"מתווה העם" עלול להחסיר מקולותיו המרובים של העם

הכותב הוא סגן נשיא בדימוס של בית המשפט המחוזי תל אביב, חבר סגל בכיר באוניברסיטת אריאל ויועץ מיוחד למשרד עורכי הדין AYR - עמר רייטר ז'אן שוכטוביץ ושות'

נשיא המדינה יצחק הרצוג הציג, בנאום שנשא בד-בבד עם פרסום "מתווה העם", את טעמי המתווה לפשרה בנוגע לשינויים במערכת המשפט. ביניהם הטעם הבא: "המתווה נותן מענה לצורך החשוב בגיוון מערכת המשפט, כך שבין היתר קולותיו המרובים של העם בישראל יהיו חלק ממנה ויראו בה את ביתם". 

● כוונות טובות, נזק אדיר: היכולת להגיע להסכמות ירדה פלאים אחרי מתווה הנשיא | אבישי גריצייג, דעה 

הנחת המוצא שנשקפת מדברי הנשיא היא שבמסגרת הדין הקיימת אין מענה לצורך החשוב בגיוון מערכת המשפט. כיון שצורכי "גיוון מערכת המשפט" חשובים, והם חסרים בדין הנוהג, דעת לנבון נקל ש"מתווה העם" ימלא את החסר. עיון פשוט במתווה מגלה כי לא זו בלבד שההרכב המוצע של הוועדה לבחירת שופטים אינו ממלא את צורכי הגיוון החסרים, אלא אף גם זו שהוא גורע מהם.

כדי של"קולותיו המרובים של העם בישראל" יהיה חלק ונחלה במערכת המשפט, מן ההכרח שלנושאי דברם של "הקולות המרובים" תהיה השפעה בת-ממש על בחירת השופטים. בהיעדר השפעה כזו לא ניתן להבטיח שבדרך הבחירה של שופטים לא יוצב חסם בלתי עביר נגד קול מסוים מתוך מגוון הקולות שראוי שיינתן לו ביטוי.

במציאות הקיימת רצונם של נציגי הקואליציה בוועדה לבחירת שופטים במינויו של פלוני, שממלא אחר כל דרישות הכשירות לכהונת שופט בית המשפט העליון, עשוי להיחסם מכל טעם שהוא. כבר היו דברים מעולם. האם המתווה משנה את פני הדברים? התשובה לכך שלילית. לפי המתווה המוצע, מינויו של כל שופט, בכל דרגה שהיא, מצריך רוב של שבעה מקרב אחד עשר חברי ועדת הבחירה. לנציגי הקואליציה אין רוב כזה אפילו בצירוף נציגי הציבור. יתר על כן, בניגוד למציאות הנוהגת, אין לנציגי הקואליציה אפשרות לחסום מינוי שמוצע שלא בידיהם ושאינו על דעתם. 

כשל הגיוני

בנקודה זו של בחירת השופטים סובל "מתווה העם" מכשל הגיוני מובהק. הרטוריקה של ההכרה בחשיבות גיבוש מגוון השקפות עולם בקרב הנבחרים לשפיטה, מסוכלת על-פי הדרך שהתיימרה לממש אותה.

סברו של עניין זה פשוט לכאורה. שינוי בתבנית ועדת הבחירה שיאפשר שילוב של שני חברי כנסת מן הקואליציה כנגד חבר כנסת אחד מן האופוזיציה, יאפשר לחמשת נציגי הקואליציה בשיתוף שני נציגי הציבור לממש את מנעד הגוונים והקולות.

היית יכול לחשוב שעל קוצו של חבר כנסת אחד ושיוכו ליַחְדָּה או לנֶגְדָּה, נשענת ההבחנה בין "אסדרה משפטית" לבין "מהפכה משטרית". ולא היא. השינוי המזערי הזה דווקא מבטיח את אופייה הדמוקרטי של הבחירה, משום שרק באמצעותו נקרע צוהר לשילוב כל הקולות הראויים במערכת השפיטה.

הנשיא ביקש להדגיש כי המתווה שלו אינו סוף פסוק אלא תחילתו של דיון שתכליתו הסכמה רחבה. לו יהי כן. ייקראו נציגי האופוזיציה להידבר. אם יסרבו או יתנו את הדבר בתנאים שונים, ראוי לה לקואליציה שהטעון תיקון יתוקן בידיה. לדידי זו הנקודה העיקרית. ואידך זיל גמור.