סטארט־אפ ניישן? איך הכלכלה הישראלית נתנה את הבכורה לבנקים

ברשימת החברות הגדולות בבורסות בוול סטריט בארה"ב לא תמצאו אף בנק. העשירייה הראשונה כוללת רק חברות שמוכרות מוצרים, לא כסף - אפל, מיקרוסופט, אמזון וכו'. הבנק שמופיע ראשון הוא JP מורגן, רק במקום 14. בנק אוף אמריקה הגדול נמצא במקום 28, אחרי חברות כמו טסלה, מטא, הום דיפו, פפסיקו וקוקה קולה. בנק סיליקון ואלי, שכיכב השבוע לאחר שקרס וטלטל את ענף ההייטק, נמצא במקום 489 ברשימת 500 החברות הגדולות בבורסה של ארה"ב. משקלו של הבנק, אחד מ־20 הבנקים הגדולים בארה"ב שניהל נכסים בהיקף של 209 מיליארד דולר, תופס פחות מ־0.02% ממדד S&P 500. לשם ההשוואה, אפל תופסת שם 7%.

● נגמרו הסדרי החוב המפנקים: איך יראה סיליקון ואלי ביום שאחרי קריסת בנק ההייטק | ניתוח 
● "תמיד אותו הסיפור": מה מחבר בין כל המשברים הפיננסיים? | ניתוח

בישראל, הבורסה היא הבנקים

ואם הביקורת על בנק סיליקון ואלי היא שהוא שם את כל הביצים בסל ההייטק, מה נגיד על הבורסה כאן אצלנו? 4 בנקים מככבים בעשירייה הראשונה. פועלים ולאומי פותחים את הרשימה של החברות הגדולות בבורסה (בניכוי נייס, שרשומה בישראל אבל נסחרת בעיקר בנאסד"ק), עם משקל כולל של 15% במדד תל אביב 35. ביחד עם דיסקונט, מזרחי והבינלאומי, אנחנו מגיעים לנתח של כמעט 30% מתוך 35 החברות הגדולות בבורסה. ועכשיו דמיינו, למרות שאין כרגע תרחיש או תחזית כאלה, שהבנקים הללו מתרסקים. מה תעשה נפילה כזאת לבורסה המקומית? נשים לרגע בצד את העובדה שיש פה כל כך מעט בנקים (מה שכמובן נותן להם כוח אדיר, מצמצם את התחרות ומגדיל את שולי הרווחיות) - גם אם היה מדובר בעשרות בנקים שונים, המשקל של ענף הבנקאות בתמהיל הבורסה המקומית פשוט לא סביר.

אפשר להוציא את היהודים מהגלות, אבל אי אפשר להוציא את הגלות מהיהודים. כמו מזכרת עגומה מהימים ההם, אז השלטון האנטישמי התורן לא נתן ליהודים לחכור קרקע והפך אותם בעל כורחם לבנקאים - הפכנו לעם של מלווים בריבית. עם שהחברות הכי שוות שלו בבורסה, בפער, הם בנקים. השבוע, לאומי, הפועלים, מזרחי ודיסקונט דיווחו על רווח שנתי פנומנלי של יותר מ־22 מיליארד שקל - בעיקר הודות לקפיצה של עשרות אחוזים מהכנסות ריבית. זה לגיטימי, וגם אין ספק שהבנקים מוכרחים להיות חוליה מרכזית בכל כלכלה צומחת, אבל זהו מקור הגאווה העסקי הישראלי? הרי הריבית הזו, שמייצרת את אותם רווחים אדירים, היא לפני הכל משקולת על לווים (שזקוקים לה כדי להתרחב ולהתפתח), ולא מנוע לצמיחה עתידית. הצלחתם - קשיינו.

בשבוע האחרון, הכותרות על הבנקים נעו בין 2 קטבים: בנקים זרים, שקרסו מעבר לים לאחר שיותר מדי בעלי פיקדונות שקלו למשוך את כספם. ומולם הבנקים הישראלים, שהציגו רווחיות שיא בדוחות 2022. על הדרך, קיבלנו הזדמנות נהדרת להבין עד כמה מעוות דווקא השוק הישראלי. אם בארה"ב קריסה של בנק מעוררת בעיקר חשש מוצדק ללקוחות ולחברות שהוא מממן ושומר על כספם, הרי שבישראל הבנקים עצמם הם הסיפור. "סטראטאפ ניישן"? יותר מדויק לקרוא לנו "בנק ניישן". רק לאחרונה פרסמנו, כי המסחר היומי הממוצע במניות חמשת הבנקים עמד אשתקד על 365 מיליון שקל - רבע מהיקף המסחר בכל הבורסה, הכוללת 550 מניות. מחזור המסחר במניות לאומי ופועלים עמד על 111 ו־100 מיליון שקל ביום, בהתאמה - הגבוה ביותר למניות בודדות. הבנקים לא רק שומרים על כספינו, הם הפכו להשקעה הכי דומיננטית שלנו.

