הסערה המושלמת שעלולה להגיע לישראל: כשמשבר פיננסי פוגש מהפכה משפטית

1

הנגיד מעלה הילוך

לרשימה האזהרות ההולכת ומתארכת מפני השלכות המהפכה המשפטית אפשר להוסיף את הדברים הבלתי משתמעים לשני פנים, שהשמיע השבוע נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, בראיון לרשת CNN.

זו לא הפעם הראשונה שירון מתייחס למהפכה המשפטית או להשלכות שלה. אבל עד כה הוא בחר להקריא מהכתב בוועדת הכספים דברים מאופקים על חשיבות "מוסדות חזקים ועצמאיים" לשגשוג כלכלי או להתריע על ההשלכות בפורומים סגורים. בפני ראש הממשלה הוא שטח את רשמיו מפגישות שקיים בדאבוס עם סוכנויות דירוג האשראי, ובהמשך, בפני שרי הממשלה בישיבת אישור התקציב הזהיר מסכנה של שינוי כיוון פתאומי בשווקים. 

● המהפכה המשפטית היא רק הטריגר, הקרע בעם התחיל הרבה קודם
● הכלכלן שהתפטר והמסמכים שנמחקו: רפורמת המשפט מפלגת את פורום קהלת  
● ישראל עומדת בפני סערה מושלמת | ד"ר יואל גוז'נסקי, דעה

השבוע, בראיון לריצ'רד קווסט, הפרשן הכלכלי הבכיר של CNN שהגיע לישראל לצלם תוכנית מיוחדת, ירון הרחיב את היריעה. הוא הזהיר מפורשות מכך שהשינויים שהממשלה מקדמת עלולים להחליש חלק מהעצמאות של המוסדות במדינה, ובנוסף גם ביקר את התהליך עצמו, ש"הוא חפוז, ואין הסכמה רחבה סביבו". כלומר, זה לא רק המה, אלא גם האיך. ככה לא עושים שינוי עמוק בשיטה. 

הנגיד מדבר יותר מפורשות, ובאופן נחרץ יותר, כשברקע גם המציאות משתנה. סעיפי המהפכה המשפטית ממשיכים להתקדם בכנסת, סוכנות הדירוג מודי'ס כבר הבהירה כי להעברת יוזמות החקיקה של הקואליציה תהיה השפעה על דירוג האשראי, וגם שער השקל לא רואה ישועות.

אבל זה לא הכול. כאשר כלכלנים מדברים על "מוסדות", הם לא מדברים רק על בית המשפט. גם הבנק המרכזי בעצמו הוא אחד המוסדות החשובים ביותר בכלכלות מתקדמות. אין פלא שעצמאות בנק ישראל היא הנושא הבא שקווסט בחר לשאול עליו את הנגיד. ירון הבהיר כמובן כי מדינות שהתערבו בעצמאות הבנק המרכזי ספגו השלכות כלכליות קשות, וגם הזכיר כי ראש הממשלה ושר האוצר בעצמם התחייבו לעצמאות בנק ישראל.

ובכל זאת, בתקופה שבה עצמאות מוסד בלתי תלוי וחיוני כמו הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פתאום מוטלת בסימן שאלה, שום דבר כבר לא מובן מאליו. וזו אולי הדרך שבה צריך להבין את האמירות של ירון: ניסיון לשמור על העצמאות של בנק ישראל.

כפי שהסביר מאמר שפורסם החודש במגזין של קרן המטבע, אחד ממקורות הכוח של בנקים מרכזיים הוא העובדה שהציבור מאמין להם ולהתחייבויות שלהם. וזה דורש מהם להתנהל באופן שקוף ולהסביר את עצמם.

יש כאן סוג של מעגל קסמים: הציבור צריך להאמין לבנקים המרכזיים היום, כשהם מבטיחים שיוכלו לעמוד מחר מול הדרישות של הממשלה להדפסת כסף. האמון הזה הוא מה שייתן להם את הכוח לעמוד מול הממשלה.

לכן, כך אפשר אולי להבין את הבחירה של הנגיד ירון להתבטא באופן פתוח - זה מה שנדרש על-מנת לשמור על כוחו של בנק ישראל. ייתכן כי יש כאן גם שיעור לבעלי תפקידים אחרים, שעד כה לא משמיעים קול.

2

קפיצת ראש אל הסערה

מעבר לרצון של בנק ישראל לשמור על עצמאותו, צריך להתייחס לאזהרות עצמן, והן נערמות. כמו אחרים, גם ירון דיבר על הסכנה להשקעות בהייטק ועל החשש מבריחת מוחות. פה לא היה יותר מדי חדש, אבל זה בדיוק העניין. בשלב הזה הכול על השולחן. שמענו כבר את כל האזהרות, מכלכלנים ישראלים וגם זרים, ולא נראה שיש להן השפעה: המהפכה המשפטית ממשיכה להתקדם, כשההתפתחות התורנית השבוע היא פרסום מתווה הנשיא, שמיד נדחה על הסף על-ידי הקואליציה.

הכלכלנים אוהבים להתמקד בטווח הארוך יותר ונזהרים, אולי בצדק, מלייחס יותר מדי חשיבות לאירועי השעה. ועדיין, מה שמדאיג במיוחד הוא שכל זה מתרחש על רקע שלל אורות אזהרה שמהבהבים בכלכלה העולמית, בלי שום קשר לישראל או למהפכה המשפטית. בסוף השבוע שעבר זו הייתה קריסת SVB, סיליקון ואלי בנק, והשבוע כבר הצטרף אליו ענק הבנקאות השוקע קרדיט סוויס, שנזקק לסיוע מהבנק השוויצרי המרכזי. כשבמקביל, גלי הקיצוצים בעמק הסיליקון נמשכים, והאינפלציה בארה"ב שוב מתגלה כעיקשת מהצפוי.

