"המצוקה הולכת וגדלה": המחיר הנפשי של הקיטוב הפוליטי

אם המציאות הפוליטית בישראל עוררה בכם חרדה, אתם לא לבד. לפחות במובן הזה, אין שני צדדים, כולם בחרדה. עמותת ער"ן (עזרה ראשונה נפשית) דיווחה השבוע שאחת מכל ארבע פניות המגיעות למוקד הטלפוני שלה בימים אלה קשורה למצב הפוליטי. בישראל, שבה רמות החרדה והסטרס גבוהות ממילא, נמצאו כעת סיבות נוספות לחשוש. 

● הכלכלן שהתפטר והמסמכים שנמחקו: רפורמת המשפט מפלגת את פורום קהלת
● כוונות טובות, נזק אדיר: היכולת להגיע להסכמות ירדה פלאים אחרי מתווה הנשיא | אבישי גרינצייג, טור סופ"ש

"החרדה אינה מוגבלת למחנה פוליטי זה או אחר", אומרת ד"ר שירי דניאלס, מרצה באוניברסיטת תל אביב והמנהלת המקצועית של ער"ן. "רבים מתארים מצוקה שהולכת וגדלה. היום קיבלנו פנייה מאישה בת 80, שאמרה 'לא פניתי אליכם כשחוויתי אובדן, לא בקורונה, אבל עכשיו אני מרגישה שאני לא יכולה יותר".

 ד''ר שירי דניאלס, ער''ן / צילום: תמונה פרטית

זה לא קורה רק כאן. קיטוב פוליטי משפיע על הבריאות הנפשית גם במדינות אחרות.

הסטרס של המחזיקים בעמדת מיעוט

מחקר שנערך בקרב 2,752 נבדקים בארה"ב, בהובלת ד"ר טימות'י פרייזר מאוניברסיטת נורת'איסטרן בבוסטון, ופורסם לפני כשנה, גילה שככל שאזרחים הרגישו שעמדותיהם הפוליטיות רחוקות מעמדת "המצביע הממוצע", כך הוא מדווח על בריאות לקויה יותר.

הנתונים שהתקבלו היו מובהקים ברמת המדינה בארה"ב, וקרוב למובהקים גם ברמת כלל ארה"ב. לפי המחקר הזה, מי שסובלים במיוחד הם מי שדעתם במיעוט בתוך קבוצה שהקצינה לכיוון אחד. ההשלכות הן על הבריאות הנפשית והבריאות הפיזית, בעיקר במחלות המושפעות מסטרס כמו הפרעות שינה, מחלות מטבוליות, עישון וצריכת חומרים ממכרים.

לממצאים האלה יש תמיכה מסקרים נוספים. לדוגמה, סקר שעשה מכון המחקר האמריקאי RAND בבתי ספר בארה"ב הראה שהמצב הנפשי של תלמידים, כפי שדווח על ידי מוריהם, היה גרוע יותר בשנה שלאחר מגפת הקורונה מאשר בשנתיים של המגפה עצמה. אחד הגורמים המובילים להחמרה, כפי שתיארו המורים, היה הקיטוב בעמדות לגבי התגובה למגפה, שבארה"ב תאמו במידה רבה את החלוקה הפוליטית לדמוקרטים ולשמרנים.

גם בבריטניה, סביב המשאל וקבלת ההחלטה על הברקזיט, הראו סקרים שמי שמחזיק בדעה שונה מסביבתו משלם מחיר רגשי - מחיר שלא נאלץ לשלם קודם להופעת הסוגיה המקטבת הזאת בחייו. זאת למרות שעוד לפני הברקזיט היו הבדלים פוליטיים באותן סביבות, ואותם אנשים כנראה כבר היו בדעת מיעוט. סקר נוסף, של הקרן הבריטית לבריאות הנפש, הראה שארבעה מתוך עשרה בריטים בוגרים הרגישו בעקבות הוויכוח על הברקזיט חסרי כוח (43%), כועסים (39%) או מודאגים (38%).

היומנים שגילו: הפוליטי הוא האישי

פוליטיקה, בין שהיא מקוטבת ובין שאינה מקוטבת, היא גורם סטרס כרוני יומיומי. במחקר שכותרתו "הפוליטי הוא אישי", שפורסם בינואר השנה בכתב העת Journal of Personality and Social Psychology, התבקשו כ-1,000 נבדקים לתעד את חייהם במשך כמה שבועות. על פי היומנים שנוצרו, כמעט כל מפגש עם אירוע פוליטי - בין שמדובר בהתעדכנות בחדשות ובין שמדובר בוויכוח ברשת חברתית - הוביל לתחושות שליליות מסוגים שונים, שהיו במתאם עם בריאות נפשית ופיזית ירודה.

