200 שנה של קריסת בנקים והפסדי פיקדונות מגלים שהגדולים הם לא תמיד הרעים

אמרו את המילים "בנק גדול" בקול, ועצמו עיניים. מה אתם רואים?

אולי מגדל משרדים נוצץ בקרירות בשמיים, או כותרות על הפסדים של טריליוני דולרים במשבר הפיננסי של 2008-2009, או אולי אפילו צילום ישן של ג'ון פירפורט מורגן האב, זועף ואוחז במסעד הכיסא שלו, כאילו היה זה פגיון פלדה המכוון לליבכם.

ומה אתם רואים לשמע המילים "בנק קטן"?

רוב הסיכויים שאתם מדמיינים את ג'ימי סטיוארט משחק את נותן ההלוואות ג'ורג' ביילי בעיירה קטנה, מהסרט הקלאסי מ-1946 "אילו חיים נפלאים". ואם לא אותו, אז בנק דומה לשלו, שבו הזהירות מולכת וכולם מכירים אתכם בשמכם הפרטי.

אבל ההיסטוריה של הבנקאות בארה"ב מראה שהנטייה האינסטינקטיבית שלנו להאמין שהגדולים רשעים והקטנים טובי לב אינה נכונה.

● מה קרה במדינה היחידה באירופה שבה הקואליציה בוחרת שופטים | דעה 
● הכרעת הרוב או שוויון? הימין והשמאל מדברים על דמוקרטיה שונה | סקר גלובס 
● מנהיג האופוזיציה בהודו מגורש מהפרלמנט, מתנגדים נרדפים | פרשנות

במשך רוב ההיסטוריה של ארה"ב, בנקים היו קטנים בכוונה תחילה - ולעתים קרובות קרסו בגלל זה. קריסות הבנקים האחרונות, עם זאת, בבנק סיליקון ואלי ובבנק סיגנצ'ר, קרו בבנקים מקומיים, לא בענקים שנמצאים בעשירייה המובילה.

לפני שנים, הפיקוח על בנקים היה ברמת המדינה, לא ברמה פדרלית. מחוקקים של המדינות השמיעו רטוריקה פופוליסטית, תוך קבלת שוחד מבנקאים מקומיים, ושלטו בשוק שאפשר הקמה של בנקים חדשים. זה הגביל את רוב הבנקים לשירות אזורים מקומיים.

קריסה גדולה ראשונה

ב-1809, בנק בורסת החקלאים של גלוצ'סטר, רוד איילנד, היה הבנק הראשון בארה"ב שקרס באופן ראוי לציון. מה שהביא אותו לכותרות לא היה גודלו; זה היה בנק קטנטן. אבל הבנק הקטן הזה לווה 800 אלף דולר, או פי 4,000 מסך ההון שהיה בו, על פי ההיסטוריון הפיננסי המנוח בריי המונד.

בימים ההם, לא הממשלה הייתה מדפיסה כסף, אלא הבנקים. כשהם חילקו הלוואות או לוו כסף באופן אגרסיבי מדי, התוצאה הייתה בהלת מפקידים, כפי שקרה ב-1819, ב-1837, ב-1839 וב-1857.

גם לאחר שהממשלה הפדרלית השתלטה על הנפקת הכסף של המדינה במלחמת האזרחים, היו פאניקות ב-1873, ב-1884, ב-1890, ב-1893 וב-1907.

לפעמים הפתיל הוצת על ידי בנקים קטנים, לפעמים על ידי בנקים גדולים, אם כי ההפסדים למפקידים בדרך כלל היו יחסית קטנים, והנזק היה חולף.

לבנקים גדולים היה מוניטין של רשעים, בייחוד בדרום, שם הסתכלו בעין עקומה על כל ישות לאומית שעלולה לפגוע בזכויות של המדינות באיחוד. האי-אמון בבנקים גדולים עזר להוביל לתפוצה מסיבית של בנקים קטנים יותר. עד 1896, היו בארה"ב 12,112 בנקים - כמעט כולם בנקים שפועלים רק במדינה אחת, ולרובם לא היו סניפים נוספים.

גם לאחר ייסוד הפדרל ריזרב ב-1913, רוב הבנקים נותרו קטנים ומקומיים. ב-1921 היה בארה"ב שיא של כל הזמנים, 30,426 בנקים.

ואז היה גל של פשיטות רגל של חוות בשנות ה-20, וגרוע מזה, השפל הכלכלי הגדול. בעקבות זה החלה ההכחדה הגדולה ביותר בהיסטוריה של הבנקאות. בחמש השנים עד 1933, יותר מ-10,000 בנקים - 42% מכל הבנקים במדינה ב-1929 - נמחקו. רובם היו קטנים.

סך ההפקדות בבנקים בארה"ב התכווץ ב-1933 ל-41.7 מיליארד דולר מ-58.3 מיליארד דולר ב-1929. היסטוריונים מעריכים שמפקידים בבנקים שקרסו הפסידו בממוצע כ-25% מכספם.

הכי גדולים המשיכו לגדול

מאז שנות ה-80, הרגולטורים וקובעי המדיניות חששו שכמה בנקים ענקיים נעשו "גדולים מכדי שיהיה מותר להם לקרוס". אבל הגדולים ביותר המשיכו לגדול; מ-1990 עד 2019, שיעור כל נכסי הבנקאות בארה"ב שנשלטו על ידי 25 הבנקים הגדולים ביותר הוכפל ל-68%, על פי מחקר מ-2020 שעשו הכלכלנים קרוליין פולין מאוניברסיטת אמורי ומת'יו ג'רמסקי מאוניברסיטת יוטה סטייט.

באותם שלושה עשורים, חמשת הבנקים הגדולים ביותר שילשו את הנתח שלהם בשוק, ושלטו ב-45% מכל הנכסים.

לפני מאה שנה, 25 הגדולים ביותר החזיקו יחד פחות מ-16% מכל נכסי הבנקים, וחמשת הגדולים ביותר החזיקו פחות מ-6%.

העלויות של ציות לרגולציה, בייחוד חוק פרנק-דוד המסובך מ-2010, הן אחת הסיבות לכך שארה"ב איבדה בערך שליש מהבנקים העצמאיים שלה מאז 2008, אמר פרופסור סילה.

עדיין, הגדולים ביותר יכולים לעשות דברים שיריביהם הקטנים יותר לא מסוגלים לעשות. לא סביר שתמצאו סניף של הבנק הקהילתי המקומי שלכם אם פתאום תצטרכו בנקאי כשאתם נוסעים לליסבון או ללגוס.

מפתה לרצות לפתור את בעיית ה"גדולים מכדי שיהיה אפשר לתת להם לקרוס" על ידי קיצוצם לחתיכות קטנות יותר, אבל זה יהיה כרוך בהתעלמות מההיסטוריה הארוכה של קריסות בבנקים בינוניים וקטנים יחסית. ההיסטוריה צריכה להזכיר לנו שיש מקום גם לגדולים ביותר וגם לקטנים ביותר.