מלחמות תמיד היוו זרז לפיתוח טכנולוגיות מתקדמות, שחלקן תרמו בעקיפין לרווחת המין האנושי. זה נכון גם למלחמות בשוק הרכב. הדוגמה הבולטת ביותר היא המלחמה שנמשכת מזה 45 שנים בין מרצדס S קלאס לבין ב.מ.וו סדרה 7 על תואר "מכונית הפאר הטובה והמתוחכמת בעולם". הטכנולוגיות, שמפתחות ומאמצות שתי הגרמניות הללו בספינות הדגל שלהן ,תמיד הקדימו בכמה שנים את התעשייה. בזכותן קיבלנו קפיצות דרך חשובות כמו כריות אוויר, מערכות נגד נעילת גלגלים, בקרת שיוט ממוחשבת, מערכות מולטימדיה ועוד.
● ההאטה בשוק הרכב המקומי דילגה על החשמליות, והמאזדה שמגיעה לישראל |
השבוע בענף הרכב
● הדילמה של מירי רגב: לוותר על אגרת הגודש או על תקציבי עתק | ניתוח
לכן, כאשר מרצדס הציגה לפני שנתיים את ספינת הדגל החשמלית EQS ולקחה את היריבות המסורתית לעידן החשמלי־עתידני, היה ברור ש־ב.מ.וו תיתן תשובה מרשימה לא פחות.
התשובה הגיעה בדמות ה־I7, שהיא אחת היצירות הטכנולוגיות המתקדמות ביותר על גלגלים, שעלו אי פעם על כבישי העולם מייצור סדרתי. אבל עוד לפני שנגיע לטכנולוגיה צריך להתעכב על שינוי הייעוד שעברה סדרה 7. אם הדורות הקודמים של סדרה 7 הוגדרו בתור "מכוניות שרד ספורטיביות למנהלים חובבי נהיגה", ה־I7 היא במובהק לימוזינה, שמתוכננת לספק נוחות מקסימלית למגה־אח"מים שיושבים מאחור במחלקה הראשונה. הנהיגה במכונית הזו מיועדת לנהג שכיר וממילא עם אורך של כ־5.4 מ' ומשקל 2.7 טון זו לא מכונית לנהיגה הרפתקנית.
עיצוב חיצוני
לזכות מעצבי ב.מ.וו ייאמר, שהם הצליחו להסוות היטב את הממדים הקולוסאליים בתוך עיצוב נקי, "מכובד" ובהחלט לא צעקני. פרופיל הצד רבוע, חלקלק ונטול כל תפיחות אגרסיביות או התחכמויות יצירתיות. הזנב מציג עיצוב קלאסי של ב.מ.וו עם צמד פנסי רוחב צנועים ומכסה תא מטען שטוח שניצב מתחת לחלון גדול וזקוף; ופנסי החזית הממוחשבים נראים כמו פס תאורה מינימליסטי.
החריג היחיד בעיצוב הוא הגריל הכפול עצום הממדים, שהמסגרת שלו מוארת בלילה כאילו להודיע לנהגים מלפנים "ב.מ.וו גדולה מתקרבת אליך, נא לפנות את הדרך". למרות המראה הרבוע העיצוב רחוק מלהיות פשטני וכל משטחי הגוף והשמשות כמעט "מודבקים" זה לזה לטובת התנגדות אווירודינמית מזערית, כמו במטוסים.
פנים הרכב
"הלם העתיד" מתחיל כבר עם הכניסה לרכב כאשר הדלתות, שמצוידת בחיישני קרבה, נפתחות לקראתך אוטומטית ונסגרות בלחיצת כפתור. זה פחות פרקטי בעת חניה צמודה למכוניות אחרות אבל הפטנט הזה הוא ללא ספק גימיק יעיל מאד למשיכת תשומת לב ציבורית. במיוחד בישראל.
את הסיור בתא הנוסעים צריך להתחיל מאחור, מקום מושבם של האח"מים הם המוקד שחל המכונית הזו. היושבים מאחור נהנים מכל אלמנט נוחות, שאפשר לדמיין ברכב סדרתי, כולל "מושב בוס", שהופך למיטה בלחיצת כפתור באמצעות הדום חשמלי נשלף, שנע לפנים על חשבון המושב שלצד הנהג. יש גם ריפוד שמעניק תחושה של ריחוף עם אחד ממנגנוני העיסוי המתוחכמים בהם נתקלנו עד היום, מסכי מגע מובנים בידיות הדלתות ואם תרצו גם אופציה למסך 32 אינץ' ברזולוציה 8K שיורד מגג הזכוכית, שבלילה מואר בפסי LED מהפנטים. הוסיפו לכך "מצב פרטיות" שבפקודה קולית אוטם מיידית את כל התריסים ברכב כהגנה מפני צלמי פפרצי טורדניים ובידוד רעשים מוחלט וקיבלתם את הבריחה המוחלטת מהמציאות הישראלית.
