ממצא בן 2,500 שנה הוכרז כאותנטי ואז חלה תפנית בעלילה: התגלית שהביכה את עולם הארכיאולוגיה

בתחילת החודש רשות העתיקות פרסמה תגלית מרעישה: בתל לכיש, המזוהה כעיר המקראית לכיש, נמצא חרס שעליו חרוטה כתובת בארמית המזכירה את שמו של המלך הפרסי דריווש הראשון (522-486 לפנה"ס), אביו של המלך חְשְיָארְשָׁ הראשון, שמרבית החוקרים מזהים כאחשוורוש, השליט שמלך מהודו ועד כוש באגדה שאנחנו מכירים כמגילת אסתר.

מי שמצאו את החרס הם אילון לוי, יועץ התקשורת הבינלאומית של נשיא המדינה, וחברו יעקב אשכנזי. במהלך טיול שערכו במקום בדצמבר האחרון לכד את עיניהם חרס עם כתובת. הוא נמסר לבדיקה, והכתובת הועברה לשימור ולתיעוד במעבדות רשות העתיקות. נטען כי מדובר בחרס נדיר מלפני 2500 שנה, המעיד על פעילות מינהל ממלכתי בלכיש בתקופה הפרסית.

באחד הראיונות עמם, סער גנור מרשות העתיקות וד"ר חגי משגב מהאוניברסיטה העברית בירושלים הסבירו את ההקשר כביכול של החרס: "בחפירות המשלחת הבריטית בתל לפני כ-90 שנה, נחשף מבנה מנהלי פרסי מפואר, שנבנה על גבי הריסות ארמון מלכי יהודה. במבנה, שהשתרע על פני 1,800 מ"ר, נחשפו חצרות ואולמות מפוארים שבכניסות אליהם הוצבו בסיסי עמודים ייחודיים שכדוגמתם נמצאו עד כה רק במבנים מפוארים באיראן".

● סערה בעולם הארכיאולוגיה: מי זייף את מקטעי מגילות ים המלח?
● מהו האתר הארכיאולוגי שמצית ויכוח עז במשך שנים בין החוקרים?
● מי היו הזוג הגאה הראשון בהיסטוריה של האנושות?

הטוויסט בעלילה: החרס אינו מימי דריווש

אלא שהפרסום הנרחב הוביל לתפנית בלתי צפויה. ימים ספורים אחרי שמחקר על הכתובת התפרסם בכתב העת "עתיקות", התוודתה חוקרת, מהבודדות בעולם המתמחות בתעתיקים של השפה הארמית הקדומה, שהשתתפה באוגוסט האחרון בחפירות במקום כחלק מהמשלחת האוסטרית, כי הדגימה לקבוצת תלמידים חריטת כתובת על חרס קדום. היא הותירה אותו בתל, מה שהוליד את הטעות. לדבריה, לא היתה כל כוונת זדון.

תגובת רשות העתיקות: "לוקחת אחריות על האירוע"

התפנית הביכה מאוד את המומחים שבדקו את הממצא וקבעו שהוא אותנטי. "רשות העתיקות לוקחת אחריות על האירוע", אמר פרופ' גדעון אבני, המדען הראשי של רשות העתיקות.

"החרס נחקר על ידי ד"ר חגי משגב, מומחה בעל שם עולמי לכתב ארמי קדום, ועל ידי הארכיאולוג סער גנור, החוקר את תל לכיש, אבל מסתבר שנתקלנו ב'כתובת שהתחפשה'. בתור ארגון שהאמת המדעית היא נר לרגליו, אנחנו מחוייבים בתיקון הטעות בפני הציבור. מבחינה אתית-מדעית, האירוע חמור מאוד. השארת הכתובת החרוטה באתר הייתה רשלנית, והדבר הוביל להטעיית החוקרים ולשיבוש האמת המדעית. אפשר לספור על יד אחת אירועים מסוג זה שקרו במחקר הארכיאולוגי.