מחקר נוסף, שנערך ב־2017 ושוב ב־2020, הראה שכ־40% מהאמריקאים מדווחים שהפוליטיקה גורמת להם סטרס והם מרגישים שהיא אשמה בכך שהם עצבניים, עייפים או מאמצים התנהגויות כפייתיות. חלקם ציינו שאינם מצליחים להפסיק לחשוב על פוליטיקה, גם כשהם רוצים, ושהם מגיבים ברשתות חברתיות בעניינים פוליטיים ב"זמנים ובכמויות שלא באמת מתאימים לי", באופן שהרגיש כפייתי. כרבע מהנבדקים שקלו להחליף את סביבת המגורים שלהם לסביבה שבה חיים אנשים עם דעה דומה יותר לשלהם. 5% דיווחו על מחשבות אובדניות בעקבות אירועים פוליטיים.

הפוליטיקה משפיעה גם על בני נוער. מחקר שנערך ב־2013 בארה"ב, בהובלת ד"ר קת'רין גימבורן מאוניברסיטת קולומביה, מצא עלייה בתסמינים כמו דיכאון, חרדה והימנעות חברתית בקרב נערות בעשור האחרון, בעיקר בקרב בנות. מפתה לייחס זאת לרשתות החברתיות, אולם החוקרים מראים באמצעים סטטיסטיים שהתפיסות הפוליטיות של הנערות הללו נמצאות במתאם לתסמינים שלהם, ומסיקים מכך שאם הרשתות החברתיות אשמות, הרי שזה בין היתר בכך שהן חושפות את הנערות לפוליטיקה באופן מיידי יותר.

לפי המחקר, נערות בעלות עמדות פוליטיות ליברליות הושפעו באופן החזק ביותר, ובתוך קבוצה זו, בעיקר נערות ליברליות שהגיעו ממשפחות עם השכלה מעטה. ייתכן שהפער בין דעותיהן לבין עמדות המשפחה והסביבה הקרובה, על רקע הפוליטיקה הלאומית והעולמית, הובילו לתגובה הרגשית הזאת. הסבר אפשרי אחר הוא שללא הון כלכלי וחברתי, הנערות הללו חששו יותר מפגיעה אפשרית שתיגרם להן בסביבה שמרנית.

קשה לצאת בשלום מוויכוח פוליטי

חוסר הסכמה הוא חלק מהחיים, אולם מחקרים שנערכו לאחרונה בארה"ב מראים שעל רקע הקיטוב הפוליטי שם (שאופייני גם לישראל, כמובן) הסיכוי לצאת בשלום מוויכוח כשהיחסים איתנים כבעבר הולך ויורד.

ד"ר מלני גרין, מאוניברסיטת באפלו, ארה"ב, הובילה כמה מחקרים שהראו כי דיון בנושאים שבהם הצדדים מקוטבים מאוד מעלים תחושות של חרדה ותחושת איום. השיחה עליהם מכניסה את הדוברים למצב של מגננה. הנושאים המלחיצים ביותר הם אלה שיש לנו לגביהם דעה מאוד נחרצת, אבל אנחנו גם יודעים שמספר האנשים שחולקים עלינו אינו זניח. במקרה כזה, הוויכוח הוא בדמנו, כי אנחנו חוששים מהחלטות שישפיעו עלינו בעתיד.

נבדקים שהתווכחו על נושא מקטב כזה, ואחר כך נחשפו לתמונת פנים שניתן לפרשה בכמה כיוונים, נטו לפרש את הבעת הפנים שבתמונה כמאיימת, יותר מאשר נבדקים שהתווכחו בנושא שאיננו מקטב. מי שקיבל לפני השיחה מידע כי "רוב האנשים" לא מסכימים איתו היה בחרדה גדולה עוד יותר ונטה עוד יותר לשפוט את התמונה כמאיימת.