מולטימדיה ומצלמות
אם אתם שוכרים נהג עבור ה־I7 כדאי לכם לוודא, שיש לו רישיון טייס. זאת מכיוון, שמערך הפיקוד של הרכב הזה יכול לאתגר גם את הראייה המרחבית קברניט של אל־על. מלבד מסך מידע רוחבי שנמתח לרוחב של כמעט מטר, יש כאן תצוגה עילית עם מציאות רבודה, פס מתגי מגע לשליטה בפונקציות חיוניות ופסי תאורה היקפיים שנשלטים על ידי בינה מלאכותית ומאירים את התא בהתאם לאופי הנהיגה ומצב הרוח של הנהג. למרבה המזל ההגה עדיין עגול ויש גם כמה מתגים פיזיים ברורים ופשוטים לשליטה, שאינם מסיחים את תשומת הלב מהכביש. ואי אפשר שלא להזכיר את המערכת הכמעט־אוטונומית לסיוע בנהיגה, שמאפשרת לנהג להוריד את ידיו מההגה (אך לא את עיניו מהכביש) במגוון רחב של מצבי נהיגה.
תא מטען
הנהג והמושב שלצידו גם ייהנו ממושבי־עיסוי לא פחות נוחים מאלה של הבוס ומתנוחת נהיגה מצוינת, נושא חיוני ברכב שארוך יותר ממיניבוס עירוני. המינוס היחידי הוא תא מטען בנפח 500 ליטר בלבד, שאמנם יכיל מטען מזוודות טיפוסי בדרך לנתב"ג אבל קשה לקרוא לו נדיב ביחס לגודל הרכב.
איכות הייצור והחומרים מרהיבה, כפי שניתן לצפות מרכב ברמה הזו, וניתן להתאמה אישית מלאה. עם זאת הנטייה של מעצבי הפנים של ב.מ.וו להשתמש בחומר שקוף דמוי קריסטל מלוטש עבור מוט ההילוכים ובורר המולטימדיה היא קצת יותר מדי נובורישית.
מערכת ההנעה החשמלית של ה־I7 די דומה לזו של רכב הפנאי IX בו נסענו בשנה שעברה והיא כוללת שני מנועים חשמליים בהספק משולב של 544 כ"ס וסוללה בקיבולת נטו של 101 קילוואט־שעה, שתומכת בטעינה מהירה ומספקת טווח של עד 601 ק"מ.
מנוע וטווח בין טעינות
על מערכת ההנעה אין הרבה מה להרחיב. היא מספיק חזקה כדי להדביק את האח"מים למושבים שלהם בהאצה אבל גם מספיק חלקה, שקטה, ולינארית כדי לאפשר להם לנמנם בתנאים מאתגרים של עצור־סע על כביש 6.
כמקובל בפלח הזה הטווח הרשמי הוא די תיאורטי ובנסיעה משולבת עיר/בין עירוני, כשמערכת האקלים הרב כיוונית פועלת במלואה, אל תצפו ליותר מ־450-470 ק"מ.
על הכביש
שכחנו משהו? אה, כן איך היא בנהיגה. קצת מוזר לכתוב על ב.מ.וו שנושא זה לא בפוקוס שלה אך היא מחפה על זה עם בידוד מוחלט. יש לרכב מערכת מתלי אוויר ממוחשבת, באדיבות חברת־הבת רולס־רויס, שמעניקה תחושת ריחוף מעל האספלט ושומרת על המרכב מאוזן בפניות מהירות. אחיזת הכביש מוחלטת ומערכת היגוי לגלגלים האחוריים מסייעת לתמרן את הלוויתן הזה בקלות בחניונים צפופים. אז נכון שתפקידו של הנהג האנושי הוא די זניח, אבל פי שאמרנו בפתיחה, זה לא המוקד.
מחיר
1.25 מיליון שקל עולה ה־I7 וזה סכום בהחלט מכובד. אבל אם לוקחים בחשבון שהמכונית הזו חולקת הרבה מאד רכיבים עם רולס־רויס פנטום, שעולה פי שניים וחצי. ושבמחיר הזה מקבלים את סביבת העבודה/מנוחה/בידור הטובה ביותר על גלגלים, שאפשר לקנות באזור המיליון שקל, פלוס מינוס,, היא נשמעת כמו מציאה ועוד לא דיברנו על אגרת רישוי של 530 שקל ופטור מתחנות דלק.
חלק מהמתחרות
מרצדס EQS580
1.4 מיליון שקל עולה ה־EQS 580 של מרצדס. יש לה שני מנועים עם הספק של 523 כ"ס שמאיץ מאפס ל־100 קמ"ש ב־4.3 שניות וטווח של עד 627 ק"מ בין טעינות.
מרצדס EQS580 / צילום: יח''צ
טסלה S פלייד
968 אלף שקל עולה גרסת ה"פלייד" של טסלה S עם כל התוספות של היצרן. לפלייד יש שלושה מנועים בהספק משולב של כ־1000 כ"ס וטווח של עד 600 ק"מ בין טעינות.
טסלה S פלייד / צילום: יח''צ
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.