47 לפקודה, יזוכה ממס בשיעור של 35% בגין הפקדה לקצבה שנעשתה על-ידו בסכום המתקבל מצירוף הסכומים הבאים - 7% מהכנסתו המבוטחת שהיא הכנסה מזכה (סעיף 45א(ה)(2)(ב)(2)(א)), ובנוסף 5% מההכנסה החייבת שאינה הכנסה מבוטחת (סעיף 45א(ה)(2)(ב)(2)(ב)), בכפוף לתנאים המפורטים בסעיף.
בבקשה טענו נוימן ולבנון כי בניגוד להוראותיה המפורשות של הפקודה, החליטה רשות המסים כי הזיכוי הקבוע בסעיף 45א(ה)(2)(ב)(2)(ב) (בגין 5% מההכנסה החייבת) יינתן רק לעובד שכיר אשר הפקיד הפקדה נוספת לקצבה כ"עמית עצמאי" מעבר להפקדות לקצבה שנעשו על-ידו ממשכורתו כ"עמית שכיר". זאת, אף על-פי שלתנאי זה אין כל זכר בהוראת הדין.
בנסיבות אלה הרשות לא אפשרה לנישומים הנמנים עם הקבוצה הייצוגית, המורכבת מעובדים שכירים העונים להגדרת "עמית מוטב", את זיכוי המס המגיע להם מכוח הסעיף האמור, וגבתה מס ביתר שלא כדין.
רשות המסים, מנגד, ביקשה לדחות את התביעה וטענה כי הצבת הדרישה לעמית שכיר לבצע הפקדה נוספת לקופת גמל לקצבה במעמד של "עמית עצמאי" בגין הכנסתו הלא מבוטחת כתנאי לקבלת הזיכוי הנוסף, תואמת את הדין ואף מגשימה את תכלית החקיקה.
השופט שמואל בורנשטין דחה את עמדת הרשות וציין כי "פעולת רשות המסים, המעמידה כתנאי לקבלת הזיכוי הנוסף בידי עמית שכיר, הפקדה עצמאית בקופת גמל לקצבה בגין הכנסתו הלא מבוטחת, מהווה, לכאורה, גבייה מס שלא כדין".
רשות המסים חוצה את הגבול
עוד הוסיף השופט כי אם רשות המסים מעוניינת לשלול הטבת מס הקבועה בחוק, עליה לעשות זאת באמצעות שינוי חקיקה ולא על-ידי פרשנות של החוק באופן מאולץ. "על פני הדברים, יש בפרשנות שמציעה רשות המסים - גם אם צודקת היא בטענתה כי פרשנות זו משקפת את הדין הרצוי - משום חציית קו הגבול בין הדין המצוי ובין הדין הרצוי.
"תתכבד, אפוא, רשות המסים ותיזום תיקון בסעיף 45א(ה)(2)(ב)(2)(ב) לפקודה, כך שיתווספו בו המילים 'בגין סכומים ששולמו בעד הכנסה שאינה מבוטחת' או כל לשון אחרת שתבהיר כי העמית השכיר ייהנה מהזיכוי הנוסף בשיעור של 5%, אך ורק אם יפקיד הפקדות כעצמאי. או אז תוכל המשיבה לטעון כי הסכומים ששולמו על-ידי העמית בעד ההכנסה המבוטחת, דהיינו ההפקדות שביצע כשכיר, לא יזכו אותו בזיכוי הנוסף של 5%".
מערכת החיסכון הפנסיוני בישראל מורכבת ממספר רכיבים, בהם קצבאות מביטוח לאומי, המבוססות על תשלומים ששולמו מטעם העובד על-פי תקופה במהלך שנות עבודתו; דמי פנסיה מחברות ביטוח, המבוססים על הפרשות מהשכר החודשי של העובד; וחסכונות פרטיים נוספים שיכולים עובדים לצבור במהלך שנות עבודתם כדי שהכספים ישמשו אותם לאחר פרישתם.
בשל הרצון לעודד את כלל הציבור בישראל לחסוך לפנסיה, העניקה המדינה לציבור החוסכים הטבות מס.