מעריצים את האנשים שעושים כסף מכסף

לא צריך להרחיק לברון רוטשילד או למשפחת ספרא כדי לקלוט עד כמה אנחנו מעריצים בנקאים. בשנת 2008, בשיא המשבר הפיננסי, הישראלים כמעט יצאו מגדרם כשהתברר שנוחי דנקנר רכש חבילת מניות ענקית של בנק קרדיט סוויס השוויצרי. נוחי "שלנו" הפך להיות מחזיק המניות השלישי בגודלו בבנק, לצד הקטארים והסעודים, לאחר השקעה של מיליארדי דולרים. הכותרות ידעו לתאר סיפורים קסומים על פגישה לילית עם בכירי הבנק, על כימיה מופלאה, ואפילו כיצד דנקנר בחן "לא פחות מ־26 בנקים אירופאיים". לימים, בניתוח שבדיעבד, יבינו הישראלים שהתיאבון להחזיק מניות בנק זר, וגם לבצע את הרכישה הממונפת הזו באמצעות חברת כור, הייתה בעיקר חמדנות ומגלומניה, שיזרזו את קריסת דנקנר. זה לא יפריע לנו להמשיך להעריץ את האנשים שעושים כסף מכסף ואלה שחוגגים כשהריבית עולה.

כוכבי השבוע

מצוין: מה שלא נכנס לטרולי, קונים בארץ

הישראלים שוב טסים לחו"ל - אבל כבר בלי מזוודות. החסכנים טסים רק עם תיק גב, האחרים מוסיפים טרולי, ורק מתי מעט שולחים מזוודה לבטן המטוס. השבוע, קיבלנו תזכורת למרוויחים הגדולים מכך - בעלי הקניונים, שהורידו מהגב את המתחרה הגדול שלהם בעידן של טרום־הקורונה. מי שחשב שמדובר רק במסחר המקוון (כבודו במקומו) לא מודע להיקף העצום של רכישות שעשינו בחו"ל - בגיחות קצרות לאירופה, שם המחירים היו ועדיין נמוכים משמעותית מבארץ. וכשבנסיעות כעת אנחנו מוגבלים לגודל התיק, המסחר בארץ חזר לפרוח.

אז יוקר המחיה בשמיים, אבל לפחות מליסרון, קבוצת הקניונים שפרסמה השבוע דוחות, עושה מזה לימונדה: הפדיונות של קניוני החברה עלו ב־2022 ב־9% לעומת 2021, והחברה כבר ציינה שהמגמה החיובית נמשכה לתוך 2023, עם עלייה של 9% בפדיונות בפברואר.

בלתי מספיק: איך הישראלים ממשיכים לקנות רכבים? 

האינפלציה עולה והריבית בעקבותיה, אבל תרבות הצריכה הישראלית לא מתקררת כל כך מהר. אולי הדוגמה הטובה ביותר לכך היא סחרור הרכישות של מכוניות פרטיות. מימון ישיר, החברה הגדולה בישראל המתמחה בהעמדת הלוואות לרכישת רכבים (מעל 700 אלף הלוואות, בסך כולל של 40 מיליארד שקל), פרסמה השבוע דוחות, שהציגו את הסחרור והראו מאיפה בא הבולמוס של רכישות 270 אלף רכבים חדשים בשנת 2022. ההלוואה הממוצעת לרכישת רכב פרטי - בריבית ממוצעת של 9% (!) - קפצה מ־82 אלף שקל בשנת 2020 ל־111 אלף שקל בשנת 2022. השיעור הממוצע של הלוואה עמד בשנה החולפת על 71.5% ממחיר הרכישה (רכבים חדשים ומשומשים).

הדרך לגמילה תהיה קשה. בין השאר כי לא רק אנחנו התמכרנו לרכב פרטי, אלא גם קופת המדינה - שגורפת מקניית רכבים מסים של עשרות מיליארדי שקלים, שנה אחרי שנה.