התנאים הפיננסיים בעולם הולכים ומורעים, המערכת הפיננסית רועדת, ותעשיית ההייטק בהאטה. חלק מההתפתחויות האלה מועצמות בישראל, שבה השקל נחלש ומאלץ את בנק ישראל להיות ניצי מהצפוי, ומשקיעי ההייטק לוקחים עוד צעד אחורה. גם הכנסות המדינה ממסים כבר בסימן ירידה. כשלקינוח, צריך להוסיף לתבשיל הזה גם את הסיכונים הביטחוניים שייחודיים לנו - וגם בחזית הזאת לא שקט.

זה נכון, כפי שהדגיש הנגיד, שהכלכלה הישראלית עדיין במצב טוב, והממשלה גם העבירה תקציב זהיר יחסית. ובכל זאת, כשזו תמונת המצב, יש משהו עוצר נשימה בנכונות של הממשלה לקחת סיכונים, ולקדם את המהפכה המשפטית תוך התעלמות מענני הסערה המתקדרים מעל הכלכלה העולמית. כשלכל היותר, אפשר לשמוע הודאות רפות בכך שעשויות להיות מהמורות בדרך.

הדברים בולטים במיוחד לאור האופן שבו ישראל הצליחה לחמוק ממשברים קודמים, או לצלוח אותם באופן טוב יחסית - תודות לשילוב בין התנהלות שמרנית במערכת הבנקאות ויכולת לקרוא תנאים משתנים. ראש הממשלה בנימין נתניהו עצמו הרי מתגאה בכך שזיהה מוקדם את משבר הקורונה והגיב בזריזות. ואילו כאן יש נכונות להסתכן בקפיצת ראש היישר אל תוך הסערה המושלמת.

3

יותר פולין מהונגריה

איך אפשר להבין את ההתעלמות מהאזהרות במישור הכלכלי? את השאלה הזאת הפניתי השבוע לפרופ' קים ליין שאפל מאוניברסיטת פרינסטון, אחת המומחיות המובילות בעולם לתופעת נסיגת הדמוקרטיה, שכבר התראיינה בהרחבה לגלובס על קווי הדמיון שהיא מזהה בין ישראל להונגריה.

"התחושה שלי היא שבממשלה הנוכחית נחושים לעשות מה שהם רוצים, ולא משנה מה ההשלכות", כותבת שאפל בתשובה. לפי הניתוח שלה, לכל אחד מהשותפים בממשלה יש נושא שהוא "קיומי" מבחינתו: החרדים רוצים לקבל הטבות, בימין הקיצוני רוצים סיפוח, ונתניהו עומד למשפט. וייתכן, מעריכה שאפל, שיש כאן גם מעין משחק צ'יקן: "הם מניחים שהאינטרסים העסקיים ימצמצו ראשונים, או שהידידים של ישראל יצילו אותה.

שאפל אומרת כי בנקודה הזאת ישראל דומה יותר לפולין מאשר להונגריה. בראייתה, ראש ממשלת הונגריה, ויקטור אורבן, "לא מאמין בשום דבר באופן מיוחד. עבורו, המטרה היחידה היא להישאר בשלטון, והוא יודע שהוא לא יכול לתת לכלכלה להתמוטט בלי שיהיו לכך השלכות עבורו. אז הוא מבצע התאמות כנדרש.

"בפולין, לעומת זאת, ראש הממשלה קצ'ינסקי הוא מאמין אמיתי בקתוליות שמרנית. עבורו, באמת יותר חשוב לאסור על הפלות ועל נישואים חד-מיניים, ולשלוט במערכת המשפט כך שלא תוכל להתנגד לכך שהוא יפטר את כל ה'פוסט קומוניסטים' (כלומר הליברלים) מבתי המשפט, מהשירות הציבורי ומהאוניברסיטאות. המטרה שלו היא למלא את כל המוסדות בנוצרים שמרנים, שיבצעו את מה שהכנסייה רוצה".

יש לכך השלכות כלכליות, מפרטת שאפל. "ברגע זה, יש 110 מיליארד אירו (!) שהאיחוד האירופי מעכב", בגלל המתקפה על מערכת המשפט, "ופולין אפילו לא מנסה להתמודד עם הביקורת של האיחוד כדי לקבל את הכסף. הם מעדיפים להפסיד את הכסף מאשר להתפשר על האג'נדה הפוליטית שלהם - כי הם מאמינים שזו הזדמנות של פעם בחיים לכפות את הדעות הדתיות שלהם על אחרים.

"כך שבעוד שאני חושבת שבאופן אישי נתניהו הוא כמו אורבן, ומתעניין רק באינטרס האישי שלו, לרוע המזל האינטרס האישי של נתניהו מתלכד עם חברי הקואליציה הלא־ליברלים השונים" - שכל אחד מהם רוצה לקדם "אג'נדה קטסטרופלית משלו", כהגדרתה של שאפל.

"ובגלל זה המכניזם הרגיל של איזונים ובלמים בישראל, של ממשלות קואליציה שבריריות, לא עובד עכשיו. לכל החברים בקואליציה יש משהו קיומי על כף המאזניים, והם צריכים את כל האחרים כדי להשיג אותו. ולכן הם נשארים יחד".