ניתוח טכני: מדד S&P 500 בדרך לשפל של 5 חודשים

 הכותב הוא מנתח טכני, בורסה גרף מקבוצת Guideline 

בכל דרך שלא אבחן את כיוון השוק האמריקאי, החל בגרף הרבעוני דרך החודשי, עבור בשבועי וכלה ביומי, הסימנים השליליים שרירים וקיימים. אני מאמין ששמתם לב לקושי של השוק לייצר המשכיות כלפי מעלה, וכיצד כל ניסיון עליות נגדע באיבו. לא התקיים כאן "מבנה של מגמת עלייה", ושום אינדיקטור לא הראה שביכולתו של השוק לעלות. ועוד דבר קטן לפני שאעשה לכם שחור בעיניים. הגישה הטכנית עמוסה בשטויות וקשקושים כגון קווי מגמה שבינם לבין פריצות או שבירות של רמות מסוימות אין ולו חצי דבר. הדבר המרכזי שיעבוד עבורכם הוא הבנת כיוון השוק על פי סידור של נקודות השיא והשפל באופן אובייקטיבי .

בניתוחים האחרונים נקבתי ביעד של 3,250 הנקודות ב-S&P 500, כלומר אנו בפני גל ירידות שידרדר את המדד אל מתחת לשפל של אוקטובר. לדאבוני השוק האמריקאי בנה את התשתית לירידות הללו במשך חצי שנה, כשהוא מספק לכל מי שרצה את ההזדמנות לצאת. גם בשוק המקומי המצב אינו מלבב - מדדי תל אביב מראים חולשה וגם הבנקים עלולים לחטוף.

חודש מרץ עודו רחוק מסיום, אבל כבר היום מתבלטים לא מעט סימני חולשה שיעלו את הסבירות לגל ירידות משמעותי. אמנה ואסביר אותם:

מומנטום שלילי מתחזק

■ אם הרצף העולה יישבר ויחל רצף יורד, כלומר ששער הנעילה של מרץ יהיה נמוך מרמת 3,943 נקודות, המשמעות היא שתיקבע נקודת שיא נמוכה מקודמתה - המלמדת שהמוכרים מוכנים למכור את אותה סחורה במחיר נמוך מזה שמכרו בפעם הקודמת. זה אומר גם שרמת השפל של אוקטובר תישבר מטה.

■ שבירת הרצף העולה בסיום מרץ, פירושה שמספר החודשים שבהם בילה השוק ברצף עולה הסתכמו בחמישה, וזאת לעומת עשרה חודשים בהם רשם רצף יורד מנקודת השיא של כל הזמנים ועד לשפל של אוקטובר. במגמת ירידה, מספר הנרות ברצף יורד קטן ממספר הנרות שברצף העולה.

■ שימו לב לממוצעים הנעים: הקצר מתחת לארוך, שני הממוצעים משופעים מטה, והמרחק ביניהם גדל - שלוש אינדיקציות פשוטות אך יעילות להפליא שפירושן שהמומנטום השלילי לא רק שנשאר איתנו, אלא שגם התחזק.

קיבלנו 6 חודשי "חנינה"

■ מדדי המומנטום - עודם בטריטוריית מומנטום שלילית וברמה נמוכה שבה לא היו מאז תחילת גל העליות ב־2009.

את ההזדמנות לצאת קיבלנו לא אחת; בפעם הראשונה בינואר 2022 כאשר הרצף העולה נשבר אחרי קביעת שיא כל הזמנים. הפעם השנייה הייתה בחודשים האחרונים. זו התנהגות טיפוסית של מגמות ירידה - רצף יורד ברוטאלי תחילה, לאחר מכן תקופת רגיעה שמהווה "חנינה", ואז עוד קריסה. וששת החודשים האחרונים היו חנינה אחת גדולה.
ביו קרדיט כותב דעות

את נושא הרצפים פיתחתי במטרה לצקת מעט ודאות לשוק שחסר אותה באופן קבוע. ברצף עולה, שער הסגירה יהיה גבוה מהנמוך של הנר שקדם לו. ההתייחסות תהיה תמיד לשער הנמוך של הנר הגבוה ביותר ברצף העולה. מטרת הרצף העולה לשמש אינדיקטור מרכזי בהחלטה אם להמשיך להחזיק במניה או לא.

חשים שזו "שעת משבר"? כך כדאי לכם לנהוג 

המשקיע הפרטי נוטה לחוש שעת משבר כל שני וחמישי. למעשה, מה שיקבע את עומק השבר הוא כוח הסבל של המשקיע. אם אלו ירידות בשוק שהוא יכול לסבול, זה כנראה "תיקון טכני", אם אינו יכול לסבול אותן זו "שעת משבר". עבור רבים, גל הירידות אחרון בשווקים הוא מפולת. כדי להתמודד עם מפולות וקריסות חייב המשקיע הפרטי להיות מצויד במספר כלים בסיסיים, בראש ובראשונה חוסן מנטלי וכמובן תוכנית עבודה. זה מה שאני הייתי ממליץ לו:

1. גיוון. המשקיע הלא מקצועי מכיר מספר בודד של מניות בשוק המקומי, והמקצועי מעט יותר מכיר עוד כמה מניות בשוק האמריקאי, שאותן דלה מאתרים שונים. להתכונן לשעת משבר דורש קודם כל הרחבת אופקים. התגוונות", כשהכוונה לא רק להכיר עוד מניות רבות, אלא גם עוד ועוד שווקים כגון סחורות, שוק קרנות הנאמנות, תעודות הסל, שוק איגרות החוב וכדומה. ולא רק זאת, אלא גם להתוודע לאפשרויות השקעה נוספות דוגמת מסחר בשוק יורד.

2. תוכנית מסחר. ישנן שתי שיטות מרכזיות שאני מזהה לקבלת החלטות בחיים בכלל, ובשוק הני"ע בפרט: לראשונה אני קורא "שיטת תום סוייר", על שם הגיבור הספרותי שכשרצה לעבור את הגדר ולא ידע כיצד, היה מסיר את הכובע מראשו ומשליך אותו מעבר לגדר. כלומר, קודם כל התחייב למשימה ורק לאחר מכן החל לחפש את הפתרון. זו השיטה שרוב המשקיעים הלא מקצועיים מאמצים - קודם כל רכוש את המניה ואחר כך תשבור את הראש כיצד לצאת מה'ברוך' שאליו נכנסת. השיטה השנייה נקראת "שיטת הסוכן החשאי". הסוכן החשאי לעולם לא ייכנס למקום מבלי להכין לעצמו דרכי מילוט. בשוקי ההון המשמעות היא שעל המשקיע לדעת לאן הוא נכנס, לבנות לעצמו תוכנית מסחר סדורה ומוגדרת מראש, שתכלול גם פתחי מילוט, ולא לסטות ממנה ימינה או שמאלה.

3. חידוד ומיקוד החשיבה. קיימים לא מעט עיוותי חשיבה שמערערים את כושר השיפוט שלנו. על המשקיע להשתדל לבצע הפרדה מוחלטת בין חשיבה רציונלית לרגשית, וכמובן בין דמיון למציאות. להיזהר מ"אובדן פרופורציות", הנטייה של בני האנוש לנפח טעויות, חסרונות או פחדים לממדים מפלצתיים. ובעיקר להבחין מתי החשיבה היא רגשית - כשההתייחסות לרגשות היא כאל הוכחה למציאות. בנוסח "אם אני מרגיש שהירידות הללו הן מפולת, סימן שהמפולת החלה", או "אם אני מרגישה שאני עומדת להפסיד את כל כספי, כנראה זה מה שיקרה".