פרופ' לינדה סקיטקה מאוניברסיטת שיקגו הראתה במחקר אחר שכאשר אנחנו מתווכחים על עמדות שבהן נדמה לנו שיש טוב ורע מוחלטים, אנחנו מאבדים את הרצון להיות בקשר עם מי שנמצא בעמדה הנגדית. הנבדקים במחקר אפילו נטו לשבת בכיסא רחוק יותר במפגש חברתי. הקיטוב הפוליטי הוביל לכך שעם השנים, יותר עמדות נחשבות לטוב או רע מוחלט.

מחקרים נוספים מראים כי תחושת האיום עצמה, מקשה על הגעה להסכמות או פשרות. כך גם במקרה שבו צד אחד חווה את הצד השני כבלתי מוסרי.

החיים בהמתנה, החלטות משמעותיות נדחות

בתקופה הנוכחית, כשהקיטוב בשיא והפוליטיקה נמצאת בשיח היומיומי של כל אדם כמעט בישראל, הרגשות השליליים נחווים כאן ביתר שאת. דניאלס פורטת אותם לחרדות ספציפיות.

"אני פוגשת הורים שחוששים שהילדים שלהם יעזבו את הארץ, אנשים שנמצאים בסכסוך עם המשפחה שלהם, אוכלוסיות להט"ב שחוששות לביטחון האישי שלהן במרחב הציבורי, אנשים שמפחדים לבטא את דעתם בעבודה ומרגישים מנוכרים מהקולגות שלהם או אפילו שהמשרה שלהם בסכנה. נשים בתהליך גירושין חוששות משינויים בחקיקה שישפיעו על החיים שלהן. ישנה קבוצה של אנשים שמצויה בלבטים לגבי המשך הדרך. להוציא כסף? להגר מן הארץ? בגלל חוסר הוודאות והתחושה שבכל רגע יכולה להיות התפתחות שתשנה את המצב, קשה מאוד לקבל את ההחלטות האלה ונשארים רק עם הלבטים".

יש גם מקרים קונקרטיים וחמורים יותר. הפסיכולוגית ד"ר עידית גוטמן, מאוניברסיטת תל אביב, מספרת על ילד בן שבע שעמד עם אמא שלו בכניסה לבית הספר באחת ההפגנות של הורים וילדים. "אחד השכנים, שהוא מכיר, החל להתקרב אליהם כשהוא רכוב על טוסטוס, קילל את האם והחל לשעוט לכיוונם עם הטוסטוס כאילו הוא עומד לדרוס אותה. מבחינת הילד הוא ראה את אמו מותקפת על ידי מכר בסביבה המיידית שלו. היום הילד הזה לא רוצה ללכת לבית הספר, כי הוא חושב שהאיש הזה ידרוס אותו.

 ד''ר עידית גוטמן / צילום: דוברות אוניברסיטת תל אביב

"נער אחר בילה בעזריאלי ויצא בדיוק בשיא העימות בין המפגינים לבין המשטרה, שבמסגרתו נזרק רימון ההלם. מבחינתו הוא יצא מבילוי רגיל, ישר לתוך שדה קרב. הילד נכנס למצוקה, וסיפר את הסיפור בבית הספר, שם נכנסו ילדים נוספים למצוקה".

הבעיה עם נרטיב "בני האור ובני החושך"

גוטמן מציינת גם חששות־לוואי, כמו חרדות כלכליות שהיא נתקלת בהן אצל רבים ממטופליה. "ואז זה נהיה גם עניין משפחתי. אם, נניח, בדירה של המשפחה חי בן משפחה שמשלם שכירות ופתאום צד אחד רוצה להנזיל את הנכס ולהוציא את הכסף מהארץ ובן המשפחה אומר לו 'הפחד שלך חשוב לך יותר ממני? העקרונות חשובים לך יותר ממני?". חוסר הסכמה קיצוני בתוך הבית - בין בני זוג, אחים או ילדים והורים - משפיע גם על הצדדים הנצים וגם על הילדים, שפתאום חשופים למתח חריג בתוך המשפחה.

"הנרטיב של 'בני האור מול בני החושך' מעודד את הקבוצה שמחזיקה באותה דעה, אבל קורע את הקהילה הרחבה יותר", אומרת גוטמן. "דווקא מצביעי הימין, לכאורה הרוב כרגע, מדווחים לי יותר על תחושת קורבנות, שמתנגדים להם ועוינים אותם. כאשר אומרים להם 'אני לא מדבר איתך על פוליטיקה' והולכים לדבר עם מישהו אחר, הם מרגישים מודרים. מצד אחר, התקשורת בין שני הצדדים לעתים נהייתה בלתי אפשרית".