המחלוקת בייצוגית סובבת סביב הטבות המס על-פי סעיף 45א שכותרתו "זיכוי בעד דמי ביטוח ותגמולים", הקובע את זכאותם של נישומים לזיכוי ממס בגין הפקדות מסוגים שונים: יחיד יזוכה ממס ב-25% מן הסכומים ששילמו הוא או בן זוגו בשנת המס לביטוח חייו או חיי בן זוגו בחברת ביטוח, אם הוא תושב ישראל (סעיף 45א(א)(1)); יחיד יזוכה ממס ב-35% מן הסכומים ששילמו הוא או בן זוגו בשנת המס לקופת גמל לקצבה, או ששילמו כאמור למדינה, לרשות מקומית או לגוף אחר שקבע שר האוצר, לשם שמירת זכות הפנסיה שלו או של בן זוגו, או שישולמו כאמור לביטוח קצבת שאירים (סעיף 45א(ב)); עמית מוטב יזוכה ממס כאמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב) גם בשל סכומים ששילם לביטוח חיי ילדו בחברת ביטוח, לקופת גמל לטובת ילדו או לשם שמירת זכויות הפנסיה של ילדו, בכפוף לתנאים האמורים באותם סעיפים קטנים, לפי העניין, ובלבד שגילו של אותו ילד, בשנת המס, היה 18 שנים ומעלה (סעיף 45א(ב1)).
רשות המסים החזיקה בעמדה שיש להתנות את קבלת הזיכוי הנוסף בידי עמית שכיר בהפקדה עצמאית מצדו לקופת גמל לקצבה בגין הכנסתו הלא מבוטחת, הגם שתנאי זה לא נקוב בסעיפי החוק הרלוונטיים.
על-פי הנטען בבקשת האישור, בשנת 2019 היה זכאי נוימן לזיכוי ממס בסך 866.81 שקל (בנוסף לזיכוי של כ-2,000 שקל שקיבל), אך רשות המסים לא העניקה לו את מלוא הזיכוי המגיע לו. לטענתו, זהו סכום הנזק שנגרם לו, והוא משקף את סכום המס שנגבה ממנו שלא כדין. הנזק לכלל הקבוצה הייצוגית הוערך בכ-668 מיליון שקל.
"אין מקום להגביל את הזיכוי הנוסף"
השופט בורנשטיין קיבל את הטענה בשלב המקדמי של אישור התובענה הייצוגית וקבע כי "על פניו נראה כי לשון החוק כפשוטה עולה בקנה אחד עם עמדת המבקשים, לפיה אין מקום להגביל את הזיכוי הנוסף הניתן במסגרת סעיף 45א(ה)(2)(ב)(2)(ב) לפקודה אך ורק לשכירים המבצעים הפקדות נוספות לקופת גמל לקצבה במעמד של עמית עצמאי".
השופט ציין עוד כי גישת רשות המסים מהווה ניסיון לקרוא לתוך הסעיף מה שלא נאמר בו. "מדובר ב'תוספת' משמעותית ומהותית שיש בה, לא רק כדי לשנות את תוצאת המס הנובעת מפעולה כלשהי המתבצעת על-ידי הנישום, אלא שהיא אף מעמידה תנאי פוזיטיבי לשם השגת תוצאת מס אחרת; הנישום ייהנה מהטבת המס הקבועה בסעיף אך ורק אם יבצע פעולה שלא בא זכרה בסעיף, דהיינו יפקיד הפקדות כעצמאי ולא יסתפק בהפקדות שהפקיד כשכיר.
"אין מדובר, לפיכך, במצב בו פרשנות המבקשים ופרשנות המשיבה שתיהן נופלות בגדרו של מתחם האפשרויות הלשוניות של דבר החקיקה, אלא במצב שבו פרשנות אחת, זו של המבקשים, מתיישבת עם לשון הסעיף כפשוטה, בעוד השנייה, זו של המשיבה, נעדרת עיגון בלשון הסעיף".
בנסיבות, אישר בית המשפט את ניהול התובענה הייצוגית נגד רשות המסים.
בתובענה הייצוגית העריכו נוימן ולבנון כאמור כי הנזק הכולל מגיע לכ-664 מיליון שקל. רשות המסים טענה כי איתור הנתונים יחייב עבודה רבה, אותה תבצע אם וככל שהבקשה תאושר. כעת, עם אישור הבקשה, על רשות המסים לבחון מכמה שכירים גבתה מס ביתר.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