עוד הוסיף: "האירוע ממחיש את הסכנה שקיימת בהוספת כתב מודרני על גבי חפצים עתיקים - נושא שמעסיק את הקהילה המדעית מזה שנים רבות. במקביל לבדיקה הפליאוגרפית בידי מומחה עתיר נסיון, החפץ נבדק במעבדות ונמצא כחרס עתיק. הדבר מוכיח פעם נוספת שרק חפץ שמתגלה בחפירה מסודרת ויוצא מהאדמה לעיני הארכיאולוגים, הוא 100% אמיתי. כל חפץ אחר שמתגלה מעלה סימני שאלה".

סיפור הפסלים שנזרקו על ידי מודיליאני לתעלה

עלילת החרס מתל לכיש מובילה אותנו לסיפור דומה, ולא פחות מעניין, שאירע באיטליה לפני כ-40 שנה. זה קרה בקיץ 1984, כשהמוזיאון לאמנות מודרנית בליבורנו שבחבל טוסקנה באיטליה, החליט להציג תערוכה מיוחדת לציון 100 שנים להולדתו של יליד העיר, האמן המפורסם אמדאו מודיליאני (1884-1920). כדי לקדם את יחסי ציבור של התערוכה, הוחלט לבדוק את אמיתות הסיפור ישן שסיפר בזמנו מודיליאני. לפי הסיפור, האמן זכה לביקורות שליליות על פסלים שיצר. בהתקף זעם הוא זרק אותם למים העכורים של תעלת העיר.

חייו ומותו של מודיליאני

מודיליאני לא זכה בחייו הקצרים להערכה, ורק לאחר מותו זכה להכרה. הוא נולד למשפחה יהודית-איטלקית בורגנית, נצר לאנוסי ספרד. בגיל צעיר נשלח ללמוד ציור בבית הספר החופשי לציור בפירנצה וב-1905 עבר לפעול בפריז.

מודיליאני נחשב לאמן בעל סגנון ייחודי. אחד מהמאפיינים הבולטים בציוריו הוא הצוואר הארוך של הנשים שצייר. בנוסף לציורים, הוא הותיר אחריו אוסף רישומים ופסלים, שניכרים בהם השפעות מאמנות אפריקאית ואמני רנסאנס בולטים כמו בוטיצ'לי. ב-1920, בן 36, הוא מת בפריז ממחלת השחפת שהסתבכה עקב צריכה מוגברת של אלכוהול וסמים.

התעלול שמאחורי הפסלים

נחזור לליבורנו, 1984. מיטב הצוללנים צללו לחפש את הפסלים האבודים של מודיליאני בתחתית התעלה של העיר. שופלים שהוצבו בתוכה גירדו את התחתית במשך שבוע שלם, ואספו משם אשפה שנזרקה לתעלה במשך השנים.

ואז, ממש כמו שסיפר האמן, בתעלה נמצאו שלושה פסלים שנראו כמעשה ידי מודיליאני. הם נבדקו על ידי מיטב המומחים באיטליה ובעולם, וההתרגשות היתה גדולה כשהגיעה התשובה כי הפסלים מקוריים. כותרות העיתונים באיטליה ומדורי האמנות בכל העולם דיווחו על פסלי מודיליאני שנמצאו בתעלה אחרי שנים רבות. תיירים החלו להגיע בהמוניהם לעיר כדי לצפות ביצירות שהתגלו.

אלא שבאופן שמזכיר את סיפור החרס מתל לכיש, גם הסיפור הזה קיבל תפנית: שלושה סטודנטים לאמנות התוודו שהם אלו שזרקו את הפסלים למים כהלצה, ובלשונם "כדי שיהיה מעניין״. הם מעולם לא שיערו שהתעלול שלהם יגרום לכל כך הרבה רעש. המומחים שנפלו בפח, התקשו להכיל את המבוכה והמשיכו לטעון בתוקף שהפסלים אמיתיים. זה החזיק מעמד עד שנמצאו צילומים שצילמו הסטודנטים בסדנה, בה הכינו את הפסלים המזויפים.