חברי המועצה הארצית לתכנון ובנייה, הערכאה התכנונית העליונה בישראל, אישרו הכנסת נציגים ממשרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות של השרה אורית סטרוק למועצה הארצית לתכנון ובנייה ולוועדות המחוזיות לתכנון ובנייה צפון ודרום, ובכך נתנו לסיעת הציונות הדתית דריסת רגל ראשונה במוסדות התכנון, בדרך להגשמת מדיניותם. הצעד מעורר ביקורת מצד גופים שונים שחוששים מהתחזקות מעמד הממשלה בערכאות התכנון הגבוהות.
● מנכ"ל מבנה מפוטר למרות שהתפשר על שכרו, והדירקטוריון מסרב לספק הסברים לבעלי המניות
● מניית הנדל"ן "הסודית" שהניבה תשואה של מעל 300%
● נתוני מאקרו חזקים לא יספיקו: האזהרה החריגה של מודי'ס מערערת את האסטרטגיה של שר האוצר | פרשנות
ההצבעה שנערכה היא צעד טכני הכרחי בדרך לאישור שינוי חוק התכנון והבנייה, שיעגן את השינויים שסוכמו בהסכם הקואליציוני בין הציונות הדתית לליכוד. ביום ראשון פורסם הנוסח שלו בבהילות, זמן קצר לפני הזימון. החוק מדבר על הגדלת נציגות הממשלה במועצה הארצית מ-11 ל-13 וכן להגדיל את הנציגות הממשלתית בוועדות המחוזיות הפריפריאליות של הצפון והדרום, באמצעות שילוב אנשים של משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות. כל זאת, בהתאם להסכמים הקואליציוניים.
שינוי החוק מאורגן בחופזה: חברי המועצה הארצית כונסו בבהילות ע"י מנכ"ל משרד הפנים רונן פרץ כך שיארגנו ישיבת זום היום בבוקר לאישור השינוי; תזכיר שינוי החוק להרכב ועדות התכנון הופץ ביום ראשון להערות הציבור ופג ביום שלישי.
עולם התכנון הישראלי חוזר לימי ייהוד הגליל | אריק מירובסקי, פרשנות
מה כל כך חשוב לשרה סטרוק ולציונות הדתית, בנציגות במועצה הארצית ובוועדות המחוזיות של הצפון והדרום? לשם כך צריך לחזור להסכם הקואליציוני, שעליו חתמו הליכוד והציונות הדתית.
ההסכם כאילו לקוח משנות השישים והשבעים של המאה הקודמת, שבהן ה"טרנד" הממשלתי היה לייהד את הגליל, תחילה באמצעות הערים נוף הגליל (אז נצרת עלית) וכרמיאל, ולאחר מכן באמצעות הקמת המצפים. הרעיון שעמד בבסיס זה היה החשש, שהרוב הדמוגרפי שיש לערבים בגליל, עלול להיות מתורגם יום אחד לסיכון ביטחוני. המטרה נכשלה והיישובים לא הביאו להגירה של יהודים לגליל.
אין מחסור ביישובים יהודים
הציונות הדתית מחזירה אותנו לימים ההם, לפחות ברוח ההסכם הקואליציוני: כך היא דרשה את האצת הליכי התכנון של העיר החרדית בנגב כסיף, האצת הליכי הקמת 14 יישובים נוספים בנגב, שאותם יזמה שרת הפנים לשעבר איילת שקד, ושאושרו בממשלה בשנה שעברה, הקמת אוניברסיטה בגליל, הקמת יישוב בשם רמת ארבל בגליל, שמירה על אדמות לאום, בין הייתר באמצעות חוק שיסדיר בנייה למגורים בשטחים חקלאיים ועוד. כדי לממש את השאיפות הללו, חשוב היה לציונות הדתית לשלב בגופי התכנון נציגים שלה.
אנשי מקצוע שבו והזהירו שהקמת יישובים חדשים היא מדיניות בזבזנית, לא ריאלית ומזיקה, וכי הבעיה המרכזית של הפריפריה במדינת ישראל היא לא מחסור בישובים יהודים חדשים, אלא הזנחה והחלשה עקביות את היישובים הוותיקים. היעד צריך להיות קודם כל לחזק ולשקם את היישובים הקיימים, ולהסדיר את המשילות מול הפשיעה הגואה בצפון ובדרום. ברור לכל כי המיליארדים שיוקצו ליישובים החדשים, ייגרעו מתקציב חיזוק היישובים הקיימים.
ואולם כנראה שהאתוס ההיסטורי של "חומה ומגדל" והקמת יישובים בנגב ובגליל גובר על השיקולים המקצועיים, ואין כמעט ממשלה שלא מעלה את הצורך בהוספת יישובים חדשים לפריפריה.
השאלה, מה יקרה במועצה הארצית לתכנון ולבנייה, זו שאמורה להיות הערכאה העליונה לתכנון בישראל. התשובה פשוטה: היא תעשה את מה שהממשלה אומרת לה לעשות.