דניאלס מוסיפה שהלחץ יכול להיות מופעל גם באותה קבוצה פוליטית. "אנשים מרגישים לפעמים גם לחץ מאנשים במחנה שלהם שלא חושבים אותו דבר בדיוק. למשל מי שמפגין לוחץ על מי שלא מפגין, וזה יכול להיות לא נעים".

התקופה מאופיינת באי וודאות. "וכששמים את החיים על הולד, ודברים שאמורים להתרחש לא מתרחשים, כמו למשל דוחים רכישה של דירה, דוחים הריון, דוחים שינוי קריירה כדי 'לראות מה יהיה', אז יש לזה לפעמים השלכות על החיים שנים קדימה", אומרת גוטמן.

לאזן בין בריאות נפשית לפעילות פוליטית

האם יש דרך להתגבר על התחושות השליליות? במסגרת המחקר בארה"ב שבו התבקשו הנבדקים לתעד את רגשותיהם ביומן, הם התבקשו גם לספר מה עשו כדי לשפר את הרגשתם. שתי טקטיקות התגלו כיעילות: האחת היא פשוט להסיח את הדעת עם תוכן אחר.

הטקטיקה השנייה הייתה לבצע הערכה מחדש מכוונת של המצב. לדוגמה, כשמתחילים לחשוב שהמציאות נוראית והעתיד מאיים, אפשר לחפש במכוון טיעוני נגד ולאמץ גישה שלפיה העתיד לא כל כך מאיים. כמובן, קשה יותר לעשות זאת בסביבה פוליטית מקוטבת, שבה כל אחד מהצדדים אוחז בתפיסה שהצד האחר מדרדר את החברה כולה לפי תהום.

מחברי המחקר ציינו ששימוש בטקטיקות הסחה והרגעה הוביל אמנם להקלה במתח הרגשי באותו רגע, אבל גם הפחית את המוטיבציה לפעול במישור הפוליטי. כפי שאמרה פרופ' ברט פורד מאוניברסיטת טורונטו, שהייתה ממובילות המחקר: "יש כאן איזשהו איזון בין בריאות נפשית אישית לבין בריאות החברה, ובין מטרותינו לטווח הקצר לעומת הארוך. אנחנו ממשיכים לחפש אסטרטגיות שיאפשרו להישאר מעורבים פוליטיים אבל יפחיתו את הפגיעה בבריאות הנפשית. חשוב שיהיו לאזרחים כלים מגוונים לניהול ההתמודדות עם הפוליטיקה בחיי היומימום".

במחקר הרוחב שנעשה באוניברסיטת נורת'ווסטרן, נבדק הקשר בין קשרים אישיים לבין היכולת לעמוד בסטרס הפוליטי. התברר שקשרים חברתיים קרובים הם משתנה מתערב שיכול להפחית את המתח שנגרם בעקבות הקיטוב הפוליטי. עם זאת, ככל שבקהילה מסוימת התחזקו הקשרים החברתיים סביב הסוגיות הפוליטיות, כך הורע מצבם של בעלי דעת המיעוט בקבוצות הללו.

"כיוון שחלק מהמצוקה נובע מהתחושה שלא רואים ולא שומעים אותך, אנחנו כן מעודדים אנשים להיות פעילים פוליטית", אומרת דניאלס. "זה נותן להם תחושה של מעשה. זה לא חייב להיות בהפגנות. אפשר גם ברשתות חברתיות. אפשר גם בתרומות. עבור הנוער, חלק מגיל ההתבגרות זה לפתח את הערכים והחשיבה המופשטת".

גוטמן מסכימה. "בפעילות יש הרבה תועלת. אנשים במצוקה חשים הקלה בחברת אנשים שמרגישים אותה מצוקה", היא אומרת, ועם זאת, היא גם מציעה למנן. "להחליט כמה מפגינים, כמה משתתפים ברשתות החברתיות, לשים לב מתי זה מפסיק לעשות לכם טוב.

"כן כדאי להמשיך לעשות דברים שלא קשורים לפוליטיקה. אנשים שיש להם זהות מורכבת וכמה קבוצות השתייכות, הם לרוב אנשים שבריאותם הנפשית טובה יותר. זה נותן כוח להתמודד עם התבוסות, כי תמיד יהיו תבוסות. זה מרתון ולא ספרינט".