חשש מפוליטיזציה
בקרב אנשי תכנון וחברה הובע חשש מפוליטיזציה של הערכאה התכנונית העליונה של ישראל, ומהתעלמות משיקולים חברתיים ותכנוניים, דבר שיגרום לתכנון גרוע ולנזקים תכנוניים בעתיד.
כבר היום המועצה הארצית לתכנון ולבנייה היא גוף שכפוף לשיקולים פוליטיים, ודי אם לבחון את הרכבה: היא כוללת 32 חברים, מהם 12 נציגי ממשלה, 10 ראשי רשויות מקומיות, 4 נציגים נוספים שקשורים לממסד (נציגי הסוכנות היהודית ומינהל התכנון) ו-6 אחרים בלתי תלויים, שכוללים אנשי מקצוע ואחרים שמגיעים מחוץ לשלטון המרכזי והמקומי. אלה אמורים לשקף קולות שנקיים משיקולים פוליטיים.
חבר לשעבר במועצה סיפר לגלובס כי לא רק שהנציגות הלא ממסדית במועצה קטנה מלכתחילה. פעמים רבות הגיע לישיבה ונוכח כי נציגי השלטון המקומי והממשלה הגיעו מוכנים לאחר שקיימו התייעצויות מוקדמות, בעוד שנציגי הציבור קיבלו את החומר ימים ספורים לפני הישיבה ולא הספיקו לגבש עליו דעה מוצקה ולהפגין אחדות כוחות.
זה הפך אותם למוחלשים אף יותר וחיזק את המגמה שגוף העל התכנוני בישראל הוא פוליטי וריכוזי לחלוטין.
מי שחיזק מאוד את המגמה הזו היה שר האוצר לשעבר משה כחלון, שקיבל לידיו את "ארגז הכלים" המלא לטיפול בבעיות הדיור, התכנון והבנייה. משרד השיכון, מינהל התכנון וגופי התכנון הוכפפו ישירות למשרד האוצר, ומי שניהל את הדברים ביד ברזל היה ראש מטה הדיור הלאומי דאז, אביגדור יצחקי, שאף כיהן כיו"ר המועצה הארצית לתכנון ולבנייה. המטרה הראשונה במעלה היתה להגדיל את מספר יחידות הדיור המתוכננות בישראל, ורוב היתר נדחק לאחור.
אם עד אז היו פעמים שבהם נרשמו מחלוקות, למשל בין הרשויות המקומיות לבין משרדי הממשלה, ולעתים גם בין משרדי הממשלה לבין עצמם - זה נסגר לגמרי, יצחקי טיפל במחלוקות עוד טרם הישיבה והמועצה הפכה לחותמת גומי ממשלתית.
דעות אנשי מקצוע יידחקו
היבט נוסף לפוליטיזציה הוא שגם דעות אנשי המקצוע ממינהל התכנון נדחקות מפני אינטרסים פוליטיים. דוגמה בולטת לכך ניתנה באפריל שנה שעברה, בדיון, האם להאריך את תוקף תמ"א 38. אנשי מינהל התכנון התנגדו לזה, בעוד שבאוצר ובשיכון סברו שיש לחדש אותה.
בסופו של דבר בהצבעה נותרה רק המנהלת דאז של מינה התכנון, דלית זילבר, כמתנגדת. כל יתר האצבעות היו בעד.
הרשויות המקומיות הביעו מחאה לנוכח הצעד הזה, שמחליש את כוחן במועצה; גם ארגוני הסביבה הביעו במכתב ליו"ר המועצה נתן אלנתן התנגדות לשינוי, והעירו, כי גם כך הרוב של הממשלה במועצה מובטח. לדבריהם, יש להגדיל את מספרם של נציגי הרשויות המקומיות והחברה האזרחית במוסדות התכנון.
ואולם בציונות הדתית רוצים להבטיח, שלא רק שיהיה רוב ממשלתי במועצה הארצית, אלא שהוא יתמוך במדיניות שלהם, וזו נתונה במחלוקת גדולה ולכן חשובה להם הנוכחות של האנשים שלהם.
באופן מפתיע, מי שהצטרפה לביקורת היא השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן. המשרד הגיש את התייחסותו להצעת החוק כשכתב, כי הוא מבקש להוסיף נציג נוסף למועצה הארצית, שאינו גוף ממשלתי, נציג מטעם קרן קימת לישראל או נציג מטעם הארגונים החברתיים. השרה אמרה כי "על מנת לתת ביטוי הולם לאינטרס הציבורי-סביבתי, יש חשיבות לשמור על הרכב מוסדות התכנון, כך שעל כל הוספה של נציג ממשלה ממשרדים מוטי פיתוח, יש צורך לאזן עם נציג ציבור שאינו מוטה פיתוח, מגופים ממשלתיים ושאינם ממשלתיים. נמשיך לפעול למניעת החלשת היבטי הסביבה במערכת התכנון המתרחשת בשבועות האחרונים ביתר שאת".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.